ציר הרשע

הדברים מוקדשים לזיכרו של בני מושקין, אוהב התורה ואוהב האדם

"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (דברים יג, 18) כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם וכו'" - מאן רשעים? אמר רב יוסף: גנבי. תנו רבנן: רשע בא לעולם - חרון בא לעולם, שנאמר: בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה (משלי יח, 3) . רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם, שנאמר: וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה (משלי יא, 10). צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם, שנאמר: הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק (ישעיה נז, 1), צדיק בא לעולם - טובה באה לעולם, שנאמר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ (בראשית ה, 29) (סנהדרין קיג ע"ב)

תרגום:
(המשנה אומרת) "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (דברים י"ג, 18), כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם וכו'" – מי הם רשעים? אמר רב יוסף: גנבים. שנו רבותינו: רשע בא לעולם – חרון (אלהים) בא לעולם, שנאמר: "בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה" (משלי י"ח, 3). רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם, שנאמר: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא, 10). צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם, שנאמר: "הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק" (ישעיה נ"ז, 1), צדיק בא לעולם - טובה באה לעולם, שנאמר (בלידתו של נח): "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ" (בראשית ה', 29)

הקשר:
המשניות האחרונות בפרק העשירי של משנה סנהדרין (בתלמוד הסדר שונה וזהו הפרק האחד עשרה והאחרון במסכת), עוסקות בדיני עיר הנידחת. המשנה האחרונה מסתיימת במשפט המצוטט בראש הקטע התלמודי שיידון כאן, וקטע זה עצמו מסיים את הפרק התלמודי ואת מסכת סנהדרין כולה.

דיון:
בסיום מסכת סנהדרין מתחדדות השאלות הנידונות לכל אורכה: מה היא רשעות, והאם ניתן להעניש את הרשעים מבלי להפוך לאחד מהם?

"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (דברים יג, 18) כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם וכו'"  -
דיני עיר הנידחת נזכרים בתורה בדברים י"ג, 18-13 ועיקרם מחיית העיר החוטאת מעל פני האדמה – הריגת תושביה ושריפת הרכוש אשר בה. התורה מזהירה כנגד לקיחת שלל מעיר הנידחת, כלומר אסור להרוויח משהו ממנה ומתושביה: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים יג, 18). הן שובו של אלהים מכעסו והן רחמיו העתידיים על ישראל תלויים בהימנעות מן השלל של עיר הנידחת, המוגדר כ"חרם".

בנסיבות מסוימות כל אחד יכול להיות רשע. סדום ועמורה

בתוספתא סנהדרין י"ד: ג חולקים ר' עקיבא ור' אליעזר על כוונת הביטוי "ונתן לך רחמים": לדעת ר' עקיבא ההורגים באנשי עיר הנידחת מצווים להיאזר ברחמים ולחוס על הילדים, אך לדעת ר' אליעזר הסבור שיש להרוג גם את הילדים, הרחמים יינתנו דווקא בקרוביהם החיים של הרוגי עיר הנידחת, אשר לא ינטרו טינה לדיינים שדנו את אהוביהם למוות. פירוש אחר לביטוי מציע רבן גמליאל: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך -  כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות - אין מרחמין עליו מן השמים" (בבלי שבת קנא ע"ב). אמירה זו מופיעה בתוך רצף של אמירות התומכות בנתינת צדקה מתוך הבנה ש"גלגל הוא שחוזר בעולם" (שם, שם).

השימוש בפסוק מענייני עיר הנידחת יכול ללמד שמקרה עיר הנידחת הוא מקרה חריג – למרות שבדרך כלל "יחס גורר יחס" ורק אדם שמרחם יזכה שירחמו עליו, כאן מבטיח אלהים שגם אלה שינהגו בחוסר רחמים – ירצחו אנשים, ישרפו את רכושם וימחו את עירם מעל פני האדמה – יזכו ביחס רחמני כלפיהם, בניגוד לטבע העולם. פירוש נוסף, ולטעמי מעניין במיוחד, מציע אור החיים, ר' חיים בן עטר: "לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם, מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם... לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' 'רחמים' - הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה". כיוון שמעשה רצח פוגם במידת הרחמים של האדם ייתן אלהים רחמים בליבותיהם של מבצעי מצוותו בעיר הנידחת לאחר מעשיהם שם.

המשנה אינה עוסקת כאן ברחמים דווקא, אלא בצד השני – ברשעים המעלים את חמתו של אלהים. נדמה לי, שבאמצעות חיבור בין חלקי הפסוק והפרשנות הדרשנית היא מעלה את הטענה שאלה הלוקחים מן השלל הם הם הרשעים. אני חושבת שטענה זו מתחזקת לנוכח דברי רב יוסף: מאן רשעים? אמר רב יוסף: גנבי. כלומר, לא רק אנשי עיר הנידחת עצמה הם רשעים המעלים את חרון האלהים, אלא גם אלה שכביכול מקיימים את המצוות – ובכללן מצוות השמדת עיר הנידחת – עלולים לחטוא ברשעות, אם ינהגו כגנבים ויקחו מן השלל.

רשע בא לעולם - חרון בא לעולם, שנאמר: בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה (משלי יח, 3). רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם, שנאמר: וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה (משלי י"א, 10) –

הדפים האחרונים של המסכת דנים הרבה ברשעים וברשעוּת. התיאור המפורט של חטאי אנשי סדום (בבלי סנהדרין קט ע"א-ע"ב), למשל, מעורר עצב גדול וכעס. רבים מחטאי סדום התגלו לדרשנים השונים בימיהם שלהם – אם באופן ממשי ואם באופן מטאפורי – בדיוק כמו שהם מתגלים לעיני כיום: חלוקה בלתי צודקת של נכסים והון, ניצול של העניים והחלשים (או, ליתר דיוק: מוחלשים), עצימת עין מעוול ושמחה לאיד עדיין לא עברו מן העולם. בניגוד לרוע הצרוף העולה מן הסיפורים על סדום, מן המשנה עולה, לדעתי, שכל אדם עלול להיות רשע אם יזדמנו לו הנסיבות המתאימות.

הצד השני של מטבע זה הוא בהכרה בכך שגם אנשים הנחשבים רשעים יכולים לשוב בתשובה או להתגלות כצדיקים. לכן, אף על פי שהמדרש מזכיר את הבוז והקלון שמביאים הרשעים לעולם, ולמרות הדגשת השמחה באובדנם, אני מבקשת להזכיר לעצמי את השיעור שלימדה ברוריא את ר' מאיר: "הבריונים הללו שהיו בשכנותו של ר' מאיר והיו מצערים ואתו הרבה, היה מבקש ר' מאיר רחמים עליהם שימותו. אמרה לו ברוריא אישתו – מה (עלה על) דעתך?! כתוב – 'יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ' (תהלים קד, 35), האם כתוב 'חוטאים'?! 'חטאים' כתוב! ועוד, רד לסופו של הפסוק – 'וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם', כיוון שיתמו החטאים, הרשעים עוד אינם? אלא, בקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה (ואז) – 'ורשעים עוד אינם'! ביקש (ר' מאיר) רחמים עליהם וחזרו בתשובה" (בבלי ברכות י ע"א, התרגום שלי).

מסכת סנהדרין עוסקת כולה בהליכי הדין ובדיינים האמורים לקיימם, ולאורכה עוברת כחוט השני ההתלבטות לגבי עונש המוות. מחד גיסא, המסכת מתארת בפירוט רב את עונשי המיתה השונים ומדגישה את נחיצותם ואת הצדק שבהם, ומאידך גיסא היא מעלה שוב ושוב את הכאב שבמוות ואת הפגיעה בצלם האלהים הכרוך בהמתה. הקטע המסיים את המסכת, נוגע מחדש בכל הנושאים האלה ומדגיש שוב את הקו הדק – כמעט נעלם -  שבין צדיק ובין רשע, בין החוטא לבין מי שמעניש אותו, בין הרוצח ובין הדיין הפוסק לו מוות.

השבוע אני נפרדת ממסכת סנהדרין. אני מודה שאתגעגע אליה. היי שלום מסכת סנהדרין. ברוכה הבאה מסכת מכות!