מיהו מסורתי: על השווה והשונה בין שתי תנועות יהודיות שחולקות אותו השם

הדיון שלפניכם נולד מתוך מצב עניינים לא רגיל - שתי תנועות יהודיות חיות במרחב אחד ונושאות שם זהה. השותפות שבשם הזה, שככל הנראה יסודה בטעות, מעוררת את השאלה – האם יש קשר רעיוני סמוי בין שתי התנועות? אולי לא בכדי שתיהן נושאות אותו השם? אולי צירוף המקרים הזה מעיד על דבר מה עמוק יותר?

אם כן, מן העבר האחד נמצאת התנועה הקונסרבטיבית, שבישראל נקראת "התנועה המסורתית"; מן העבר השני ניצב מחנה שקשה להגדיר במדויק את גבולותיו, את מאפייניו ואת עקרונות היסוד שמכוננים אותו, אך הוא נקרא בהכללה הציבור המסורתי בישראל (ולעתים רבות מאופיין גם כציבור מזרחי). מה הקשר בין שתי התנועות הללו? האם תיתכן זיקה בין יהדות קונסרבטיבית ובין יהדות מסורתית-מזרחית?

ד"ר יעקב ידגר מאוניברסיטת בר אילן הוא מהבולטים שבחוקרי המסורתיות בישראל ומחברם של שני ספרים בנושא. "יש הבנה אינסטינקטיבית שיש דמיון בפרקטיקה בין הקונסרבטיבים ובין המסורתיים, באופן שבו שניהם מקיימים הלכה באופן לא מלא. אך יש הכרה בכמה הבדלים מהותיים ביניהם", אומר ידגר, "שתי התנועות יונקות משורשים שונים לחלוטין בכל מה שנוגע להיסטוריה ולהתפתחות שלהן. מוצאם של הקונסרבטיבים באירופה ובארצות הברית. התנועה הקונסרבטיבית ניזונה מתוך תפיסת עולם אשכנזית של מתח בין מודרנה למסורת ומציעה תשובה שלישית מול התשובות האורתודוקסיות והרפורמיות שניתנו למתח הזה.

"המסורתיות, לעומת זאת, יונקת מתובנות מסורתיות ומזרחיות של ההלכה והמסורת והאופן שבו ההלכה מתמודדת עם אתגרים מודרניים. באופן גס, אפשר לתאר את ההיסטוריה של המסורתיות המזרחית ככזאת שלא ראתה את המשבר עם המודרנה, ולכן גם לא התפצלה לקהילות נפרדות. באופן יותר ספציפי, מסורתיים רבים נרתעים מתנועות לא אורתודוקסיות בגלל מה שהם מכנים 'הכשרת העברה'. גם הקונסרבטיבים וגם המסורתיים מכירים בכך שהיחס אל ההלכה האורתודוקסית לא נאמן במלואו, אך הקונסרבטיבים טוענים שיש לכך הצדקה הלכתית, ואילו המסורתיים אומרים שההצדקה היא רק ברמת הפרט, אך שינויים מבניים יותר צריכים לבוא רק מהרבנים האורתודוקסים".

קריאה נוספת: על התלהטות הרוחות בגזרה האשכנזית-מזרחית בבחירות האחרונות

התפיסה המזרחית הקלאסית

סיבה נוספת לריחוק בין שתי תנועות – שלכאורה, כאמור, יש להן הרבה מן המשותף – קשורה בזהות האתנית הדומיננטית של שתיהן. "הנרטיב הציוני אוהב להגיד שכולנו עם אחד וכולנו ציונים, אך העובדה היא שהמסורות היהודיות נחווית באופן שונה", אומר ידגר, "הקונסרבטיבים משמרים בקהילות שלהם מסורת אשכנזית מסוימת. אם תיקח את המעבר מבית כנסת של הציונות הדתית בישראל לבית כנסת קונסרבטיבי בארצות הברית,  מדובר בעיקר במעבר של שפה. בעיני המסורתי המזרחי, לעומת זאת, המעבר מבית כנסת ספרדי לבית כנסת אשכנזי אורתודוקסי הוא כבר גדול, והמעבר מבית כנסת ספרדי-אורתודוקסי לבית כנסת קונסרבטיבי הוא מעבר חד מדי".

ידגר, שבמסגרת מחקרו על המסורתיים ראיין גברים ונשים המזהים את עצמם כמסורתיים, מספר שכאשר העלה בפני המרואיינים את שאלת התנועות הלא-אורתודוקסיות, נתקל בצחוק ובלעג. "הצחוק מסמל את הפער בין איך שהמציאות צריכה להיות, להבנת הצוחק, ובין מה שהוא רואה. התפיסה הסטריאוטיפית מאוד של התנועה הקונסרבטיבית בקרב מזרחים היא של שיבוש שנותן לעצמו הצדקה.

"אני חושב שאחת הבעיות המרכזיות של התנועה הקונסרבטיבית היא היעדר הבידול בינה ובין הרפורמים. בישראל מקובל לדבר על רפורמים ועל קונסרבטיבים בנשימה אחת, כאילו כל התנועות הן אותו הדבר, ופעמים רבות אנשים זוכרים סטריאוטיפים רפורמיים ומייחסים אותם לקונסרבטיבים. זהו מקור נוסף לכך שלא תיתכן זיקה בין שתי התנועות הללו".

הרב דב חיון

הרב דובי חיון, רב קהילה קונסרבטיבית בחיפה, משתייך לזרם השמרני של התנועה המסורתית בישראל. בניגוד לידגר, חיון רואה פוטנציאל לחיבור משמעותי בין שתי התנועות הללו. "הבית המזרחי הקלאסי שבו גדלתי הוא בית שמחויב להלכה מצד אחד, ולמתינות ולהכלה מצד שני. אלה שני דברים שהולכים ביחד. מבחינתי, הצד השמרני של התנועה המסורתית בישראל נאמן לתפיסה המזרחית הקלאסית.

"כשאני מסתכל על בעלי הלכה כמו הרב עבדאללה סומך, הרב יוסף משאש ואפילו הרב עובדיה יוסף, אני רואה הרבה מאוד הכלה של האחר וחוסר ניסיון לכפות עליו או לדחוק אותו החוצה. רבני המזרח ידעו למצוא פתרונות הלכתיים שאינם מדירים את האחר ולחולל שינויים הלכתיים מתבקשים. זו התפיסה המזרחית הקלאסית. ש"ס איננה מייצגת את התפיסה הזאת, אלא מייצגת חרדיות ליטאית בגוון מזרחי. דווקא המסורתיות המזרחית יכולה למצוא בית חם באגף השמרני של התנועה המסורתית".

למה בכל זאת החיבור הזה לא נוצר?

"לצערי מדובר בבעיה של שיווק ובבעיה של הליכה שמאלה. הכיוון הליברלי יותר בתנועה המסורתית הוא קולני ובולט יותר, והוא זה שנשמע יותר. שנית, כפי שנאמר, נוצר בלבול בין התנועה המסורתית ובין הרפורמים, וזה קשור גם לצביון אשכנזי אמריקאי. השינוי יתחיל מלמטה. לאט לאט מגיעים לבית הכנסת שלי יותר ויותר מזרחים, גברים ונשים. זה תהליך, והוא יצבור תאוצה ברגע שרבנים קונסרבטיבים ידברו בלי מבטא אמריקאי. אבל זה כבר קורה. היום מגיעות לבית הכנסת שלי נשים מזרחיות שלא מוכנות לשבת מאחורי המחיצה, אבל רוצות תפילה כמו בבית אבא. שם קורה השינוי האמיתי. לא די בכך שהתנועה הקונסרבטיבית שינתה את שמה ונהיתה 'התנועה המסורתית'. זה צעד חשוב, אבל הוא לא מספיק. צריך להגיד מה האמירה".  

קריאה נוספת: על מוסד קונסרבטיבי שמצליח לשבור את המחיצות

לבן על לבן

דבריו של הרב חיון מקוממים את אפרת שני-שטרית, פעילה חברתית מזרחית, שמוחה על השימוש של התנועה הקונסרבטיבית במונח "מסורתי". "הקונסרבטיביות מיובאת מארצות הברית, ובארצות הברית מתקיימת יהדות הפוכה מזו של יהדות המזרח", אומרת שני-שטרית, "בארצות הברית אתה יוצר לעצמך מרחב סגור, מגדיר אותו בצורה ברורה, ואז, או שאנשים יצטרפו אליו או שלא. המסורתיות המזרחית איננה כזו. היא אפילו לא כל כך מרגישה צורך להגדיר את עצמה, כי כשאתה מגדיר, אתה מדיר את מי שאינו כמוך. כל התפיסה היא מכילה, בשונה מהאופי האמריקאי".

ובכל זאת, בפרקטיקה הדתית יש דמיון. האם יכולה להתקיים זיקה בין מסורתיות מזרחית ובין תפיסת עולם קונסרבטיבית?

"אני חושבת שאם יכולה להתקיים זיקה, היא מאוד מצומצמת. כידוע, ביהדות המזרח לא צמח זרם חרדי, בשונה מביהדות אשכנז. כל המודרנה וההשכלה הגיעו באופן אחר לארצות האסלאם. לא היתה בארצות הללו ריאקציה קיצונית למודרנה בדמות אורתודוקסיה חרדית. מסיבה זו, כל יהדות המזרח מאופיינת בספקטרום רחב, שבו אתה ממוקם על מנעד מסורתי דתי. היו בעלי התפקידים התורניים, הרבנים והחכמים, שהקפידו יותר על קיום מצוות, ולעומתם, העם הקפיד בכל מיני דרגות, אך אף אחד לא יצא מהקהילה.

אפרת שני-שטרית

"התנועה המסורתית בארץ מנכסת לעצמה הגדרה של ציבור שכבר קיים. התנועה המסורתית יכולה להגיד שהם עושים תרגום מאוד פשוט לתנועה מארצות הברית, וזה דבר נוסף שמדגים את הבעייתיות. אתה לא יכול לנכס הגדרה כשאתה מתעלם ממגזר שהוא ממילא מופלה ומוגדר. זה עוול על עוול. אך באופן יותר פשוט – המזרחים המסורתיים לא התחברו לתנועה הקונסרבטיבית בגלל שזו תנועה שצבועה בלבן, והלבן הוא הצבע החזק שדיכא אותנו כל השנים".

דמיון נוסף ששני-שטרית מצביעה עליו הוא בכל מה שקשור לקהילתיות ולקטלוג. "הדתיות המסורתית איננה קהילתית מטבעה", היא אומרת, "קהילה היא גדר, והיא הדרה של מי שאינו חלק. מהבחינה הזאת, למסורתיות אין משנה סדורה. שיטת החלוקה לכיתות היא מאוד אמריקאית, הכול מקוטלג, וזה כנראה מעניק ביטחון מערבי, כאילו אנחנו חיים בצורה מושכלת ולא בכאוס כלשהו. זה זר להוויה המסורתית, שפועלת באופן הרבה יותר אינטואיטיבי.

"אם נודה באמת, בכל השיטה הזאת של משנה סדורה וקטלוג יש משהו מאוד לא טבעי ולא אינטואיטיבי. אם נהיה כנים עם עצמנו, רוב ההחלטות הדתיות הן מכוח האינרציה. זה לא שבאמת יש ישות דתית שכל בחירה דתית שלה היא מושכלת ומובחנת. רוב ההתנהלות הדתית שלנו היא אינטואיטיבית, והקונסרבטיביות מייצגת מין ניסיון להפוך את הכל למשנה סדורה ומודעת, באופן שסותר את הרוח המסורתית".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי