בואו לדייט עם סבא או סבתא בבית אבי חי

הסבים והסבתות המודרניים: לסבתא יש גלגלים

14.01.19

מחקר עדכני מתאר את המתח בין הבית לעבודה בקרב סבים וסבתות בימינו, והמסקנות: הם האקרובטיים האמיתיים. ויש גם אירוע אינטימי שמפגיש את הסבים והסבתות עם הנכדים לדייט בין-דורי

תמונה ראשית - Envato Elements

 

פרופ' ליאת קוליק, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, אומרת שהסבתאות והסבאות הם מהשינויים הגדולים ביותר בעידן שלנו. "בעבר התפקיד היה הומוגני יותר. בדורות הקודמים סבא וסבתא היו אנשים שפרשו מהחיים הציבוריים, במירכאות, והתמקדו במשפחה ובגידול הדורות הצעירים. היום, באופן תיאורטי, סבתאוּת יכולה להימשך ארבעה עשורים. תוחלת החיים חוצה היום גם את העשור התשיעי, ובמגזרים מסוימים תמצאי סבתות בנות 40.

משך הסבתאות מעמיד אותה כתקופה בפני עצמה, ואנשים רוצים לצקת בה תוכן ממשי. גם השיח השתנה. אם בעבר הייתה תפיסה אידיאלית - דיברו על הסבתאות והסבאות כחוויה שכולה טוב - הרי שהיום שומעים גם ביטוי לקונפליקטים. זה עולה בקנה אחד עם גל שחיטת הפרות הקדושות, וזה גם חלק מרוח הזמן. כמו שיש לנו היום המון סוגים של כיכרות לחם – יש לנו גם המון סגנונות של סבא וסבתא. יש סגנון מסורתי של הסבתא הפורמלית; ישנה הסבתא שמחליפה את ההורים; ישנם הסבא והסבתא של כיף; ישנם הסבתא והסבא החכמים שמתייעצים בהם - יש לגיטימציה לבחור את הסגנון שמתאים לסבא ולסבתא". 

הסבים והסבתות המודרניים: לסבתא יש גלגלים
הכי הרבה תפקידים (פלאש90, משה שי)

במחקר שלה עסקה קוליק במתח שבין הבית לעבודה - מה קורה עם סבא וסבתא צעירים, בני ה-50 וה-60, ציבור הולך ומתרחב של סבתות וסבים שעדיין קמים כל בוקר לעבודה. "הסבתאות היום כוללת המון תפקידים. הסבים והסבתות הם עדיין הורים, הם עדיין עובדים, הם עדיין אחים. לזה מתווספת הסבתאות. אבל בגלל הארכת תוחלת החיים, לפעמים הסבים והסבתות הם גם עדיין ילדים שמטפלים בהורים מבוגרים מאוד. במידה מסוימת, יש להם יותר מתחים מתקופות חיים אחרות. מצד אחד, עול הטיפול בהורים המבוגרים כבד; מצד אחר, הם נדרשים להיות זמינים לנכדים כדי שהילדים יוכלו לפתח את הקריירה שלהם. אלא שלהם אין רשת תמיכה; ההורים שלהם כבר לא תומכים בהם, וגם גופנית היכולות נחלשות. עם הצמיחה של תרבות הפנאי, שמעודדת ללמוד יותר, לעשות יותר ספורט, זו למעשה תקופת החיים שבה מספר התפקידים רב יותר מאשר בכל תקופת חיים אחרת".

במהלך המחקר שלך שוחחת עם סבתות וסבים רבים. מה מצאת?

"הדבר המפליא והמעניין היה שככל שהנבדקים ממלאים תפקידים רבים יותר, כך הם מדווחים על שביעות רצון. הם מרגישים מאושרים. התפקיד רווי, אבל התוצאה היא סיפוק. בגדול, היום סבתא היא סבתא על גלגלים, היא מעין לוליין על חד-אופן - סבא וסבתא אקרובטים. אבל כמו האקרובטים, גם הם מסתובבים עם חיוך. יש יותר סיפוק מאשר מתח וקונפליקטים".

למי שמחפש סבתות וסבים מרוצים, כדאי להגיע לסביבת בית אבי חי ב-18.10. סדרת אירועים שנתפרה לפני שנים אחדות בידי הצוות האמנותי במיוחד לסבא או לסבתא ולנכד או לנכדה. "הסבתות שלי נפטרו כשהייתי צעירה מאוד, ולי יש תשוקת סבתות תמידית", אומרת המנהלת האמנותית של בית אבי חי, יטבת פיירזין־וייל, "היום רואים המון סבים וסבתות שנותנים תמיכה משמעותית להורים. הבייביסיטרים, האחראים על המים, על התפוצי'פס. המון סבים וסבתות צפו בפסטיגלים בחודש האחרון. הפעם החלטנו לתת את תשומת הלב למבוגרים; הסבא והסבתא הם המרכז".

 באיזה אופן?

"החל בתפאורה וכלה בתוכן. הזרקור הוא על העולם של הסבים והסבתות. ההזמנה היא בעצם לדייט זוגי – סבא או סבתא ונכד או נכדה. את הזוגות הבין-דוריים שלנו אנחנו מארחים בחלל שעוצב כמו בית הקפה של העולם הישן: נרות על השולחנות, עוגיות של פעם, תה. המלצריות שלנו הן מנחות של סדנאות כתיבה שמגישות שאלות מנחות. בחלק הראשון של המפגש, הנכדה או הנכד מראיינים את הסבא או את הסבתא. זו הזדמנות לשמוע את הסיפורים ואת הזיכרונות. אחד הדברים המפתיעים שקרו באירוע הראשון הוא שחשבנו שאנחנו מפנות את הזרקור לסבתא ולסבא, אבל למעשה שני הצדדים הוארו. כבר בהתחלת האירוע ראית איך הנכדים מזדקפים וכמה הם נהנים מהתפאורה ומעמדת המראיין ומהתחושה שהם חשובים. הלב הפתוח הוא משני הצדדים - של הנכד המקשיב ושל הסבתא המספרת".

אילו סיפורים כבר שמעתם?

"באירוע הראשון אחת הסבתות הייתה בטוחה שאין לה מה לספר. היא נולדה בארץ וגדלה בארץ. אבל הזיקה הבין-דורית לא צריכה סיפורי גבורה. בסוף נחשף סיפור על ויכוח שהיה לה בילדות עם אחיה. הם שמעו יצירה ברדיו והתווכחו ביניהם באיזו יצירה מדובר. מובן שלא היה להם אז איך להכריע מיד. הם שלחו מכתב לרדיו, ביקשו שישמיעו את היצירה שוב. אחרי שבועות הם קיבלו תשובה ובה מועד ההשמעה החוזרת. הם פתחו את הרדיו ביום ובשעה היעודים, והתברר שהיא צדקה. ותוך כדי שהיא מספרת, המנחה-מלצרית שלנו שאלה אותה לשם היצירה, נכנסה לגוגל והשמיעה לה אותה. הסבתא התרגשה, אבל גם הנכדה יכלה להבין את הפער הגדול שבין העולם של אז והעולם של היום". 

מה עושים עם זיכרון?

פייראיזן־וייל ושותפותיה, מירי שחם ולירן ליפשיץ, שולחות את הזוגות המאוהבים הביתה עם ספר בעיצוב אישי. הכריכה, העימוד והאיורים - כלולים במחיר. "אחרי המפגש הראשוני אנחנו מעודדות לבחור זיכרון אחד בעל משמעות, שיש לו התחלה אמצע וסוף, ויחד הם הופכים אותו לספר ילדים. בחלל הבא ממתינות להם מכונות כתיבה, שמשמיעות את הסאונד של מכונות הכתיבה של פעם. יש מכונות פוטו-רצח, כמו בשנות ה-80 וה-90, והם מצטופפים יחד לתמונות שיישארו איתם, גם אם לא בתוך הזיכרון של הנייד. יש חדר מוזיקה שבו מושמעים שירים וחדרים נוספים. המון חוויות שונות שמכוונות לחיבור, להקשבה, לחיבוק, בתוך העולם המטורלל ורווי המסכים; התכנסות לשם הרפתקה משותפת שהיא פשוטה מאוד ומלאה מאוד". טווח הגילים גמיש. "אנחנו הגדרנו את קהל היעד מגיל שמונה עד 98. גיל הנכדים הכי מתאים הוא תחילת הנעורים, 12-11, אומרת פיירזין־וייל, ומוסיפה בחיוך: "אחרי האירוע הראשון התקשרה מישהי בת 25. היא אמרה שהיא רוצה לבוא עם סבתא ושאלה אם זה מתאים. האמת? מתאים". 

 

לפרטים המלאים על אירועי "דייט עם סבא או סבתא"

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

Model.Data.ShopItem : 0 8
תגיות: חברה

עוד בבית אבי חי