דרמה קווין

לסיפור מגילת אסתר פוטנציאל ציורי גבוה מאוד. המשתאות המפוארים, תחרות היופי וההכנה המדוקדקת שארכה שנה תמימה בהרמון הנשים יכולים בהחלט להצית את הדמיון. עם זאת, הסצנה המצוירת ביותר מתוך המגילה בתולדות האמנות לא נבחרה בגלל הפוטנציאל הציורי שלה, אלא בגלל חשיבותה הסיפורית; בגלל רגע דרמטי אחד: אסתר יוזמת להיפגש עם אחשוורוש בחצר הפנימית של הארמון מבלי שהוזמנה.
 

אכן, מדובר בדרמה של ממש, שכן יוזמה זו עלולה להמיט עליה אסון כבד: כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא, אַחַת דָּתוֹ  - לְהָמִית. לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה (אסתר ד:11)

ז'אקופו דל סלאיו, מאה 15כדי להבין את התפנית העלילתית יש נחיצות ברקע שהוביל לצעד הנועז. אסתר היתה למעשה רק אחת מעשרות נשותיו של אחשוורוש, והוא לא הזמין אותה לחדרו כבר 30 יום. היא הלכה אליו ביודעה את גודל הסיכון: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי" (שם:16) למזלה של אסתר, אחשוורוש נעתר לה והושיט לה את שרביט הזהב. ולא זו בלבד שהיא ניצלה מסכנת מוות, אלא שמהלך זה גם הוביל בסופו של דבר להצלת העם היהודי.
 

בסצנה הזאת מגולם המהפך האישי שעברה אסתר - מהיותה בובה על חוטים המופעלת בידי מרדכי ואחשוורוש ועד להיותה אישיות יוזמת ומשנה גורלות. סצנת המהפך מצוירת במאות גרסאות - מכתבי יד נוצריים ויהודיים מימי הביניים (ברבים מכתבי היד זהו האיור היחידי שנבחר לאייר את מגילת אסתר), דרך אמנות הרנסנס והברוק, שם הדגישו הציירים את המתח הפסיכולוגי של אסתר באמצעות העילפון (אלמנט שלקוח מהאפוקריפה) ועד אליהו סידי.
 

לפרוץ את המסגרת
גם באמנות העממית הארצישראלית מן המאה ה-19 מתחיל סיפור המגילה ביוזמה של אסתר להיפגש עם אחשוורוש בחצר הארמון הפנימית. באוספים אתנוגרפיים שונים בארץ ובעולם ישנם כמה לוחות מצוירים או רקומים המכילים ארבע אפיזודות מתוך המגילה, ערוכות בסדר כרונולוגי מלמעלה למטה. כל מחזורי הציורים מתחילים במפגש הדרמטי בחצר הפנימית, וסופם בתליית המן ובניו. כזהו למשל ציור צבעי השמן על זכוכית שצייר רבי יוסף גייגר.

רבי יוסף גייגר ציור ,  צפת, 1893

יוסף גייגר, כמו אמנים עממיים אחרים בתקופתו, צייר דמויות שטוחות בפרופיל. הציור נעדר פרספקטיבה, ומעל כל אפיזודה מופיעה כתובת מזהה מן המקורות. כל הדמויות השליליות בציורו לבושות מדים של חיילים טורקים בני הזמן. סגנון אמנותי דומה מופיע בציורו של משה בן יצחק מזרחי (שאה) המתאר את עקדת יצחק.

גם בציור זה הדמויות הבזויות מופיעות במדים של חיילים טורקים. אלו הם הנערים שליוו את אברהם ויצחק בדרכם לעקדה והתבקשו לשבת ולהמתין במרחק מה מהמזבח. המדרש מפרש את ציוויו של אברהם: "שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר" (בראשית כב:5) כ "עָם החמור", כלומר, הנערים שייכים לעם של חמורים, ולכן הם צוירו במדים של טורקים מעשנים נרגילה.
 

כמאה שנה מאוחר יותר הושפע אליהו סידי מציור זה וצייר את אחשוורוש מעשן נרגילה בדמותם של בני עָם החמור. סידי, שהושפע מן המסורת הציורית הארצישראלית מהמאה ה-19, אייר ברוח זו את כל המגילה, וגם אצלו הציורים נעדרים פרספקטיבה, הדמויות שטוחות, ניצבות בבפרופיל ומעל לכל סצינה מופיע ציטוט מן  המקורות.
 

אלא שסידי פורץ את המסגרת המסורתית. ציוריו מלאי הומור משולח רסן. באיורי המגילה שלו, אחשוורוש יושב על כיסא מלכות שהוא לא אחר מאשר סיר לילה, וסיר נוסף מונח על ראשו במקום כתר. בתמונה זו בולט ההבדל בין אסתר הפסיבית ואחשוורוש האקטיבי והייצרי. אסתר מדומה לירח הפסיבי המקבל את אורו מן השמש. היא עוצמת עיניים וצבעה כחול כצבע הירח. אחשורוש, לעומתה, צהוב כצבע השמש, והוא מקרין עליה מאורו המפוקפק.

פורים, בתוך הסדרה חגים. אליהו סידי
מלבד מחזור ציורי המגילה המפורט, צייר סידי גם ציור מיוחד לפורים בתוך סדרת החגים. בציור זה, חורג סידי מהמסגרת המסורתית המציבה כמה אפיזודות בסדר כרונולוגי ויוצר קומפוזיציה ממורכזת. סיפור המגילה מופיע כהצגת פורים שפיל. אחשוורוש ואסתר, שבחגורתה מפתחות המזכירים את מפתחות השמים שהחזיק פטרוס, אוחזים יחדיו את השרביט, וכך יוצרים מעין שער גאולה. ויש נו כמובן גם המן בדמות "סטרא אחרא" המוביל את מרדכי על סוס מעץ.