24. נשיאת נשק בשבת על פי ההלכה

סוגיית נשיאת נשק בשבת אמורה להטריד כל חייל שומר שבת, בערב שבת הראשונה שהוא סוגר בבסיס. באופן טבעי העניין קורה מיד עם תחילת הטירונות. לא ביררתי, אבל סביר להניח שבישיבות ההסדר עוסקים בסוגיה ומרגיעים את הבחורים המתגייסים. לעומתם, מי שמתגייסים ללא רקע קודם וללא תמיכה של מסגרת תורנית כלשהי, סוגיה זו עשויה להטריד את דעתם. עם זאת, לא ידוע לי על מישהו שסרב לשאת נשק בשבת ולא ברור שישנה כלל אפשרות כזו. למרות זאת, מבחינתי זאת אינה תשובה המניחה את הדעת ועלי היה לברר לעצמי את העניין.

ארבעה טעמים מניתי להתיר והחמישי בא מפיו של ראש ישיבת הסדר - עמו אני עומד בקשרי ידידות עמוקים ומפיו אני לומד, אליו התקשרתי בערב שבת אחרי הצהריים כדי להרצות בפניו את מסקנותי. אפרט כאן ראשי פרקים, כאשר ניתן כמובן להרחיב את הדיון ההלכתי עוד ועוד.

הבעיות הן בעיקרן שתיים: (א) איסור טלטול מוקצה. (ב) איסור טלטול מחוץ לעירוב. הבעיה הראשונה היא גם בתוך הבסיס והשניה מחוצה לו או כאשר ישנה בעיה בהיקף הבסיס, עניין שנידון בפרק הקודם. הטעמים להלן, מהם שמתמודדים רק עם שאלת המוקצה ומהם גם עם שאלת הטלטול ללא עירוב.

(1) הרובה אינו מוקצה, משום שהוא נועד להרוג במצבי פיקוח נפש בלבד, עניין שבו אין הבדל בין שבת לחול. דומה הדבר לסכין של מילה הדוחה את השבת, אלא שהסכין נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס, כלומר: הקפדה שלא לעשות בו כל שימוש אחר מפאת עדינותו ויקרותו, מה שאי אפשר לומר על נשק, שבהחלט משתמשים בו כמשקולת בתרגילי ספורט ועוד. מעניין גם שה-m16 יוצר במיוחד באופן שניתן יהיה להשתמש בו לחתירה במים, לצורך מלחמת וויטנאם.

(2) יותר משהוא נועד להרוג בו, הוא נועד לאיים בו. איום אינו מלאכה האסורה בשבת. נכון שהאיום נובע מהאפשרות לבצע את האיום, אך למעשה ההעדפה היא שלא להגיע לביצוע. גם נשק שאינו יורה בפועל, ניתן לאיים בו אם אין התקלה ניכרת.

(3) טלטולו הוא לצורך גופו של האדם, כדי לאיים וכדי למלא את הפקודה ולא לצורך הנשק עצמו. סוג המוקצה הנדון קרוי "כלי שמלאכתו לאיסור", כלומר: שהוא אינו חפץ חסר שימוש, כמו אבנים ועפר, אלא כלי ששימושו אסור. מוקצה כזה מותר בטלטול לצורך האדם ואסור רק בטלטול לצורך שמירת המוקצה עצמו. כך שגם אם נשלול את שתי הסברות הקודמות ונניח שהרובה הוא מוקצה מצד כלי שמלאכתו לאיסור, טלטולו לצורך האדם מותר.

(4) יש באמת צורך מבצעי, לשאת כאן את הנשק, למרות שאין הטירון מצופה להשתמש בו. ההוראה הגורפת של נשיאת נשק, עשויה בהחלט להגדיל את הביטחון ולהקטין את הסיכון בבסיס. שמעתי שההחלטה על נשיאת נשק אישי בתוך בסיסי צה"ל, מוסדה בעקבות אירוע חבלני וגניבת נשקים שהיה בבסיס גיבר בקריית שמונה. היתר זה מבוסס על שיקול של פיקוח נפש מצטבר ומתיר טלטול הנשק גם מחוץ לעירוב.

(5) ראש הישיבה הפנה אותי לטעם נוסף, המופיע בספרו של הרב שלמה גורן, מי שייסד את הרבנות הצבאית, עמד בראשה וממנה עבר למשרת הרב הראשי לישראל. הוא מביא בשם ספר ערוך השולחן, שהיה אחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, שלגבי איש צבא, הנשק מהווה חלק מציודו האישי ודינו כבגדיו ותכשיטיו.

אהבתי לעיין בספריו של הרב גורן בבית הכנסת בבסיס. הוא עסק ופסק בהלכות המצויות בצבא. הוא ביקש להשתמש בכור ההיתוך הצבאי, כמנוף לכור היתוך הלכתי בין העדות השונות בעם. היה שם גם את ספרו על הר הבית, בו הוא פירט את השאלות ונימק את החלטותיו המפורסמות, באשר לצורת עליית יהודים להר היום. עסקתי בנושא זה לאחרונה.

היו חיילים, שהעדיפו לשאת בכיסם מחסנית, מכיון שישנם רבנים הפוסקים שכך קל יותר להתיר את נשיאת הנשק, כאשר זמינה האפשרות להפעילו. רב הבט"ר הוציא הנחיה כזו, כדי שלא תיווצר בעיה מול הסגל, שעלול להתנגד לנשיאת מחסנית ללא רשות. הנחית הרב נחשבת להוראה, לפחות הוראה לבחירה. אני לא ראיתי סיבה לעשות כן ולהיפך, הרובה לבוש עלי, המחסנית לא. כך שטעם 5 יורד. בכל מקרה, בעת השמירה עצמה, אני לבוש כמובן באפוד ובו מחסניות.

כזכור, לאחר השירות המקוצרר, יצאתי לקורס רבנים צבאיים במילואים. לאחר סיומו יצאתי לקורס השלמה למועמדות לרבנות קבע, עם עוד 13 מבוגרי קורס רבני המילואים. החברים טענו אז שכדאי להכין דף כזה ולתלות אותו בבית הכנסת בבסיסי טירונים, במיוחד אלו המתמחים בקליטת חרדים, מגמה הצוברת תאוצה בזמן האחרון. אז הנה הדף מוכן, מי שרוצה יכול להדפיס מכאן.