באחרונה נמצאו בקיסריה פסלונים (או צלמיות) של אלת הירח לונה. היהדות נוטה לזלזל בצלמיות בשל היותן שריד לעבודה הזרה, אבל אולי ישנן סיבות אחרות שבגינן אנו פוחדים מאלות?
לפני פסח יצאו הצוללים החובבים עופר רענן ורן פיינשטיין לצלילה באתר מערות קיסריה. הם פספסו את אתר הצלילה בחצי קילומטר והמשיכו הלאה, עד שגילו לפתע ידית מעוטרת על קרקעית הים. הידית התבררה כפסל, ובמהרה התברר שלפסל יש חברים נוספים: פסלים (צלמיות), מטבעות זהב, קרסים ועוגנים. כולם נטרפו בתוך ספינת סוחר שטבעה סמוך לקיסריה לפני כ-1,600 שנה.
בין הפסלונים שנמצאו בקיסריה היו גם שניים יפהפיים של אל השמש סול ואלת הירח לונה. זאת לא הפעם הראשונה שהאלים והאלות של תושבי ישראל הקדומה מתגלים בטיולי משפחות ובטיולי חברים. לפני כחצי שנה, בתל בית שמש, מצא איתי הלפרין בן השמונה פסלון של אלת פריון מהמאה השמינית לפני הספירה. זאת ועוד: לפני כשלושה חודשים, בתל רחוב, מצא אורי גרינהוט בן השבע צלמית אישה מהתקופה הכנענית. החוקרים מתווכחים ביניהם כה וכה אם זאת צלמית אישה בשר ודם או שמא צלמית של האלה עשתורת.
המיתולוגיה הרומאית מציבה את סול ואת לונה זה בצד זה, ככוחות משלימים. כשנמצאה הצלמית בתל רחוב, קבלה ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי, החוקרת מסורות נשיות במקרא, על כך שהיחס התקשורתי אל צלמיות האלות הוא תמיד אזוטרי ומצטמצם לכלל דיבור על שריד של עבודה זרה.
במאמרה "מי מפחד מהאלה העברית", כתבה לדרמן-דניאלי: "למעשה, מחקר דת ישראל הקדומה מראה כי פולחן האלה נחשב לפולחן לגיטימי בדת ישראל ולחלק בלתי נפרד מחיי האמונה שלה. כתובות המציינות את האמונה באל ובת זוגו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ואישרו את הסברה המחקרית כי המונותיאיזם המוחלט שמציג לנו הטקסט המקראי הינו תוצר של צנזורה ועריכה מאוחרת, מניפולטיבית באופייה".
בין קים קרדשיאן לבר רפאלי
הניסיון לבטל את חשיבותן של אלות ושל צלמיות, אזכור העבודה הזרה, וכנובע ממנה, גם טענת הפרימיטיביות – מהדהדים כולם גם בהתייחסויות לאלילות השופעות של העידן הנוכחי. מי הן? בראש ובראשונה קים קרדשיאן. השוו אותה לצלמית הפריון "אישה יושבת", שנמצאה בחורבת מנחה והיא אחת הצלמיות הישראליות המפורסמות: זו האחרונה יושבת על ירכיים ואחוריים שופעים, ואחת מזרועותיה תומכת בשדיה. מה זה אם לא סלפי של קרדשיאן בזמן שהיא מדגימה איך אפשר להרים את השדיים עם רצועות סלוטייפ?
הפסלון "אישה יושבת" (מתוך אתר מוזיאון ישראל) |
בחוג לתולדות האמנות היו מתעכבים על ההבדלים המתבקשים: קרדשיאן שייכת לעידן השעתוק הטכני; ה"מקור" של איבריה אינו ברור (זאת על אף שהיא מכחישה שעברה ניתוחים פלסטיים והשתלת ישבן, ואפילו העלתה תמונה שבה היא עומדת ליד צילום רנטגן של ישבנה ומראה שאין בו שתלים). לעומתה, צלמיות הפריון העתיקות שייכות לעידן שעוד ניתן היה לזהות בו את המקור – את האלוהי לכאורה.
"התחת", כך קרא הסופר מאיר שלו לקרדשיאן כשביקרה בישראל באפריל 2015, "השבוע הגיע לארץ אורח מיוחד במינו – תחת. התחת נחת בנתב"ג, התיישב בלימוזינה מאובטחת, טייל ברחבי הארץ המובטחת וגרם כאן התרגשות רבה", כתב בטורו ב"ידיעות אחרונות". כש"התחת" טס לדרכו, "ירושלים, בירת הנצח של העם היהודי, שבה להווייתה הסלעית הקשה... נזכור ונדע: דוד כבש את ירושלים, שלמה והורדוס בנו בה בתי מקדש, ישו הטיף ונצלב בה... סולימאן המפואר בנה לה חומה וניר ברקת אירח בה תחת ואף הזמין אותו למסעדה".
טענת הפרימיטיביות של שלו אינה מעניינת כמו התגובות הנסערות שחוללה. מגיבות הדגישו שוב ושוב כי קרדשיאן מפורסמת ממנו פי כמה ומרוויחה ממנו פי כמה. קרדשיאן, אלילת העכשיו, היא אכן אלת פריון העבודה. אם פריון עבודה הוא "התפוקה לעובד ליחידת זמן", הרי שתוצריה של קרדשיאן – נוכחותה, תמונותיה, המיזמים שלה – נמצאים בכל מקום, כל הזמן. פריונן של הצלמיות העתיקות מסמל את הלידה וההתרבות, ואילו קרדשיאן (שהתקשתה להרות, עברה טיפולי פוריות ותיעדה אותם בסדרה שלה), היא מופת לפריון שמנהלי חברות חולמים עליו בחלומותיהם הרטובים ביותר.
גם פריונה של בר רפאלי, האלילה המקומית הנערצת-שנואה, נעשה כפול: היא מעלה לרשת את תמונת בדיקת ההיריון שלה ואחר כך תמונת אולטרסאונד של העוברה, וזוכה לאלפי תגובות שונאות ומעריצות כאחד. בין היתר הן מעלות את השאלה: האם היא מרוויחה עשרות אלפי דולרים על המוצרים שהיא מפרסמת, כמו ערכת בדיקת ההיריון ומערכת האולטרסאונד?
קריאה נוספת: הניסיון של דובר צה"ל להתערב בקמפיין בכיכוב בר רפאלי חשף חוסר הבנה ביחסי ציבור
לפני כשנתיים פורסם "פערים בפריון העבודה כגורם עיקרי לפערים כלכליים", מחקר של מרכז מאקרו לכלכלה מדינית. המחקר, שהתבסס על נתוני בנק ישראל, נתוני ארגון המדינות המתועשות ונתוני המרכז עצמו, מצא כי קצב הגידול בפריון בתעשיות העלית (כמו אלקטרוניקה, כלי טייס, תקשורת ותרופות) עמד על 129 אחוז, ואילו אצל עובדי השירותים והמסחר, קצב הגידול בפריון עמד על עשרה אחוזים בלבד.
עורך המחקר, ד"ר רובי נתנזון, אמר אז כי רוב עובדי התעשייה בישראל שייכים לתעשייה המסורתית, ולכן מדובר בנושא מהותי כשבוחנים פערי הכנסות ואי שוויון חברתי. "ניכר כי ישנה התעלמות מתעשיות שלמות שבהן יש קיפאון בפריון", כתב, "ללא שיפור הפריון בתעשיות אלו, על ידי השקעה בהון אנושי ופיזי, פערי ההכנסות רק ילכו ויתרחבו".
פריון העבודה, וגם אליו ואלותיו, הן מטרות נכספות, ואולם, נשמעים היום קולות אמיצים נגד הציווי "פרו ורבו ומלאו את הארץ". בספרו של פרופ' אלון טל "והארץ מלאה: התמודדות עם פיצוץ אוכלוסין בישראל", מנסה טל לגעת בטאבו הכול-ישראלי - הלידה - ומזהיר מפני צפיפות אוכלוסין חמורה. הוא צופה כי בעוד כ-40 שנה יחיו בישראל 15 מיליון בני אדם, והוא חרד מהתרחיש שבעתיד הרחוק יחיו בה 30 מיליון.
"כמי שעמדו בפני רצף של משברים קיומיים מאז הקמת המדינה", הוא כותב, "קשה לישראלים לחשוב קדימה במושגים של 20 ו-30 שנה, ועוד פחות מכך במושגים של מאות. קשה ליהודים ולערבים לחשוב על תכנון משפחה מבלי ליפול לרטוריקה של עימות לאומני. רק 70 שנה אחרי השואה, קשה במיוחד לדבר על אסטרטגיות שמשמעותן הגבלת מספר היהודים". את המחסומים האלה הוא מבקש לפרק.
טל קובע כי הפעולה העיקרית לצמצום הילודה היא העצמת נשים. כמה התרחקנו מהימים שבהן הסתובבו פה לונה ועשתורת.