נס גלוי: ליל הסדר של ז'קלין כהנוב

                                                                                          ז'קלין כהנוב, הדפס של רוני סומק

"השעה הייתה חגיגית ונפלאה: זו הפעם הראשונה בחיי עמדו הורי לקחת אותי ל'סדר, הפסח אצל הדוד דויד, וגדולה מזו, הייתי צריכה לשהות שם שלושה ימים שלמים עם דודני ז'אק ורוזה, בני גילי".

"גדולה הייתה גאוותי שעמי הוא עם הבחירה. סוף סוף, לא לכל אחד קרע אלוהים את הים לעבור בו בחרבה. למשל, לא חשבתי שיעשה נס כזה לבריטים כאשר ייצאו הם ממצרים".

 "בהבעת פנים מסתורית רבת חשיבות אמרתי לה שהדת היא סודית ואסור לספר על תפילות הפסח. חדריה נפגעה, ושוב לא היינו חברות טובות כל כך. במרוצת הזמן, נותק הקשר בינינו".

(ממזרח שמש, הוצאת יריב, 1978, עמוד 20-21).

אלו הם שלושה משפטים ממסתה הנפלאה של הסופרת והמסאית ז'קלין כהנוב (1917-1979) בספרה הקלאסי "ממזרח שמש". שמה של המסה הוא "פסח במצרים", וזו המסה השנייה בספר, לאחר "ילדות במצרים". בכנות שובת לב נזכרת כהנוב המבוגרת במחשבותיה של הילדה שגדלה והתבגרה במצרים הקולוניאלית ושמה אצבע על הקונפליקט שהחג הזה הציף, שהתפוצץ אחר כך בפניה.

כהנוב, ילידת קהיר שעלתה לישראל ב-1954 לאחר שהות בצרפת ובארצות הברית, פרסמה רומן, סיפורים קצרים ורשימות רבות.  מסותיה המבריקות פורסמו בכתב העת "קשת", בעריכת אהרון אמיר ז"ל. לימים הן כונסו בספר שנקרא "ממזרח שמש", שראה אור ב-1978. כהנוב פיתחה את השקפת העולם המכונה "לוונטינית", תוך שהיא מנכסת מחדש את המושג, שהיה אז טעון בקונוטציות שליליות, והטעינה אותו בהקשר אסוציאטיבי חיובי. היא ראתה בלוונטיניות סינתזה של דעות והשקפות עולם הנובעות מן החיים של עמים שונים בצוותא לאורך מאות שנים. מסותיה שילבו הסתכלות פנימית עמוקה, יכולת ניתוח סוציולוגית, ידע כללי רחב ומעמיק והבנת תהליכים שהיו נעלמים מרוב בני דורה. כך, למשל, מתוך היכרותה האינטימית עם האסלאם, תפסה את גודל השבר שחוללה הקמת מדינת ישראל בעולם הערבי וקראה ליצירת פרדיגמה מחשבתית שתתמודד עם מעמדה הגיאופוליטי של ישראל ולא תסתפק בנשיאת עיניים כלות למערב. כתיאורטיקנית מעניינת וחריפה וכמי שהציגה שילוב הרמוני ומכבד של תרבות מזרחית ואירופית, הקדימה כהנוב במסותיה בעשרות שנים את הזרמים העכשווים המכונים "רב-תרבותיות" או "מזרחיות". הסופרת רונית מטלון שילבה בספרה "זה עם הפנים אלינו" (1998) קטעים שלמים ממסותיה, וב-2005 הוציא פרופ' דוד אוחנה קובץ שני מרשימותיה שכותרתו "בין שני עולמות".

כאמור, כהנוב הייתה מודעת בחריפות להיות ליל הסדר נקודת הצטלבות רוחשת בין הזמן ההיסטורי למקום עכשווי - מצרים המודרנית. תיאורי ליל הסדר הם הציר המבריח בספר הפרוזה היחיד שכתבה, "סולם יעקב". הספר, שנכתב באנגלית במקור, יצא לאור בשנת 1951 בארצות הברית וזכה בפרס מייד עם פרסומו. יש לזכור כי לא הייתה לכהנוב, כמו לכל בני דורה, שפת אם: בביתה דיברו לאדינו, בבית הספר הלימוד התנהל בצרפתית, ועם האומנת דיברה אנגלית. ערבית, שפת המקום, נחשבה שפה נחותה שאין ללמוד אותה, וכהנוב לא ידעה ערבית מעבר לזו ששימשה אותה כדי להסתדר ברחוב. העברית, שפת ההגדה, הייתה זרה לה, והיא נאלצה ללמוד אותה כאשר הגיעה לישראל, בשנת 1954. 

 "סולם יעקב", שהוא למעשה אוטוביוגרפיה במסכה, מספר את סיפור התבגרותה של ראשל, בת דמותה של כהנוב. כך כהנוב כותבת על ראשל: "חייתה את סיפור הפסח לא כמעשיה מימים קדמונים אלא כנס הנחווה עכשיו. לפניה היתה מונחת הגדה בעברית ואנגלית- דף מול דף. וכשדוד הצביע על הקטעים שקראו היתה יכולה כמעט להאמין שהיא מבינה את השפה העתיקה, המוזרה והנפלאה." (עמוד 277).

 בניגוד לעמודים הספורים (אך קורעי הלב!) שהקדישה כהנוב לליל הסדר בממואר "ממזרח שמש", הרי שב"סולם יעקב" הרשתה לעצמה לא רק להאריך בתיאורים, אלא להפוך את חגיגות ליל הסדר לנקודת ציון עלילתיות הרות משמעות. הספר מסתיים בתמונה נפלאה של חגיגות ליל הסדר הראשונות שמתקיימות בבית הוריה של ראשל, ולא אצל סבה וסבתה. הוריה, שהיו רחוקים מן המסורת היהודית, נאלצו להיעזר בידיעותיהם של המשרתים הערבים: "סבלנותו של המשרת הזקן פקעה ממספר הניסיונות שלה לערוך את השולחן שוב ושוב כדי להתרשם איך הוא ייראה טוב יותר, ואילו אחמד ידע רק דרך אחת, לעשות את הדברים כפי שנעשו תמיד אצל יעקב גאון. אליס הייתה מוותרת על עזרתו בחפץ לב, אך לא יכלה לעשות כן משום שהוא היה בקי ממנה בהלכות הפסח". (עמוד 452).

 וכך נחתם הספר, באירוניה עמוקה הידועה לקוראים, שהרי הקהילה היהודית במצרים התפוררה ונפוצה לכל עבר כעבור זמן קצר: "זה היה ליל הסדר שהיה ויהיה תמיד: המשפחה המלוכדת והאיתנה מכונסת מסביב לשולחן להודות על הישרדותה, על לחם חוקה ועל החיים עצמם". ולמרות האירוניה ההיסטורית, יש גרעין של אמת במילים הללו, שהרי ליל הסדר עצמו, בכל מקום ובכל זמן, מייצר תחושות אלו בדיוק. 

"היציאה ממצרים", קרי השחרור, הוא האידאה הפוליטית המונחת בקרקעיתו האידאולוגית והאלגורית של הספר. ראשל המתבגרת הולכת ונעשית מודעת יותר ויותר למבטה המזלזל של האומנת האנגלייה בה, במשפחתה, במורשתה היהודית ובמצרים כולה. במריבה אלימה היא מצליחה לסלק אותה, וליל הסדר הזה הוא גם חגיגות השחרור הפרטיות שלה. כהנוב יוצרת כמובן גם אנלוגיה לשחרורה של מצרים מעול הכובש הקולוניאליסטי, האנגלי.

60 שנה לאחר שנכתב, בשנת 2004, יצא לאור לראשונה בעברית הספר "סולם יעקב". זה היה הספר הראשון שהוצאתי לאור בהוצאתי, הוצאת גמא. כבר ברגע הוצאתו לאור, חשתי כי זכות גדולה נפלה בחלקי, כי הערצתי את כתיבתה של כהנוב במשך שנים רבות. תחושות אלו הלכו והתגברו עם השנים.

באופן פרדוקסלי, דווקא התרגום לעברית של הספר, שפה שדובריה מצומצמים, העניק ל"סולם יעקב" את טווח המשמעות הרחב יותר. אם המהלך השגרתי הוא העברת היצירה מן הספֶרה הלאומית לבין-לאומית, הרי שכאן התבצע המהלך ההפוך. התרגום הוא לעברית מאנגלית, מן האוניברסלי אל הפרטיקולרי, ועם זאת, כאן הגיעה היצירה אל מקומה הנכון לה ביותר, אל קהילת הקוראים ה"אמיתית" שלה. כאן, בישראל, יותר מ-60 שנה לאחר שנכתב, זכה הרומן המפעים הזה לפגוש בקוראים אשר חיכו לו בצימאון. עשרות ביקורות נכתבו על הספר, ושיח ער נוצר סביב כהנוב ומורשתה. מי ייתן וקהלים צעירים חדשים, שטרם פגשו ביצירתה, יזכו גם הם לטעום מכתיבתה המעמיקה, הן בפרוזה והן במסה. 

הצטרפו לפייסבוק של בית אבי חי