צדיקים יש רק באגדות

מעל חוקי הטבע? הרב מרדכי אלון. צילום: פלאש 90

בכל מצב שבו מתנגשות החלטות אנושיות עם חוקי הטבע, ידם של האחרונים נמצאת על העליונה. אלא שבני האדם מתכחשים לעתים קרובות מדי לעניין זה, ומנסים לאנוס את הטבע לגחמותיהם. כשהמציאות מנפצת פעם אחר פעם את מקרן הסרט שבו הם חיים, צצים משברים.
לדוגמה, אפשר לקבוע שאסור לחצות צומת באור אדום. אך לחוק זה יש משמעות אנושית בלבד ואפשר להפר אותו בקלות. מנגד, חוק הכבידה הוא חוק עליון. למעט יחידי סגולה כמייקל ג'ורדן, אין בנמצא בני תמותה הפטורים ממנו. לכן לא יעלה על הדעת לחוקק חוק הסותר את כוח הכבידה.
מסקנתו של כל בר דעת המתבונן בהליכות העולם מתבקשת ואינה ניתנת לסתירה: חוקי הטבע עומדים בדרגה הגבוהה ביותר. חוקים שנקבעו בידי בני אנוש, תוקפם נובע רק מרצונם של אותם בני אנוש לקיימם ואין להם כל תוקף מעבר לכך.
אפשר לבחון את הדבר בהיפוך: כיצד נוכל לקבוע אם כלל מסוים הומצא בידי בשר ודם ואיזה נקבע בידי כוח עליון? באמצעות ניסוי פשוט. אם אפשר לבטלו בהינף יד, אם לאו.
למרבה הצער, יש כאלה המעלים על דעתם שאפשר לשלול חוקי עליון אלה. מצטיינים בכך במיוחד מנהיגים דתיים, הנוהגים לסבך את עצמם בחוקים הנוגדים את הטבע הכללי והאנושי. מומחיותם - לחוקק חוקים ולקבוע גדרים הנוגדים את חוקי הטבע ואז להיקלע למשבר אמוני. הם מכניסים את מאמיניהם למצבים פרדוקסליים ואחר כך שואלים איך קרה שנפלו השמים.

האם חינוך מבטל דחפים טבעיים?

אחת הדוגמאות הבולטות לנטייה זו היא האמונה בהשגחה פרטית. לא מעט בני אדם סבורים שכוח עליון יתערב עבורם בחוקי הטבע ויכופף אותם למענם. כך הם סבורים, למשל, כי ביכולתם להיכנס לסיבוב מסוכן במהירות גבוהה מדי ולהינצל מהתהפכות באמצעות מדבקת "ישראל בטח בה'". זאת למרות שלא הוכח באף ניסוי כי בכוחו של סטיקר להתגבר על הכוח הצנטריפוגלי ועל חוקי התנע.
דוגמה אחרת נגזרת מהעובדה כי הטבע האנושי מעמיד כ-10% הומוסקסואלים מבין הנולדים. אבל הדתות ההיסטוריות (היהדות, הנצרות, האסלאם) החליטו ללכת ראש בראש עם נטייה ביולוגית זו. את התוצאות אנחנו יכולים לראות במקוואות ובכתבי אישום נגד רבנים.
גם חוקי הצניעות המופרזים וההפרדה האובססיבית בין גברים לנשים הם דוגמה מצוינת לכך. לוקחים אדם ומפרידים אותו בגיל שלוש מבני המין השני. כך מגדלים אותו תוך פמפום תמידי של ערכי צניעות וטהרה. האם צורת חינוך כזו מבטלת את דחפיו הטבעיים? ודאי שלא. היא רק דוחפת אותו לעבר בני מינו - שהם היחידים הזמינים עבורו.
ברורה לי הביקורת על רעיון זה. אם ניתן לכל אדם לזרום עם דחפיו הטבעיים, איש יבלע את רעהו. לשם כך יש תרבות ומוסר, אך תפקידם לעדן את הנטיות הטבעיות ולא לחנוק אותן בצורה טוטאלית.
סיפורו של הרב אלון הוא ככל הנראה סיפור כזה: אדם החשוד שביצע מעשים הנוגדים לחלוטין את החוק ואת חוקי הדת. מעריציו הוכו בהלם, ואני מתקשה להבין מדוע. הרי בכל מקום שבו יתיימרו בני אדם להתעלות גבוה מעל חוקי הטבע, מצפה להם אכזבה. לכן טוב להם שילמדו להתחשב בטבע האדם במקום להמשיך לדפוק את הראש בקיר. בסופו של דבר, גם מי שיודע להעביר שעורי תורה נמשך מטה בידי כוח הכבידה של המציאות. כנראה שמלאכים, צדיקים ומייקל ג'ורדנים יש רק באגדות.

כתב: אסף וול 
לתגובות: editor@bac.org.il

Model.Data.ShopItem : 0 8