הקדימו את זמנם: כתב העת "אקדמות" חוזר לגלגול שני

השלב האחרון בתהליך ההתגיירות מתרחש במקווה. גברים ונשים שעברו בהצלחה את הדיון בבית הדיון הרבני מגיעים אל אתר הטוהרה, מבקשים להיכנס תחת כנפי השכינה. "הבלנים/יות יזמינו אתכם לרדת במדרגות אל תוך המקווה כשאתם ללא בגדים ... לאחר הטבילה הראשונה ייצאו הנשים מן המים על מנת להתלבש. וייכנסו בחזרה אל המים כשהן לבושות בחלוק או מכוסות במגבת. המדובר בחלוק ארוך, רחב וכהה, כך שיאפשר כניסת מים מחד, אך ישמור על צניעות מאידך. הגברים יישארו במים ללא בגדים...". ואז, מתחיל השלב הבא. "אל אזור המקווה ייכנסו שלושה גברים חברי בית הדין... הדיינים ישוחחו עמכם מעט, בעודכם במים, וישאלו אתכם מספר שאלות בנושאי יהדות, הלכה ואמונה ... רגעים אלו עשויים להיות מביכים ומרגשים כאחד".

 

נוסח ההנחיות הזה מופיע באתר מכון עתים. הטקסט האינפורמטיבי הזה, שניחן באיכות ספרותית, אוצר את המתח הרב של המעמד שהוא מתאר, וחלק מהשורות נקראות בנשימה עצורה. הקטע המצוטט מתוכו מובא במלואו במאמר "והאשה מטבלת את האשה", שכתבה ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, רבנית ועו"ד, וראה אור בגיליון כ"א של כתב העת "אקדמות". "המצב הנוכחי אינו ראוי ואינו הולם", כותבת טיקוצ'ינסקי במאמרה, "לא את בית-הדין שמתבזה... ולא את כבודן וצניעותן של הנשים הטובלות". טיקוצ'ינסקי עוקבת אחר הפרשנויות השונות שנמצאו לסוגיית נוכחותו של בית הדין בטבילה, שפוסקים רבים נחלקו בניסיון ליישבה. היא מביאה מדבריהם של כמה מהגדולים שבהם – הרי"ף, הרמב"ם – ועולה מהם כי זהו תנאי מהותי להשלמת הליך הגיור של האישה ושל האיש כאחד.

 

קריאה נוספת: האם המהפכה של כתב העת משיב רוח הצליחה? 

 

"למרבה הפליאה", כותבת טיקוצ'ינסקי, "יש מקור קדום האומר את הדברים מפורשות" ומפנה למסכת גרים, פרק א, הלכה ד. מקור זה, הטוען כי הנשים נטבלות בידי נשים והגברים בידי גברים, יכול היה לשמש השראה פרשנית לפוסקים הבאים. "אבל", אם לחזור שוב ללשון המאמר של טיקוצ'ינסקי, "משום מה, הוא לא נעשה כזה".

 

"מאמרה של מיכל נפלא ופורץ דרך", אומרת ד"ר חיותה דויטש, סופרת ועורכת, לשעבר עורכת "אקדמות". "היא מנסה לשנות. מה פירוש לשנות? פירושו לראות ולהראות שיש מקורות שאומרים דבר אחר, ואנו יכולים להסתמך עליהם. יש במאמר תמהיל של חידוש ושמרנות".

 

רגל פה, רגל שם

 

"כתבתי לא מעט מאמרים שהתפרסמו ב'אקדמות' - על צניעות, על פילגשות, על זימון נשים, על זהות נשים בדורנו, על הסכמת האישה להתקדש, על הרפורמה בקרקעות המדינה מנקודת מבט הלכתית ועוד", אומרת טיקוצ'ינסקי, "וגיליתי שלכתיבה כוח עצום, שאנשים בכל רחבי עולם, מכל גווני הקשת, קוראים. אבל הנושא שזכה למרב התגובות הוא בלי ספק המאמר הזה, על טבילה לגיור של נשים".

 

מאז פורסם ב-2008, המאמר של טיקוצ'ינסקי נמצא בלב השיח. הוא זכה ללא מעט מאמרי תגובה ועורר פולמוס נרחב. לפני כחמש שנים אף עלה לסדר היום מחדש, כחלק מהדיון הרותח על שערוריית הרב בארי פרוינדל, דמות מרכזית בקהילה היהודית-אמריקאית, שהציב מצלמות חבויות באחד מאתרי המקווה בוושינגטון ותיעד את נשות הקהילה המגיעות להיטהר.

 

 

"כיום אין קו אחד בעולם ההלכה. כמעט בכל נושא הלכתי קיימות מחלוקות בין רבנים שונים, וכל הדעות מתקיימות בפועל. אני לא זוכרת שום מאמר שהיה לפסיקה מכוננת, אבל מאמרים ב'אקדמות' התסיסו את השיח ההלכתי. חידשו לא פעם זווית הסתכלות שהשתלבה בדיון ההלכתי", אומרת טיקוצ'ינסקי היום, אחרי יותר מעשר שנים.

"זה היה מאמר נועז. מסוג המאמרים ש'אקדמות' קידם", אומרת דויטש, שכיהנה כעורכת 'אקדמות' בגיליון כ”א, שממנו לקוח המאמר האמור, ובכל הגיליונות הנוספים עד גיליון ל' – האחרון של 'אקדמות' עד כה, שראה אור ב-2015. עוד זכורים במיוחד מכתב העת מאמר של דב אלבוים על שלושת האבות (ובייחוד יצחק), שקורא בספר בראשית קריאה ספרותית ביקורתית; מאמר של תומר פרסיקו על החוויה הדתית בעידן הפרוזק; מאמר של הרב בני לאו על יחסה של ההלכה ללא-יהודים; מאמר של זאב שביידל על הומוסקסואליות; ומאמר של פרופ' צבי זוהר על פילגשות – מודל של יחסי אישות בלא נישואין על פי ההלכה. כל אחד מהם סימן בדרכו את אופיו המיוחד של "אקדמות".

 

בצד כתבים עיוניים ראו אור בין דפיו המודפסים גם שירים, ביקורות ספרות ותגובות. מאמר נוסף שעולה לראש הוא המאמר שפרסם בתחילת שנות ה-2000 זאב שביידל, הומוסקסואל דתי מחוץ לארון. זה היה לפני 17 שנה, תקופה שבה להט"ביות דתית דוברה בקושי, ולמאמר של שביידל הייתה תהודה רבה.

 

"אקדמות הרחיב גבולות. היה לו הקונץ המיוחד - להיות בתוך האורתודוקסיה אך לפרסם מאמרים פורצי דרך, פותחי גבולות מבחינת עולם ההלכה. והוא גם הכעיס ועורר", אומרת דויטש. כיצד הצליח כתב העת, על תפוצתו הלא-רחבה, לעורר דיונים שלפחות על פניו נחשבו מוקצים בקרב קהל שמרני? דויטש: "זה עד כדי כך היה מוצלח, שזה צמח ותפח".

 

 

חיותה דויטש. "נכנסתי לנעליים גדולות מאוד" ( ויקיפדיה)

 

 

דויטש מספרת על נסיבות לידתו של כתב העת. "בראשיתו, 'אקדמות' נולד כביטאון של בית המדרש של בית מורשה. כשאני הגעתי לתפקיד העורכת, בגיליון כ, נכנסתי לנעליהם הגדולות מאוד של עמיחי (עמי) ברהולץ וד"ר דוד ענקי, בוגרי המחזור הראשון של בית מורשה והמייסדים של כתב העת. הוא שייך לשתי שושלות מכובדות: מחשבת ישראל וערוץ פילוסופי. מצד אחד: מאמרים ארוכים, למדניים, עם מראי מקום; ומצד אחר, תמיד עם היד על הדופק, עם נגיעה קיומית עמוקה, מעט שמכיל מרובה, נוגע בפצע".

 

פנייה לציבור הרחב

 

בימים אלה, אחרי ארבע שנים של שינת חורף, 'אקדמות' חוזר, בעריכתה של הדס אחיטוב. זהו מעין גלגול שני, שערב ההשקה החגיגי שלו יתקיים בבית אבי חי בסוף החודש. דויטש, שתנחה את האירוע, מברכת. "במשך שנים המשכתי לקבל מאמרים לתיבת המייל. בכל פעם זה שבר לי את הלב. היו לא מעט קוראים שבשבילם 'אקדמות', על ההדפסה שלו, הנוכחות הפיזית שלו, היה חלק בלתי-נפרד מהשבת, שבה אי-אפשר לצרוך תוכן מקוון, שהקריאה בה ספוגה בעונג ובהנאה של עלעול בכתב עת או עיתון מודפס. אבל מי שהרגיש בחסרנו של 'אקדמות' יותר מכול, נדמה לי כך, היו הכותבים. אנשים שבשבילם 'אקדמות' היה התפר שבו ניתן לכתוב כתלמיד חכם מחד גיסא, ומתוך המודרניות והמחשבה האקדמית מאידך גיסא. אני מוצאת חשיבות גדולה בנמלי בית, ומבחינת הכותבים האלה, 'אקדמות' היה בדיוק זה".

 

פרופ' בנימין איש שלום, מייסד בית מורשה, מתאר את מקומו של 'אקדמות' כמה שחורג מהסוגה העיתונאית. המונח שאיש שלום בוחר בו הוא "ביטוי", ביטוי להוויה מסוימת שיש לה תכונות ומאפיינים. "היות יהודי אין משמעו לחיות בעבר בלבד; משמעו להיות בן הזמן הנוכחי במלוא מובן המילה; תודעה אנושית שמחויבת כלפי מורשת, מסורת והלכה מזה, ותחושת חירות ומרחב ליצירה ומחשבה חדשנית מזה; אחריות כלפי המקורות והעיון המעמיק בהם, ובה בעת אחריות כלפי האתגרים הרוחניים, האינטלקטואליים, האקטואליים והחברתיים".

 

אתה, ד"ר חניתה דויטש וד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי – כולכם מתארים כתב עת שהוא נכס לדיון הציבורי שמתנהל כאן. מה הביא אתכם להפסיק את הפעילות בשנים האחרונות?

"מה שהביא לסגירה היה משבר כלכלי. לכן השקענו מאמצים לחדש אותו - חידוש שמתאפשר כעת".

 

מה מצפה לקוראים בגיליון הקרוב, ובכלל, בגלגול השני של 'אקדמות'?

"בגיליון הקרוב יוצג דיון אמיץ מאת הרבנית רבקה לוביץ שבו היא טוענת לאי-תקפותו של טקס הקידושין ההלכתי בזמננו, בגלל מרכיב הקניין הכלול בו; דיון נוקב ומאיר עיניים בסוגיית יחסי ישראל והתפוצות; ושיחה שקיימתי עם נתן שרנסקי. אנחנו ממשיכים את צביונו ואת אופיו מן הגלגול הקודם, אבל גם מרחיבים באופן משמעותי את מה שהחל עוד קודם לכן: פנייה באופן מוצהר לציבור הרחב על כל גווניו".

 

לא לשווא מתייחס איש שלום ל"כל גווניו" של הציבור. "אקדמות" לא קיבל עליו את החלוקות החברתיות המוכרות, חרג מגבולות המגזר המסורתי והאורתודוקסי ופיתה אל בין דפיו קוראים מכל הסוגים. בגיליון שחתם את הגלגול הראשון של כתב העת פרסם החוקר והכותב תומר פרסיקו מאמר שהוקדש לעניין המתעורר של החילוניות הישראלית במסורת היהודית. 

 

 

"התשובות הוותיקות, שהחזיקו מאז קום המדינה, לשאלה 'מה עושה אותי יהודי?' כבר לא רלוונטיות", הוא אומר. "אפשר לראות היום חיפוש מחודש לזהות יהודית. תשובות חדשות. אחת מהן היא יהדות פרטית, גמישה ויצירתית, בדרך כלל ליברלית ופרוגרסיבית. אחרת היא היהדות האתנו-לאומית. ו'אקדמות' נתן מרחב לאליטה משכילה שניסתה לענות על השאלות האלה, לנתח ולדון בתשובות השונות. בלי אליטה, שמנסחת תשובות חדשות לשאלות ישנות, סיכויי ההישרדות של הסוגיות האלה והאפשרות שלהן להיעשות תופעות תרבותיות ארוכות טווח אובדים".

 

מה היית מאחל ל'אקדמות' בהופעתו המחודשת?

"המקום ש'אקדמות' תפס, ככתב עת רציני אבל לא-אקדמי 'טהור', כבמה לדיונים ופולמוסים ערכיים, הלכתיים ותיאולוגים, היה ייחודי. פתיחתו מחדש היא בעלת משמעות, חסרונו הורגש. הייתי מאחל לו להיות כל מה שהיה ועוד: לאפשר לפולמוסים להתקיים בחופשיות בין דפיו, וגם ליזום בירורים הכרחיים בנושאים שניצבים לפתחנו. זאת דרך להשתתף ולשפר את התהליך המתמשך של חיפוש מחודש אחר זהות יהודית".

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

Model.Data.ShopItem : 0 6