השינוי לא נעצר אף פעם

הנה הסיפור שלי בקצרה: נולדתי בבלגיה ב-1949 למשפחה קתולית. זמן מה הייתי חוקר בקרן הלאומית הבלגית למחקר מדעי באוניברסיטת ליון, ובגיל 30 נעתקתי עם אשתי וארבעת ילדינו להולנד. שם שימשתי כמזכיר ללימודים במחוז הכנסייתי, וכנציג הכנסיה הקתולית בשיחות בין יהודים לנוצרים. ב-1983 התגיירנו ועלינו ארצה. כעת אני מכהן כפרופסור לפילוסופיה יהודית בת זמננו באוניברסיטת בר אילן.

במבט לאחור, המעבר לעם היהודי הכניס טעם ומשמעות לחיי. זהותי נהייתה מורכבת, ולפחות בעיניי - מרתקת. ההתלהבות היתה ועודנה עצומה. בתחילת דרכנו, לא יכולתי לתאר לעצמי מה עומק השינוי. עם השנים, ההשתנות המתמדת רק גברה, ואני מתפלא ושמח על המהפך הזה. תמיד הייתי אדם המחובר לעולמות נשגבים, אך גילויים של היבטים שונים בחיים היהודיים הביאו לי אושר גדול והובילו לסגנון חיים מעניין. הם השפיעו על חיי היום-יום שלי וצבעו את דתיותי, כך שכיום היא מתייחסת לעולם ופתוחה אליו.

במסורת היהודית העשירה אני מבחין בשילוב מרתק בין חופש להגבלה, בין אהבה לדרישה, בין חיבור לאנרגיה גדולה לקבלת חוקים מעצבים. לדעתי, ללא אהבה אין טעם לחוקים מגבילים: חוקים ללא אהבה מביאים לידי אכזריות, ואילו אהבה ללא הגבלה יוצרת אנרכיה. המתכונת הזו איפשרה לי גם לחשוב אחרת על אלוהים: נכון שהאל אוהב ומרחם כאב, אולם הוא גם מלך דורש. לא מדובר כאן בתיאוריה ותו לא, אלא בהבנה שמנחה את חיי. אני ניזון מאנרגיה הקשורה לאהבה ולנבחרות מצד אחד, ומודע לחשיבות של חוקים בסיסיים המחברים אותי עם בני אדם ועם האל מצד שני. יותר מבעבר, אני רואה את עצמי לא רק כאינדיבידואל אלא כחלק מהחברה ומעם שלם. 

• " לדעתי, ללא אהבה אין טעם לחוקים מגבילים: חוקים ללא אהבה מביאים לידי אכזריות, ואילו אהבה ללא הגבלה יוצרת אנרכיה. "
•  

כשהתחתנתי ב-1971, התחדשתי ונהפכתי מרווק לאיש נשוי. בכל פעם שנולד לנו ילד, אשתי ואני חווינו התחדשות משמחת. עם הולדת נכדינו, שוב חווינו התחדשות גדולה. ובאותו אופן, ולא פחות, חווינו התחדשות כשהצטרפנו לעם היהודי. כמו עם בן זוג או עם ילדים ונכדים, לא יכולנו לצפות את כל מה שיקרה לנו בהמשך, אבל ניזונו משמחת חיים ומתקווה.

כשנהפכתי לאבא, קיבלתי אחריות נוספת בחיי. כסב, זכיתי לראות את בני בניי, ופסוקים תנ"כיים נהיו פתאום מציאות חיה. מהמרפסת שלנו במבשרת ציון אנחנו רואים חלק גדול מירושלים, ונכדינו אתנו. פסוקים עתיקים מהדהדים בתוכי: "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וראה בנים לבניך שלום על ישראל". בעיניי, התחדשות ציון היא תנאי להתחדשות העולם. לא עלינו המלאכה לגמור ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה.

העבר הרחוק נהיה לקרוב
חיי הם מסע רוחני שבו יש התחדשות מתמדת. בכל בוקר אני מברך שניתן לי עוד יום כדי לפעול בעולם וכדי לשמור על התקווה. מודה אני שה' החזיר לי נשמתי ברוב חמלתו. בנרטיב שבניתי לעצמי, העבר הרחוק נהיה לקרוב, ובעל משמעות קיומית. המשכיות בחיי ובמסורת היהודית חשובה לי, אולם גם התחדשות. אינני חושב שהיהדות לא משתנה, וגם איני חושב שהיא רק מתחדשת. אני זקוק הן להמשכיות הן להתחדשות.

החיבור עם האל מתרחש עבורנו בחיבור עם בני המשפחה. אני חווה התחדשות שבועית בשבת בה החיים המשפחתיים עם ילדינו ונכדינו הם מרכזיים. השבת, שההוגה אברהם יהושע השל כינה "ארמון בזמן", היא בשבילנו מעיין שמחה ונצח בזמן.

אני אוהב מצוות מכיוון שאני חושב שכל "בן" בעם היהודי מיועד להיות "בונה". אם יש לך בית רוחני חייבים לשים בו רהיטים. אני מרגיש בבית בתוך העם היהודי, ומבן בונה נהפכתי גם לאב ולסב המלמד את הדור הבא. עם הזמן, ודרך לימוד והתבוננות, אני מגלה עולמות פנימיים ומופלאים שלא היה לי מושג על קיומם.

כאדם העוסק בפילוסופיה ובהיסטוריה רוחנית, אני משוכנע שהמסורת הדיאלוגית של הנביאים חשובה לא פחות מהמסורת הלוגית של הפילוסופיה. אני תמיד שמח לארח את יפת באוהלי שם, כלומר לשלב את תרבות העולם עם תורת ישראל. עם זאת, אני מאמין שאירוח שם באוהלי יפת יכול להוביל גם לחידוש מרענן של המחשבה הפילוסופית, מפני שהייחודיות היהודית לא קיבלה ביטוי הולם בשפה האוניברסלית של הפילוסופיה. עדיין קיימת המון אפולוגטיקה בפילוסופיה יהודית בת זמננו.

גם בתוך העם היהודי יש צורך להבהיר את השפה המסורתית במונחים המובנים לכל אדם. אני מקווה שהמחשבה היהודית תפרה את הפילוסופיה. התחדשות גדולה יכולה לצמוח מניסוח פילוסופי של מציאויות יהודיות עתיקות ועכשוויות. זו משימה גדולה בחיי.  

אפרים מאיר הוא פרופסור לפילוסופיה יהודית.