שחור על לבן

ז'אנר: דוקומנטרי | ישראל  2007 | 54 דקות | עברית , אמהרית ואנגלית
בימוי: תומר הימן | הפקה: t.t.v הפקות  | צילום: איתי רזיאל | עריכה: לביא בן גל

תקציר:

הסרט עוקב אחרי 'הפרויקט של עידן רייכל' - הרכב מוזיקלי ישראלי בהנהגת הזמר והיוצר עידן רייכל, שמקבץ סביבו זמרים ונגנים מוכשרים ולא ידועים, רבים מהם גם מהעדה האתיופית. רייכל יוצא להופעה באתיופיה עם כברה כסאי ווגדרס וואסה (הנקרא גם אבי), זמרים ממוצא אתיופי המופיעים איתו בהרכב. במהלך ההכנות למסע ובמסע עצמו, מתמודדים כברה, ווגדרס ועידן  עם שאלות נוקבות העוסקות בזהות עצמית, יהודית וישראלית, ועם חוויות העלייה וקשיי הקליטה של יהדות אתיופיה.

במהלך הסרט צפים ועולים זיכרונות לא פשוטים של כברה ואבי מתהליך קליטתם בארץ, וכן עלבונות מהגזענות הישראלית.

כברה עלתה לארץ בגיל שנה, ובניגוד למצופה, היא לא שינתה את שמה לשם עברי. היא מרגישה ישראלית לכל דבר, אינה דוברת אמהרית ואינה מזוהה עם התרבות האתיופית, ולמרות זאת, היא מרגישה על בשרה את הגזענות והתיוג. היא יוצאת למסע אחוזת התרגשות לקראת המפגש עם מולדתה ושורשיה. כאשר היא מגיעה לאתיופיה היא נדהמת מהעוני, מהפער התרבותי הגדול בהשוואה לישראל, מהכפרים הפשוטים והילדים המוזנחים אך המאושרים שהם פוגשים. לעומתה, אבי-ווגדנס פורח ומאושר. הוא עלה לארץ בגיל שמונה, השאיר אחריו באתיופיה חברים ואת סבתו, ונראה שהוא חש באתיופיה כמקום הטבעי עבורו. המפגש המרגש שלו עם סבתו ממחיש את הקושי והגעגועים וההקרבה הגדולה שחווים עולים בכלל ועולי אתיופיה בפרט, המשאירים מאחוריהם משפחה, בית ותרבות שלמה.

ההבדלים בין ווגדנס לכברה בולטים לאורך הסרט כולו ומלמדים עד כמה חוויית ההגירה שונה מאדם לאדם.
 

הסרט מסתיים ברגע של שיא - הופעה של ההרכב באתיופיה מול קהל מקומי, ומציאת השפה המשותפת בעזרת המוזיקה. המוזיקה היא למעשה גיבורת הסרט ומתגלה כגשר המחבר מעל תרבויות שונות וכפתח לעתיד טוב יותר.

הסרט פותח פתח לעולם המוזיקה, למקומות ולתרבויות החדשים ולא מוכרים לצופה.

אתם מוזמנים לאירוע לכבוד חג הסיגד של בית אבי חי.