השכנה הכי טובה בעולם

                                                                        יעקב אדלר. צלם: ניקולאי בוסיגין (כל התמונות המוצגות)

יעקב אדלר הוא דור עשירי בירושלים, שבה נולד בשנת 1932. הסיבה, לדבריו, שהוא חי ותוסס ולא נראה בן 91 היא שהוא עסוק. אדלר גדל בשכונת בית ישראל במשפחה חרדית. הוא התחיל ללמוד בחדר בגיל 4, לאחר מכן למד בתלמוד תורה ובחינוך חרדי ובשלב מסוים עברה המשפחה לשכונת שייח ג'ראח.

את הכרזת העצמאות הוא זוכר היטב כיום מרגש. ואולם, מייד לאחר מכן, גויסו להגנה אביו ואחיו, אליהו אדלר, שהיה רק בן 17 וחצי. אליהו שירת בצפון, ומשם היה שולח לו מכתבים. ב-19 בינואר 1948, נפצע אליהו בשיירה ליחיעם. הוא הובהל לחיפה, ושם מת מפצﬠיו ונקבר. למשפחה נודע על מותו מהעיתון של יום המוחרת. רק חודש לאחר מכן הצליחו בני המשפחה להגיע לקבר הטרי.

בצעירותו פנה אדלר לישיבת חברון וביקש ממנה לקבל חמש לירות לשבוע לטובת פרנסת המשפחה, הישיבה סירבה והוא פנה ללמוד בישיבת מיר שהציעה משכורת בסך הזה. אך הוא לא מצא את עצמו שם והחליט לעזוב ולחפש עבודה. הוא החל לעבוד בחנות ספרים, אך לאחר שנפטר בעל החנות, בשנת 1949, הוא החל לעבוד כחניך חסר ניסיון במשרדי ההסתדרות. בזכות מחויבותו הגדולה לעבודה, נחל יעקב הצלחה רבה בתפקידו וקודם עוד ועוד, עד שבשנת 2000 פרש כמנכ"ל חטיבת משאבי אנוש של ההסתדרות הציונית הﬠולמית.

האהבה שלו לספרות, שהחלה בגיל ארבע בחדר, לא שככה בימי עבודתו בהסתדרות. "אתה הולך כל יום לעבודה, ואתה מטפל רק בבעיות; שום עובד טוב לא זקוק לך. אז החלטתי ללמוד באוניברסיטה, ואחר הצהריים למדתי שירת ימי הביניים. לאחר מכן למדתי גם תחומים נוספים", מספר אדלר.

לספרייה שלו יש דירה משלה, שתי קומות מתחת לדירה שהוא גר בה. טורי המדפים של הספרייה-דירה שלו עמוסים בספרי קודש, שירת ימי הביניים, היסטוריה, הגות עברית ועוד; את ספרות הפרוזה הוא שומר בספרייה אחרת כי כבר אין לו מקום. 17 אלף ספריו, בקירוב, מקוטלגים כולם במחשב לפי שם הספר, המחבר, הטור והמדף.

למה יש לך ספרייה גדולה?

"כי מגיל צעיר מאוד אני אוהב-ספר. אף שגדלתי במשפחה די ענייה, קניתי לעצמי בצעירותי מגילת אסתר קטנה וקינות לתשעה באב".

יעקב נהנה בילדותו לקרוא גם ב"ספר הבדיחה והחידוד" של אביו. מתוכו הוא מצטט: "אומרים ליהודי 'שבת היום! למה אתה מעשן סיגריה?', והוא עונה 'אוי, שכחתי'.  'מה שכחת?' והוא עונה 'לסגור את החלון'". כשאני מבקשת ממנו לספר לי על ספרים שעברו גלגול מעניין בדרך למדף שלו, הוא שולח אותי להוציא הגדת־ענק מלאה בציורים מיוחדים שמשלבת את קטעי ההגדה וזיכרונות מהשואה. "אני אוהב ספר ואוהב הגדות. הלכתי פעם ליריד הספרים הבין-לאומי וראיתי שם יהודי עומד עם ההגדה הזאת - הגדה של פסח לזכר השואה. אמרתי לו, 'תשמע, זה צריך להיות בכל בית יהודי'. הוא אמר שההדפסה שלה עולה הון תועפות. ביום ראשון פניתי ליושב ראש ההנהלה הציונית וההסתדרות הציונית. הצלחתי לקבל ממנו תקציב והוצאתי אותה במוסד ביאליק. חצי שנה לאחר מכן, הגיע היהודי, בעליה של ההגדה, והביא לי אותה".

לאחר מכן  אדלר פותח לי ארון שבתוכו יושב ספר תורה ומספר לי על דודו, שהיה סופר סת"ם: "בחופש היינו נוסעים לדוד. אני ניסיתי להיות סופר סת"ם, והדבר לא עלה בידי, אז אמרתי לעצמי: 'לימים, כשיהיה לי כסף, אקנה ספר תורה'. הדבר עלה בידי בשנות ה-80. ביום ראשון הלכתי לבנק והוצאתי סכום גדול במשיכה אחת. ביום שלישי נסגרו הבנקים לשלושה חודשים כי כולם התמוטטו. אנשים חשבו שידעתי משהו, ואמרתי להם, 'תאמינו לי, אין לזה קשר'. מאז, הספר בשימוש של חברים ובני משפחה".

איזה ספר קראת הכי הרבה פעמים?

"לאחרונה, אני לא יודע איך הגעתי לזה, התחלתי לקרוא את קהלת בצורה יסודית. לפי פרקי אבות, האדם מגיע לבינה בגיל 40, ורק בגיל הזה הוא צריך לעסוק בקהלת, כי קהלת מסבך את עצמו; הוא עולה ויורד. קהלת אומר לנו: באנו מן העפר ואל העפר נחזור, ובינתיים צריך לחיות".

על איזה ספר היית ממליץ?

"מלבד התנ"ך, אני ממליץ על ספריו של עגנון. מושכים אותי כל הסיפורים על העיירות, וגם על הארץ. אצל עגנון ישנה יפו וישנה ירושלים: ביפו הוא לא-דתי; בירושלים הוא דתי. הסיפור על תהילה, למשל, הוא סיפור מקסים, משהו מיוחד במינו. כתבתי פעם: "אשתי ותהילה", כשאני רואה את אשתי, אני רואה את תהילה. כשאני רואה את תהילה, אני רואה את אשתי. מבין הסיפורים של עגנון, אני אוהב במיוחד את "ולא נכשל"".

ליעקב היה אף מפגש אישי עם עגנון. הוא נשלח פעם להביא את עגנון ליארצייט, ובנסיעה היה להם זמן לדבר: "עגנון סיפר לי שבימים הנוראים הוא הולך ברגל מתלפיות לכותל המערבי ושפעם אחת הוא איבד שם סט של מחזורים. פעם מישהו שאל ממנו מחזור לראש השנה, ולאחר שחיפש אותו, מצא את המחזור מונח בחגווי הכותל. אמרתי לו, 'אז תוציא אותו', ועגנון ענה, 'לא נוגעים בכותל'".

איך אתה מחליט איזה ספר לרכוש ולשמור ואיזה ספר להעביר הלאה?

"אני לא מעביר שום דבר. את הספרים שמגיעים אליי ואין לי מקום בשבילם, אני מעביר לאחסון בספרייה הנוספת שלי. אין לי צורך בספרים חדשים; הצורך הוא נפשי. אני נולדתי עם מפתח לספרים, מגיל אפס, בזכות אבא, שקרא לנו את 'ספר הבדיחה והחידוד', וזה נתן לי מאור אחר לספרים הלא-דתיים. אתה פשוט רואה ספר, ואתה מתאהב בו".

אתה משאיל ספרים? שואל ספרים?

"אני כמעט לא משאיל ספרים. כשאני סומך על מישהו, אני מוכן לתת לו, אבל בדרך כלל אני נמנע מזה; היו לי כמה אכזבות. אני גם לא שואל ספרים מאנשים. אם ספר מעניין אותי, אני קונה אותו. זה חלק מההוצאות שלי - ספרים, ונעליים בלי שרוכים. אני אומר לנכדים שוויתור על קשירת השרוכים חוסך יומיים בחיים".

איזה טיפ תיתן לאגרנים מתחילים?

"אם מדובר בבחורים שגם מתפללים ומניחים תפילין, יש כמה וכמה ספרים שצריך, למשל, שולחן ערוך,  שיר השירים, מחזורים ותהילים. לכל אדם צריך להיות תהילים. יש לי כמות של ספרי תהילים, ואני מחלק אותם.  גם עגנון צריך שיהיה בספריה, לא חייבים לאסוף מיד את כל הספרים של עגנון, אבל לפחות שיהיה לכם ספר אחד שלו".