"אני מעדיף להיות בעשייה, רק לא להשתגע"

                                    הפרויקט של תמרי (צילומים בכתבה: עמית נאמן, יונתן דקל ואליה כהן)

בהושענא רבה השנה יתקיים בבית אבי חי ערב שיעסוק בשירה ויצירה בזמן מלחמה, שבו נציגי הפרויקט של תמרי יבצעו שירים, ומשוררות, משוררים, מוזיקאיות ומוזיקאים ידברו על יצירה בשנה הקשה החולפת. "לו יהי", "טנא מלא כוכבים" ו"עומד בשער" הם כמה מהשירים העבריים היפים והמרגשים שלהם מבצעים חברי הפרויקט קאברים חכמים ורגישים, חלקם מלאים בשמחה וחלקם שקטים וכואבים. הפרויקט של תמרי נוצר לזכרה של תמר קדם סימן טוב, שנרצחה יחד עם בעלה ג'ון ושלושת ילדיהם בניר עוז, באירועי השבעה באוקטובר. זהו פרויקט של תלמידים, בוגרים ומורים מכפר הנוער ביכורים, אותו הקימה תמר יחד עם בני משפחת דקל חן, בהם גם שגיא, שנמצא בשבי בעזה למעלה משנה".

לקראת המפגש איתם, שוחחתי עם איתי דקל חן, שהציג את עצמו כך: "איתי.  כיום - בעיקר 'אח של שגיא'. בנוסף, נשוי להללי, אב לארבעה ילדים, גר במושב זמרת בעוטף".

"את ביכורים הקמנו ב-2014, בשאיפה לייצר מקום למצוינות במוזיקה ובאמנות בפריפריה, כתפיסת חיים. את הכפר הקמנו ארבעה: תמר קדם סימן טוב, שניהלה אותו; אחי שגיא, שניצח על הלוגיסטיקה ועל ההקמה הפיזית; אבא שלי, פרופ׳ יונתן דקל חן (שהוא בכלל היסטוריון), שגייס את הכספים ופעל מול מוסדות הציבור והמדינה; ואני, שריכזתי את התחום המוזיקלי. מהר מאוד הצטרפו אלינו גם עמיקם קימלמן (שניהל את בית ספר רימון במשך 25 שנה) ומורים נוספים מהאקדמיה למוזיקה. הכפר פעל במועצה אזורית אשכול עד 2022, ואז עבר לעין גדי".

מה קרה לכפר בשבעה באוקטובר?

כיוון שרבים מהצוות ומהחניכים מגיעים מהעוטף, הכפר נפגע באופן קשה מאוד. תמר, בעלה ג׳ון, שתי בנותיהם ובנם נרצחו; סיפור מזעזע שאני עדיין לא מתחיל לעכל. שגיא אחי נפצע ונחטף מביתו, ואיתו גם יאיר הורן, שהיה הטבּח של הכפר. איתם נחטפו גם בני משפחה של חניכים - אביב אצילי ז״ל, אלכס דנציג ז״ל ועופר קלדרון. אסף פבר, שהיה חניך שלנו, נרצח בקיבוץ רעים, ובני משפחה של בוגרים שלנו נרצחו גם ביכיני, בכפר עזה, ובנתיב העשרה. מעבר לזה, כיוון שהכפר היה עד לפני שנתיים במועצה אזורית אשכול, הבוגרים שלנו מכירים אישית המון חטופים והרוגים, אלו החברים שלהם לספסל הלימודים ולפינת העישון."

משפחת קדם סימן טוב שנרצחה בשבעה באקטובר

תוכל לספר לי על שגיא ועל העבודה המשותפת שלכם?

"שגיא הוא קוסם. הוא יכול לבנות אוניית משא ממרשמלו, מעלית מנייר טואלט ואוטובוס מקיסמי אוזניים. הוא הצליח להקים כפר נוער שלם בלי ניסיון, בלי תקציב ובלי זמן. הוא פשוט מוסכניק בנשמה; גבר גבר שניחן בתושייה אין סופית וידיים חסרות מגבלות; שהעולם הנפרס לנגד עיניו מורכב מבעיות ופתרונן, מפגמים ותיקונם; שמעז לפתוח כל מכסה ולהתחיל דיאלוג עם כל מנוע. שגיא הוא האדם הראשון והיחיד שתתקשר אליו להתייעץ על הכול, והוא תמיד יידע מה נכון – איזה מקדח לדיבל, איזה עץ לפרגולה, איזה לחץ אוויר לגלגל, איזה שמן מנוע לתינוק ואיזה נוזל רדיאטור לשלום בית (את הירוק, אגב). קוסם כזה, שיודע לעשות כל דבר, ואם צריך, גם להיות כל דבר. 'צריך בורג? אני בורג'.

״וגם בכפרנו הקטן, המלא בנשמות אמנותיות ורגישות, בעפיפונים אנושיים ובאסטרו-ג׳אזיסטים, שגיא היה 'המוסכניק' שביניהם. מה הבעיה? כיוון פסנתר? תביא בוקסה 10. משבר בצוות? יאללה, סבב ריקון פחים – כולם, עכשיו. החניכה קצת בדיכאון? תביאו אותה, שתצבע את השירותים; זה יעשה לה טוב".

תוכל לספר על תמר קדם סימן טוב?

"תופעת טבע. אישה במאתיים קמ״ש. הספיקה ב-36 שנותיה להזיז הרים ולבנות עולמות. הקימה שני מוסדות לימוד מאפס, ניהלה כמה פרויקטים, עשתה כמה תארים, גידלה שלושה ילדים, ואז רצה לראשות המועצה. היא באמת הייתה משהו לא-מוסבר".

עברה שנה מתחילת המלחמה, מאז ששגיא נחטף. איפה אתה נמצא בימים אלה?

"אני לא לגמרי יודע. הרבה בלבול, הרבה שימוש בהטיות שונות של המילה הזיה. אין ספק שהזמן פה הוא לא לטובתנו - לא מבחינת החטופים, במובן הפרקטי, ולא מבחינת המשפחות, במובן הנפשי. השבר הולך ומעמיק, כלפי פנים וכלפי חוץ. אישית, אני מנסה להיות בעשייה – גם כאמצעי הדחקה יעיל (וטבעי לקיבוצניקים) – עשייה מוזיקלית, עשייה ציבורית, עשייה דתית. רק לא להשתגע".

מתי אתה מרגיש בחסרונם של שגיא ותמר יותר מכול?

"שגיא הוא הטלפון הראשון לכל התייעצות. הוא תמיד עונה לי, 'קוף, מה עשית?' או 'נו קוף, איפה נתקעת?'. אני אומנם האח הגדול, אבל הוא בהחלט המבוגר האחראי. ובאופן עמוק יותר - הוא בעיקר בעיקר חסר כאבא לבר, לגלי, ולשחר (שטרם פגש), וכאיש של אביטל המהממת והאצילית, שאיכשהו היא יותר חזקה מכולנו.

״תמרי וג׳ון - אני מודה שאני פשוט לא מעכל את זה. גם כשאני בסיורים בקיבוץ, אני מסביר ומספר את הסיפור שלהם, אבל לא ממש מפנים את המילים שיוצאות לי מהפה. מאיר אריאל כתב פעם: 'טוב, אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות. תמיד נשאר לה סדק דרכו היא יכולה פתאום להתגלות'. ויש אנשים כאלה, גדולים מהחיים, שרק אחרי שהם מתים, פתאום כולם מבינים. באך, טופאק, שלמה קרליבך... ותמר קדם סימן טוב. אשת חינוך, אשת קריירה, אשת משפחה, אשת עשייה. אשת קיץ, אשת חורף, אשת חיק ואשת ריב. אמנית למגירה ומחוץ לה, פוליטיקאית טבעית וכנה מגיל צעיר, יזמית חסרת פחד, צופיפניקית חסרת בושה וכוכבת כדורשת חסרת מעצורים.

״פעם בשבוע, כמו רבים מבני הקיבוץ, אני מוביל סיורים בניר עוז. קבוצות קבוצות של חיילים, פוליטיקאים, תורמים, אנשי רוח ותקשורת שבאים ורוצים להתחבר, להבין. אצלי הרוב כבר על אוטומט.  פה ירו באלו, פה שרפו את זאת, כאן היה פעם בית, כאן שמעו רק צעקות. אפילו בבתים של המשפחה שלי ההסבר כבר יוצא לי מעצמו. הנרטיב מוכן, הראש כבר בארוחת הצהריים, הקהל מזדעזע ואני כבר מדמיין את השנ״צ. אבל בבית של תמרי וג׳ון אני נשבר בכל פעם. המציאות כנראה מוצאת לה 'סדק, דרכו היא יכולה פתאום להתגלות'. אני לא מצליח להדחיק. אני מגמגם, שוכח פרטים ובסוף זז הצידה ואומר ל׳מטיילים׳: 'טוב, היכנסו פנימה, מי שרוצה. אני אחכה לכם פה בצל'. אני אף פעם לא נכנס. גם על התמונות שגדי וראומה תלו על הקירות בחוץ אני לא מצליח להסתכל. אני עומד בצל ועוצר את הדמעות. כנראה, כמו שהם היו גדולים מהחיים, הם עדיין גדולים לי מדי בשביל למות״.

איך מרימים פרויקט בשנה כמו השנה הזאת? מה נתן לך כוח?

״ההפך - הפרויקט הוא הריפוי שלנו; הוא תרפיה במוזיקה. הוא נותן לנו כוח וסיפוק אדירים. כל המשפחה שלנו מעורבת בזה, ומשפחות קדם וסימן טוב המדהימות ממש איתנו בזה, כולל בהקלטות, בעריכות, בצילומים וכן הלאה.

מהי המטרה של הפרויקט בעיניך? מה הוא נותן לך? מה הוא נותן למשתתפים? מה הוא נותן לקהל?

"לנו - זה מזור. למשתתפים הצעירים יותר זו כמובן גם התנסות מדהימה וחוויה חזקה מאוד. מבחינת הקהל, אני חושב שאנשים מתרגשים להתחבר לסיפורים האישיים, לדמויות, לאנשים שמאחורי המספרים – בעיקר באירוע המוני ומזוויע כל כך כמו ניר עוז״. 

שגיא דקל חן ומשפחתו

בפתחה של השנה החדשה, מהן התפילות והתקוות שלך?

״קודם כול, החטופים. הלוואי שאני אזכה להתפלל על זה כמו שצריך. לצערי, זה קשה לי מאוד בשנה האחרונה. מעבר לזה, אחדות ישראל - ממקום אמיתי ועמוק של אהבת חינם וקבלת האחר. יצא לי להתעסק הרבה בשבוע האחרון במכתבי רבנים ובתגובות התקשורתיות מימין ומשמאל. יש המון מתח באוויר, וגם לא מעט איבה. חייבים למצוא דרך להתקיים כאן ביחד״.