עשיו הוא איש השדה, יעקב יושב אהלים. יעקב יוצא לכבוש את הבכורה ואת הברכה ברמייה, אך האם הוא ראוי לברכה? האם יידע איש האהל לנצל ברכה שהיא כולה שדה? אלי ויסברט - עליות – פרשת תולדות
ראשון 
"נמרוד" . יצחק דנציגר 1939
"ויאמר הנני, מי אתה בני? ויאמר יעקב אל אביו אנוכי עשיו בכורך"
שני
"אחר כך שלח אליהם הצורר חמיל (חמלניצקי) ימח שמו עוד עם רב כחול הים, ולכדו את העיר ביום י"ז חשון ת"ט לפ"ק [1649], והרגו מתחילה לשר העיר ושמו לאשטש והפשיטוהו חי, ועשו לו כל מיתות בעולם. אחר כך הרגו ביהודים יותר משנים עשר אלף נפשות בכל מיתות משונות בעולם כנ"ל. והרבה נטבעו במים וכמה מאות סגרו עצמן בבית הכנסת, ושברו הדלתות והרגו בתחילה היהודים שבתוכה, ואחר כך שרפו לבית הכנסת באש עם הרוגים שבתוכה. ולא הייתה הריגה כמותה בכל מדינות פולין כמו בקהילת קודש נרול....
והיה שם ראש הישיבה דק"ק (קהילת קודש) נעמרב, ושמו הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל בן הגאון מוהר"ר אליעזר זצ"ל, שהיה יודע כל התורה כולה בעל פה ובקי היה בכל חכמות בעולם. ודרש להם בשבת שלפני הגזרה והזהיר את העם, שאם יבוא השונא חלילה, שיקדשו שם שמים ולא ימירו דתם, וכן עשו העם הקדוש. ואף הוא קפץ לתוך המים להציל נפשו ולשוט, ותפסן יוון (אוקראיני) אחד ורצה להרגו, וביקש הגאון ממנו שלא יהרגהו, ויתן לו כסף וזהב לרוב. ושמע לו היוון, והוליכו לביתו אל המקום אשר כספו וזהבו היה טמון שם, ופטרו זה הקוזאק והניחו בחיים... וברח הגאון עם אמו על בית החיים (בית העלמין), כדי שאם יהרגום יהיו על בית החיים ויבואו לקבורה. ויהי כאשר הגיע סמוך לבית החיים, רץ אחריו יוון אחד מאנשי העיר... והיכה להגאון במקלו פצעים. וביקשה ממנו אימו של הגאון שיהרוג אותה תחת בנה, ולא שמע אליה, והרג מתחילה להגאון הנ"ל ואחר כך לאמו, השם ינקום דמם"
מתוך "יון מצולה", תיאור מאורעות ת"ח ות"ט מאת נתן נטע הנובר אשכנזי.
שלישי
"יהודי".
מה יש במילה הזאת שמכופף את גבנו? מעורר בנו זיכרונות עמומים של שואות ואסונות. צליל דק של כאב מהדהד בין קירות הנפש? ניצב מול ה"צועני" הצבעוני, ה"אירי" טוב הלב, ה"צרפתי" החושני, אפילו ה"ישראלי" הנחוש והתחמן. למה תמיד מבצבצת שם תחושה של אחוות גורל וכאב משותף?
רביעי
אתה מביט בו מטריבונות הבטון, הנכד שלך, עומד מתוח בין עשרות תאומיו - גבוהים ויפים בכומתותיהם הצבעוניות. הכוח נוטף מהם, משריריהם השחומים, מעיניהם הערניות, משערם הצרוב בשמש. אתה נזכר שוב בשדה ההוא. איך ברחתם אל האופק והקצינים כיוונו בנחת וירו, והבחורים, חלשים כמוך, שנפלו אל האדמה בטפיחה קלה, כמעט לא מורגשת.
חמישי
"עלינו ליצור שוב יהדות חזקה! כן! ליצור שוב! דברי ימינו מעידים, כי לפנים הייתה קיימת יהדות כזאת... ".
מקס נורדאו, דברים בפני הקונגרס הציוני השני
שישי
עשיו הוא איש השדה, יעקב יושב אהלים. קין והבל יוצאים לסיבוב נוסף בזירה אבל הפעם הכללים משתנים - איש השדה יתברך, יושב האהלים ייכנע מלפניו. יעקב יוצא לכבוש את הבכורה ואת הברכה ברמייה; מרמה את עצמו - האם הוא ראוי לברכת טל השמיים ומשמני הארץ? האם יידע איש האהל לנצל ברכה שהיא כולה שדה?
אבל אין לו ברירה, לאיש האהלים. אין דרך אחרת לפעול, להשפיע, להיות. הוא יצטרך להתחפש לאיש אדמה, לפעול בעולם כאילו גם הוא גיבור ציד, שריחו כריח השדה; כאילו נפשו איננה מרחפת בעולמות הרוח.
יעקב איננו חזק, אבל הוא יצטרך להתנהג ככזה. לכן רבקה דוחפת אל השקר, לכן יצחק מקבל אותו.
שביעי
בסופו של דבר זה הסיפור כולו - חוזק מול חולשה, שדה מול אוהל. אתה נדרש להסתיר את החולשה, להיות פלאח מיובל כפיים, לוחם נועז, להיות עשיו. עמוק בלב תמשיך לרפרף נשמה עדינה ומהורהרת, אך סביבה מתלפפת תחפושת איש השדה. הבל עוטה את דמותו של קין ומוליד אדם שלם. אדם שנפשו עדינה - וידיו קשות.
מפטיר
"(דוד המלך) הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ".
מועד קטן ט"ז
אלי ויסברט
*
לקריאת מדור "עליות" פרשת חיי-שרה
לקריאת מדור "עליות" פרשת וירא
לתגובות: editor@bac.org.il
עוד בבית אבי חי
