בעיות זיכרון

המסורת היהודית מייחדת את התקופה שבין פסח לשבועות לתוצאות מרד בר כוכבא. הדברים לא נאמרים בגלוי אלא ברמז, אבל מותם הפתאומי של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא - הדמות המרכזית במרד לצד בר כוכבא - בתקופה כל כך קצרה ממגפה מעיד על גודל החורבן של היישוב היהודי בארץ בעקבות המרד. הרי לא מדובר רק במותם של 24 אלף התלמידים, מספר מבהיל כשלעצמו, אלא בחורבן אזורים שלמים בארץ ובמכירת יהודים רבים לעבדים.

אלא שדווקא הזיכרון של המרד הזה, שליווה את ראשית הציונות, לא מודגש כלל בציבוריות הישראלית המודרנית, גם זו שמציינת ממש באותה תקופה את יום השואה, את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה ואת יום העצמאות. רבים אמנם שרו בל"ג בעומר על בר כוכבא, אבל כלל לא עסקו באבלות על תוצאות המרד, אלא רק בגבורתו של מנהיג המרד ש"היה גיבור" ו"קרא לדרור".

בשביל 15 שניות של תהילה. "האח הגדול" (פלאש 90)

מבחינה זו, קשה להשתחרר מהרושם שמייסדי המדינה לא ידעו איך להתמודד עם תוצאות המרד, בדיוק כמו שהתקשו להתמודד עם הפוגרומים והאסונות הרבים שליוו את העם היהודי באלפיים שנות גלותו. הצורך בבניית יהודי חדש עמד אצלם בסתירה להוויה היהודית הגלותית, שנראתה הכל חוץ מאדם מודרני חזק בסגנון הדמות המיתית של ניטשה בספרו "כה אמר זרתוסתרא".

אלא שההתעלמות מההיסטוריה היהודית שלפני הקמת מדינת ישראל, כמו ההתעלמות מהמחיר שמשלמת אומה ששומרת על עצמיותה ונלחמת לעצמאות, היא טעות גדולה מאוד. חברה ששוללים ממנה באופן מלאכותי את ההיסטוריה הלאומית שלה היא חברה רדופת שדים וזיכרונות טרופים. הרי לא ניתן לייצר יש-מאין יהודי חדש, שאין בו כלל מתכונות אבותיו ומזיכרונותיהם. כלומר, ללא התייחסות ישירה (שבאה לידי ביטוי, בין השאר, בלימוד אינטנסיבי) למסורת התרבותית שלנו, החברה בארץ תהיה נכה ושקועה במין הווה מתמיד, ללא יכולת לעכל את המציאות סביבה. מחד, יהיה טאבו על הסתמכות על ניסיון העבר, ומאידך, דווקא בגלל הזיכרון הזה, לא נוכל להסתמך על שום ניסיון אנושי-תרבותי אחר בצורה משוחררת, שהרי הוא לא יהיה טבעי לנו. 

נשארים עם פטישים
כך נוצרת תרבות שבה עשיית כסף ושררה הם חזות הכל. נכון, רעות חולות אלו אינן נמצאות רק במדינת ישראל המודרנית, אולם קשה להשתחרר מהרושם שבארץ הן הגיעו לשיא חדש. כאן, בשמן של 15 שניות התהילה של אנדי וורהול, אנשים מוכנים למכור את אהובותיהם ומשפחותיהם, ותוכניות כמו "כוכב נולד" ו"האח הגדול" יוכיחו זאת. אין שום תרבות אירופית שירדה לשפל כזה. הדוגמה היחידה שעולה בהקשר הזה היא של היפנים, שגם הם הונדסו מחדש אחרי מלחמת העולם השנייה.

על רקע זה ניתן להבין פרשות מוזרות והזויות, כמו פרשת השחיתות בהולילנד. בשום מדינה מתוקנת לא היו מעזים פוליטיקאים, מושחתים ככל שיהיו, להרוס את קו הרקיע של בירתם (עיר עם היסטוריה של 3,000 שנה, שמקודשת לדתות רבות) בשל בצע כסף. האם היה עולה בדעתנו, למשל, שהבהאים בחיפה היו מרימים מגדלים ליד הבאב (מקדש הזהב) תמורת שוחד?

לאור ההידרדרות התרבותית והמוסרית הזאת, הגיע הזמן שהחברה הישראלית היושבת בציון תחזור אל יהדותה ואל כל הזיכרונות הקשורים בכך. אין הכוונה לחזרה לעייריה היהודית יהופיץ במזרח אירופה, אלא בקבלה מודרנית ומודעת של עצמיותנו המודחקת, על כל האורות והצללים שיש בה. נכון שעדיין לא נמצאה הנוסחה שתעגל את המשפט "מדינה יהודית ודמוקרטית", הכתוב במגילת העצמאות, אולם מי שחושב שעַם, ועוד עם עתיק כעמנו, יכול להיות דמוקרטי ושוויוני ללא עברו חזקה עליו שיישאר עם פטישים מפלסטיק ביום העצמאות ועם מציאות וירטואלית הזויה, שבה הקשר לכדור הארץ ולמציאות ייראה גם כן רחוק והזוי. 

הכותב הוא עורך וכתב בעיתון "מקור ראשון"
לתגובות: editor@bac.org.il