מה בן גוריון היה עושה

"מדינת ישראל תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל[...] תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"  (מתוך מגילת העצמאות, ה' באייר תש"ח)

שלושה שבועות עמלו מקימי המדינה על נוסח מגילת העצמאות. הרבה תהפוכות עבר המסמך הזה מאז נוסחה הטיוטה הראשונה על דף נייר בעטו של משפטן לא מאוד מוכר, מרדכי בעהם שמו. שלושה שבועות שבהם התייסרו על כל מילה, עת הבינו שבמו עטם הם מעצבים את פניה של המדינה שעומדת לקום, מציבים את העקרונות שלאורם היא אמורה להיבנות ולהפוך את חזונם למציאות.

66 שנה אחרי כן, ופניה של המדינה שוב מעוצבים בכוחן של מילים. אבל על המילים האלה לא מתחבטים משפטנים במשך שבועות – הן נכתבות באבחה אחת, במחי מקלדת, וכל קשר בינן ובין העקרונות שמקימי המדינה עמלו לנסח נראה לפעמים מקרי בהחלט. ובכל זאת, הן מעצבות את פניה של ישראל 2014, יוצרות מציאות ומגדירות את גבולות האסור והמותר.

 
בן גוריון מכריז על הקמת המדינה (הצילום ברשות נחלת הכלל) 

כוחן של המילים האלה, שמתחילות בדרך כלל ברשתות החברתיות אבל מחלחלות גם לשיח הציבורי המרכזי ולשיחות הסלון הישראליות, נעשה גדול במיוחד בקיץ האחרון. "צוק איתן" (וגם כאן, כמובן, המילים מעצבות מציאות: מבצע? מערכה? מלחמה?), כך נדמה, שחרר עוד יותר את חרצובות הלשון, והביא להקצנת השיח ולמתיחת גבולותיו.

בצד גילויי הסולידריות שהביא עמו הקיץ האחרון, גאו הרשתות החברתיות בביטויים של שלילת האחר וגינוי כל מי שדעתו שונה משלך. הגינויים האלה היו לא פעם אלימים ובוטים. לא היו בהם הרבה חירות, צדק ושלום, ולא היה בהם דבר שהזכיר את חזונם של נביאי ישראל. מה שכן היה בהם, ובצורה ברורה מאוד, הוא אובדן הבושה.

משפטים שפעם היו נלחשים או נאמרים בחדרי חדרים, נכתבו בגלוי, בצד תמונתו הגאה של מעלה הסטטוס. במובן הזה, מה שקרה הקיץ ברשתות החברתיות מרתק ומטריד בהרבה מתופעת הטוקבקים, שנחשבת למי שהתחילה את התהליך הזה. אז נכתבו דברים קשים, אלימים ובוטים, אבל בעילום שם. הטוקבטיסט המתלהם בחר, על פי רוב, לא לחשוף את זהותו ולהחביא את מילותיו מאחורי שם עט כלשהו. אבל היום, אותם דברים קשים, שכוללים לא פעם קללות, דברי שטנה ולעתים אפילו קריאות למוות, כבר אינם נאמרים בשמו העלום של האחד שיודע; היום הם מובאים בשם אומרם, בגלוי ובגאון.

לישראל סובלנית לחצו "1"

מה היו חושבים מקימי המדינה לו זכו להציץ בישראל 2014 כפי שהיא משתקפת בפייסבוק ובעיתונים? האם מתקיימים בה חופש הלשון, המצפון והתרבות? לפחות לגבי חופש הלשון או הביטוי, הסוגיה סבוכה ביותר. מחד, התרחבות גבולותיו של השיח הציבורי מעידה על כך שחופש הביטוי מתקיים הלכה למעשה – הציבור מממש את זכותו לומר את דעתו מעל כל במה אפשרית, ולא מסתפק רק בקריאת פרשנותם המלומדת של אחרים. המונופול על הבעת הדעה ופירוש המציאות נשבר מזמן, בתיווכם של המקלדת והחיבור האינטרנטי.

• " חופש הביטוי גם הצטמצם מאוד: כל מי שמעז להביע דעות שחורגות - ולא בהרבה, יש לומר - מהקונצנזוס המתהווה, וודאי כל מי שמותח ביקורת על הקונצנזוס הזה, זוכה לקיתונות של ביקורת שוצפת. זה כשלעצמו לגיטימי, כמובן. מה שבכל זאת מטריד הם המקרים שבהם שצף הביקורת גולש לתחום האפור שבין התלהמות להסתה " אבל מאידך, חופש הביטוי גם הצטמצם מאוד: כל מי שמעז להביע דעות שחורגות - ולא בהרבה, יש לומר - מהקונצנזוס המתהווה, וודאי כל מי שמותח ביקורת על הקונצנזוס הזה, זוכה לקיתונות של ביקורת שוצפת. זה כשלעצמו לגיטימי, כמובן. מה שבכל זאת מטריד הם המקרים שבהם שצף הביקורת גולש לתחום האפור שבין התלהמות להסתה: הקללות, איחולי המוות, ההוקעה האוטומטית מהמרחב הלגיטימי של הישראליות.

מעניין מה היו חושבים מקימי המדינה, החתומים על מגילת העצמאות, על חופש המצפון, הלשון והתרבות בישראל תשע"ד. מעניין אם היו מוצאים בה את יסודות החירות שביקשו לכונן. מעניין מה היתה דעתם על הדרך שבה השיח המתלהם גולש ללב השיח הציבורי הישראלי ומוצא את דרכו לא פעם גם לתוך משכן הכנסת.

את התשובות לשאלות האלה אנחנו כבר לא יכולים לגלות – בגלגול הנוכחי לא תיקרה בדרכנו ההזדמנות לפגוש את החתומים על מגילת העצמאות ולשאול אותם לדעתם. לא בטוח גם שזה מה שאנחנו צריכים לעשות. תחת זאת, חשוב יותר – ואפילו חיוני ממש – שנפנה את השאלות האלה לעצמנו.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי