"בישראל 2014, חוסר כבוד כלפי הזולת הוא עניין של נורמה לצערנו. עמותת שישי ישראלי הוקמה על ידי אנשי חילונים ושמה לעצמה כמטרה לקרב לבבות בתוך החברה הישראלית ולשים דגש על חיזוק ערך המשפחתיות והאחדות".
הציטוט הנ"ל לקוח מאתר האינטרנט של עמותת שישי ישראלי, ולמרות כל המילים היפות, לפי הקמפיין החדש שלה, שעלה בימים האחרונים לרשת, נראה כי העגלה הריקה הישנה והטובה שוב משמנת את גלגליה החורקים כדי לעשות סיבוב מחודש בשיח הישראלי.
אסף יחזקאלי תוהה לגבי האינטרסים של מנהלי הקמפיין
קמפיין שישי ישראלי מציג את המשפחה החילונית במלוא עליבותה וריקנותה. במטבח יושבים ילדה וילד ורבים על קערה גדושה בדגני בוקר וחלב – מאכל חילוני נפוץ שלו שורשים עמוקים במסורת ליל השישי של המשפחה החילונית המצויה כבר עשרות בשנים. ארבעה בני המשפחה היושבים בסלון נראים באופן כללי אומללים, והם שקועים בטלפונים החכמים שלהם. כאלו הן המשפחות החילוניות: לא מתקשרות, לא מתפקדות ואוכלות קורנפלקס לארוחת ערב שבת. שיא של "כבוד כלפי הזולת", פאר של "קירוב לבבות".
 קמפיין "שישי ישראלי" (תצלום: יח"צ) |
בוא תעשה שבת, זה טוב
סרטון שישי ישראלי החזיר אותי שנים אחורה, לילדותי. גדלתי בבית דתי, בבתי ספר דתיים ובבני עקיבא, ומה שהסביבה טרחה כל הזמן להדגיש היתה האולטימטיביוּת של השבת הדתית. מה שנקרא, "בואו תעשו שבת, תראו איך נראית שבת אמיתית". גדלתי בתחושת שכנוע עצמית ברורה כי אנחנו, הדוסים, באמת טובים יותר.
עם השבת שלנו, בית הכנסת והקידוש, הדרך להתנשאות תרבותית היתה קצרה. מה נדהמתי כאשר פגשתי חילוניות וחילונים אשר בחרו בצורת חיים אחרת ממני, ועם זאת, התגלו כבני אדם ערכיים למדי. פגשתי שניים-שלושה כאלה, ורק לימים התברר לי כי זו לא שאלה דתית-חילונית כלל. זה היה שיעור גדול להבין כי הבחירה לקיים אורח חיים דתי אינה כרוכה באופן אינהרנטי בגדלות נפש, בערכים נשגבים או בחוכמה יתרה; היא בחירה אמונית שיש לה, כמובן, נגזרות פרקטיות-הלכתיות שיכולות לעשות טוב בעולם, אבל אין כמובן הכרח להיות דתי כדי להיות אדם מיטיב או כדי להקים משפחה מפוארת.
לצפייה בקמפיין "שישי ישראלי" - לחצו כאן
הבת היא אימא של שבת
התפיסה הסטריאוטיפית של השבת החילונית והדתית, כפי שמצטיירת בקמפיין של שישי ישראלי, מעצבנת ומגוחכת. האומנם כל המשפחות החילוניות דומות זו לזו בשטחיותן, ביחסים העכורים בין בני המשפחה, בתפריט העלוב של השבת שלהן, הקולינרי והחווייתי כאחד? ואת כל זה אמור הקידוש לתקן? כמי שמקדשת מדי שבת בשבתו הריני להתוודות: גם אצלנו בבית הבנות הולכות מכות; גם אני קוראת עיתון בשבת בבוקר לפני שאני הולכת לבית הכנסת, ואוי לה, למי שתפריע לי. הייתכן שזה משום שהתחתנתי עם חילוני, ואוטומטית השבת והמשפחה שלי נפגמו?
בשנה שעברה, כשהבת שלנו היתה "אימא של שבת", קיבלנו הביתה קלסר ובו תיאורים של השבתות של "אמהות ואבות של שבת" בדימוס. התבקשנו גם אנו לתאר במילים ובתמונות את השבת שלנו. פתחנו את הקלסר, ומגוון של בילויים, טיולים ומפגשים משפחתיים חינניים הציצו מהדפים, בהשתתפות משפחות חילוניות, מסורתיות ודתיות, חלקן מקדשות בשבת וחלקן לא, אבל בכולן בלטו הזמן המשותף שבילו בני המשפחה אלה עם אלה. ובזמן המשותף הזה, אני בטוחה כי הן שמחו, אכלו, צעקו, סיפרו סיפורים, התעצבנו, טיילו והלכו לבית הכנסת – כל משפחה ומשפחתיותה, וכולן היו משמחות בעיניי.
אם אנשי שישי ישראלי רוצים להציע את קידוש ליל השבת כתוספת ראויה לשבת, עליהם להתנער מההתנשאות שהקמפיין שלהם לוקה בה. שישי מסורתי יכול להכיל דתיות וחילוניות. תסתכלו על המסורתיוּת המזרחית שעושה את זה כבר שנים ארוכות מבלי לעלוב באף אחד אחר.
הכותבת היא יוצרת תיאטרון ותסריטאית, מנחת קבוצות בנושאי פמיניזם ואלימות מינית, פעילה פמיניסטית דתיה ובלוגרית
