מחר האחד בספטמבר - מחשבות של אב

שירלי סומק  מחר האחד לספטמבר ובכיתה א', בבית הספר "הבילויים", שברמת גן, תשב בתי שירלי.

העיניים שלה יינעצו בלוח והיא לא יודעת, עדיין, שהמשפט "שלום כיתה א'" מפלס את דרכו למחסן הזיכרונות שבמוח.

היא לא יודעת שהיא אורזת, במו עיניה, חתיכת חיים שבעוד כמה שנים תגנדר את מדף הנוסטלגיה. היום המשפט הזה נורה מאקדח ההתרגשות. כבר חודש שהיא טוענת את האקדח הזה. הספרים כבר עטופים, העפרונות מחודדים ואפילו ברבי מחייכת, על תיק בית הספר, שקנתה לה סבתא דייזי.

לפני כמה ימים הצצתי לחדרה. היא שיחקה שם ב"בית ספר". ליאור הייתה המורה וגילי ושירלי היו התלמידות. התבוננתי בעצב על מדף הבובות ודמיינתי את ידי הפלסטיק שלהן מנופפות לשלום לימי-הילדות, אך לא. כמה דקות לאחר ש"המורה" ליאור התחילה בשיעור טיפסה שירלי על כיסא וצרפה את הבובות לכיתה המאולתרת. לפוקהונטס היה מבט מהורהר ולבת הים הקטנה נמרח האודם על השפתיים.

אני לא יודע כמה מבטים מהורהרים יישלחו מחר מספסלי כיתה א' או מה יהיה גובה הגלים כשבת הים הקטנה תרצה להכיר עולם חדש.

הכל מתחיל באלף ודרך אגב, מה שלום דנה? באיזה מצב צבירה היא נמצאת כרגע, נמה או קמה?