ונהפוך הוא

כשיוסי (שם בדוי) קרא את פרשת השבוע בשבוע שבו התחתן, "קדושים", הוא חש סיפוק עצום. ליתר דיוק - סיפוק ובושה, כהגדרתו. במהלך קריאת התורה בבית הכנסת הוא שמע משליח הציבור את פסוק י"ג בפרק כ בספר ויקרא, "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אישה - תועבה עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם", וגרונו נחנק. ולא בפעם הראשונה.

יוסי, 29, הוא תלמיד ישיבה מאזור הצפון. רק אחרי שהובטח לו שיוזכר בכתבה בשם בדוי וללא כל פרט מזהה, הוא הסכים – בקושי - להתראיין. אפשר להבין אותו: בישיבה בה הוא לומד אף אחד לא יודע על עברו, וכמובן שגם המשפחה לא ממש מכירה את הסיפור (למרות שלדבריו, אחותו חשדה בו בגלוי כבר כמה פעמים). לאשתו, לה נישא לפני קצת יותר משנתיים, הוא סיפר את הכל לפני החתונה, ושני חברים טובים שלו יודעים. זהו, בערך. כמות החושדים לאורך השנים, הוא מודה, גדולה הרבה יותר.

"כמו רבים מהאנשים שנולדו עם נטייה מינית הפוכה", מתבטא יוסי במילים מכובסות, "גם אני הרגשתי שונה כבר מגיל צעיר, אולי מסביבות גיל 5-6. התחברתי לבנות, שיחקתי במשחקים שלהן, ובתחילת גיל ההתבגרות גם פיתחתי סגנון דיבור רך במיוחד, שלווה בתנועות גוף בהתאם. בסביבות גיל 12 כבר הבנתי שמשהו לא בסדר איתי, ובהמשך הבנתי שאני נמשך פיזית לגברים. הקפדתי להסתיר את זה מהמשפחה שלי, שהייתה מסורתית, ובשלב מסוים אפילו התחלתי להתלבש כמו ערס ולהתעניין בכדורגל, העיקר כדי להסתיר את מה שהתרוצץ לי בפנים. בהתחלה ניסיתי בתוך תוכי להיאבק בנטייה. מאז ומתמיד הייתי אדם מאמין, וידעתי שאם זה אסור מהתורה על ידי מי שברא את העולם - זה אומר שניתן להתגבר על כך".

היה רגע שבו קיבלת את הנטיות שלך?
"בסביבות גיל 18, הגיעה תקופת ההשלמה. התחלתי לקבל את עצמי כהומו, לאט לאט התנתקתי מהיהדות ברמה המעשית, אבל בתוך תוכי ידעתי שיש בורא לעולם, ושהתורה אמת. פשוט לא יכולתי להסביר את הקונפליקט הזה בין הציווי האלוהי לבין מה שאני, כביכול. לכן פשוט הרפיתי. התחברתי לסצנת ההומואים מתוך רתיעה פנימית לא פשוטה, ובגלל שבצבא שירתי בבסיס בגוש דן - העולם הזה היה יותר קרוב אליי גם פיזית. בהתחלה זה היה מפתה, אבל בשלב מסוים התחלתי להרגיש שזה לא המקום שלי, התחלתי להרגיש את הריק בתוכי. אני לא אומר שכל ההומואים הם אנשים ריקים חלילה, רובם אנשים מוכשרים ומקסימים, אבל כל תרבות הסטוצים שיש לא מעט בקהילה, הנהנתנות הלא מוגבלת הזו, וגם הגישה של 'אכול ושתה כי מחר נמות', גרמה לי לפתוח את העיניים - בעיקר בגלל שמבפנים הרגשתי ריק. הריק הזה בער בי, ממש פיזית, והוא גרם לי לחפש מהות. לכן אחרי הצבא חיפשתי את המהות בעבודה - אבל זה לא היה זה. טסתי קצת לחו"ל - אבל גם שם לא מצאתי כלום. ניסיתי גם כל מני שיטות רוחניות, אבל בשלב מסוים כבר היה לי ברור שאחזור ליהדות. עדיין לא ידעתי איך לשלב אותה עם ההומוסקסואליות, אבל דווקא תופעת ההומואים הדתיים, שבאותה תקופה התחילה להגיע לתקשורת, הרגיעה אותי. חשבתי שאפשר לחיות עם זה - כלומר להיות גם הומו, וגם דתי. ככה זה הרגיע שני יצרים שבערו בי".

אז למה לא המשכת לכיוון הזה?
"שיחה עם רב מהעיר שלי פתחה לי את העיניים. לא דיברנו על זה מפורשות, אבל אני חושב שהוא קלט את הנטייה שלי. אותו רב טען בלהט שאי אפשר לשלב בין אמונה לבין הומוסקסואליות. כמובן שזה לא אומר שהומו דתי צריך לעזוב את הדת לגמרי. להפך, מעט המצוות שעוד קיימתי, אפילו ללא מחשבה לפעמים, שמרו אותי בפוקוס".

אבל מהדברים שלך משתמע שדי נולדת עם זה. רבים אומרים שאם כך אלוהים ברא אותם - אולי זה מה שהיה צריך לקרות.
"נכון, אבל היום אני מבין שזה קשקוש. אנשים שונים נולדים עם נטיות שונות. אחד נולד עם נטייה לשקר, אחד נולד עם תאוות אכילה מוגברת, אחד נולד עם רצון לשלוט על אחרים, אחד נולד עם רצון לעזור לזולת, אחד נולד עם דחפים מיניים גדולים. אבל כל הרעיון הוא שצריכים להבין שזה לא חקוק בנו. זה לא טבוע. אלה רק נטיות לכיוונים מסוימים. אז אם בן אדם נולד עם נטייה לגנוב - מה, נגיד לו שזה בסדר, שאין מה לעשות, ושזה חלק בלתי נפרד ממנו? ואם הוא דתי נגיד לו אפילו שזה יכול ללכת ביחד? זה השקר שההומואים הדתיים מוכרים לעצמם. הרי כל התורה היא ניסיון למתן את האדם. אומרים לך: מותר לך להיות עם אשתך, אבל לא כל החודש. מותר לך לאכול בשר, אבל רק מסוגים מסוימים. מותר לך לעבוד ששה ימים, אבל יום אחד תנוח. אז גם כאן: מין מותר וגם רצוי בזמנים מסוימים, אבל לא כל הזמן וכמובן - לא עם כל אחד. הרי את הפסוקים בתורה שאוסרים על משכב זכר אי אפשר לפרש אחרת. זה לא איזה ציווי מעורפל ולא ברור, אלא משהו חד וחותך. אסור, נקודה. אם אתה אתאיסט או כזה שלא מאמין בתורה - תהיה בריא, האיסור ממילא לא מדבר אליך. אבל אם אתה יודע שהתורה אמת - אי אפשר לפרש אותה אחרת, במיוחד כשכל גדולי ישראל בכל ההיסטוריה החמירו מאוד בתחום הזה. כשהייתי חלק מהקהילה, למרות שלא ממש התחככתי, הכרתי פה ושם הומואים דתיים. כל פעם שהגענו לאיסור ההלכתי ציפיתי לשמוע מהם איזה דבר חכמה, איזה אישור הלכתי שמניח את הדעת, אבל כל פעם הם גמגמו מחדש ולא ידעו לתת תשובות רציניות. גם זה גרם לי להבין שהתורה היא הקדושה - לא ההומוסקסואליות. ואם צריך להתעקש על דבר אחד מבין השניים - אין שאלה בכלל לאיזה כיוון צריכים לחתור בכל הכוח.

"בתקשורת מציגים את 'עצת נפש', הארגון שמנסה להחזיר את ההומואים הדתיים לדרך הנכונה, בצורה די שלילית. זה נורא מצער אותי, כי דווקא כשיש ארגון שמסוגל לפתוח לאנשים את העיניים ולאפשר להם לראות קצת יותר רחוק מעבר לתאוות שלהם, יש מי שבא ומכפיש. אני עצמי לא הייתי בקשר הדוק עם הארגון, אבל דיברתי 4-5 פעמים עם רבנים משם, ולכל אחד מהם הייתה תרומה משמעותית למעבר שלי לעולם שבו אני נמצא כרגע. הם נתנו לי חומר לחשוב עליו, מן 'צידה לדרך', ועם זה התבשלתי בחקירות, בתהיות ובמחשבות. שתבין, אני אחד שתמיד שואל את השאלות הכי קשות, לא אוהב להרגיש פראייר ושמרחו אותי בקשקושים, ולכן אלה היו שיחות מאוד מעמיקות, שבסופן הבנתי את מה שבהתחלה לא רציתי להבין: אפשר וצריך לעשות שינוי. זו האמת. ואני אחד כזה שלא אוהב לחיות בשקר".

"הרעיון הוא להבין שהכל נמצא בתוך הראש"

ובכל זאת, אומרים שזה כמעט בלתי אפשרי.

"נכון שזה קשה. אני לא אומר שלא. גם עליי עברו לילות של ייסורים, בכי ודמעות. זו הייתה תקופה בכלל לא פשוטה, שיהיה ברור. אני לא אומר שזו תקופה כיפית שעברה עליי בקלות. זה לא פשוט להתנתק מנטייה מינית. גם בחורים שהיה לי קשר איתם המשיכו לנסות להיות בקשר, וזה עוד יותר בלבל. אבל אני חושב שהשילוב בין התעמקות ביהדות, בין טיפול פסיכולוגי שעברתי וגם בין מגבלות ששמתי על עצמי למשך תקופה, גרמו לי לצאת לאט לאט מהראש של ההומו ולהתחיל לחשוב כמו סטרייט."

"הרעיון הוא להבין שהכל נמצא בתוך הראש. הרי זה בסך הכל פסיכולוגי, למרות שכשאתה בתוך העניין, זה נראה לך הדבר הכי מוחשי ונצחי שיש. אז התחלתי לעבוד על עצמי, להתייעץ עם רבנים, להיפגש בהדרגה עם בחורות - בהתחלה עוד חילוניות - ולאט לאט הרגשתי שאני יוצא מהעולם ההוא. פתאום הכל הסתדר לי בראש. זה כמובן יותר מורכב ממה שאני מספר לך פה - אפשר לכתוב על זה ספר, לא רק כתבה - אבל צריכים להתחיל בהבנה שאי אפשר להכשיר את הנטייה הזו, ושצריכים להילחם בה בכל דרך, וכמובן שלא לממש אותה. אסור להתייאש, למרות שיש כמובן רגעי שבירה."

"היום אני יכול להגיד לך שאני נמשך לנשים, כלומר לאשתי, ב-100%, ושאפילו המחשבה על מגע עם גברים מגעילה אותי. אני לא יודע איך הנטייה ההיא נולדה בי - אולי ממקרים בילדות המוקדמת שאני אפילו לא זוכר היום - אבל זה כבר לא משנה. במקום להתמסר לאורח חיים שכל כולו חטא אחד גדול, העדפתי להקשיב לקול הפנימי שלי, ולהפסיק לעבוד על עצמי שאפשר להאמין באלוהים ובתורה מצד אחד, ולעבור על איסור כל כך חמור ומפורש מצד שני. כמו שאנחנו יכולים לתקן בעצמנו פגמים, תאוות ותכונות שליליות על פי התורה - גם הנטייה המינית היא לא משהו יוצא מגדר הרגיל. עובדה".