א'-ב' של מוסריות

את שאציין להלן הכול יודעים: עצים אפשר להבעיר כדי לשרוף ספרים, מכשפות וכופרים, אבל גם כדי לבשל לרעבים, לחמם את הקופאים ולהניע מנועים; עם שרירים חזקים אפשר במעשי בריונות להכות ולפרק אנשים, אבל גם לבנות בניינים ולהפליא בספורט, מחול וריקודים; רטוריקה משוכללת יכולה לגנוב את דעתם של אנשים ולהביאם לכדי התנהגות מוטרפת, אך גם להבהיר את המעורפל ולקרב את האמת אף למתקשים בהבנה; דת וקדושה יכולים לשמש עילה למלחמת חורמה ולדיכויים של ספקנים, אך גם לביסוס צדקה ומשפט בין אנשים ובין עמים; והמדע, בכוחו להרוס את כדור הארץ ולהשמיד את כל החי שבו, אך לא פחות מכך גם להבטיח לכול אריכות ימים, בריאות ורווחה.

מדוע אני מציין עובדות אלה, שכאמור מוכרות לכול? מן הסיבה הפשוטה אך הדחופה שבעובדות אלה חבויים עבור אנשי החינוך אמת גדולה ואתגר מקצועי מן המדרגה הראשונה. האמת הגדולה שחבויה כאן היא ההכרה שבחשבון אחרון איכותם של החיים וטיבם של אנשים נקבעים לא רק על פי המשאבים והכישורים, אלא במידה מכרעת גם על פי הערכים שמנחים את הפעילות האנושית ומאופיים של האידיאלים שאותם חותרים להגשים. ומהכרה זו נובע האתגר החינוכי, זה שמתגלם גם באמרה הידועה "שחיים ומוות ביד הלשון", שעלינו אנשי החינוך מוטלת המשימה, מצד אחד לקרב את הצעירים אל אותם ערכים ותכליות שטיבם הוכח כמקדמים של צמיחה וברכה אנושיים, ומן הצד האחר להביאם לכך שירחקו מאותן עמדות והתנהגויות המזוהות כמחוללות הרג, עוול, דיכוי סבל ואומללות.

לקרב את הצעירים אל הערכים הנחשקים - זהו אתגר החינוך (פלאש 90)

 ערכים ואידיאלים יש כידוע ממינים וסוגים שונים: מוסריים, אינטלקטואליים, אסטתיים, דתיים, לאומיים, בריאותיים, טכנולוגיים, ספורטיביים, אקולוגיים וכדומה. בדברים הבאים אבקש להתמקד רק בקטגוריה הראשונה, זו של הערכים המוסריים, וזאת פשוט מן העובדה שהמוסר הוא הממד המשמעותי והמרכזי ביותר: הוא חל על כל בני האדם, הוא קובע יותר מכול את הביטחון הקיומי של הבריות ואת איכות חייהם, והוא סובל בימינו מהעדר משמעות ברורה ותוקף מחייב. או כפי שניסח זאת ניטשה  – בצומת המכריע של התערבבות התרבות המסורתית, המודרנית והפוסטמודרנית – "מעולם לא היו המחנכים המוסריים דרושים כל כך, ומעולם לא היה הסיכוי למוצאם קלוש כל כך" (שופנהאור כמחנך, עמ' 32).  

 הבה ניגש ישר ללב העניין: מאז שחר ההיסטוריה ועד לימינו עמדו בליבה של ההתנהגות המוסרית, מצד אחד איסורים על גרימת נזק, סבל ועוול לאחרים, ומן הצד האחר חיוב של פעולות המיטיבות עם הזולת בכלל ועם החלשים בפרט. רעיונות אלה מופיעים כבר בטקסט המוסרי הקדום ביותר, במבוא לחוקי חמורבי מן המאה השמונה עשרה לפנה"ס: "למען כלות עושה-רעה ורשע, למען לא יעשוק החזק את החלש...למען הרבות טובה לבני אנוש". כפי שמתגלם בצורה מושלמת בשורש העברי י.ס.ר, הרמה הבסיסית והמחייבת ביותר של הההתנהגות המוסרית היא החמרה של אדם עם עצמו כדי להיות הוגן עם זולתו. רמה בסיסית זו, אשר חלה על כולם ומחייבת את כולם, יוצאת מן ההכרה שבני אדם אמנם שואפים לממש את מאווייהם, להגדיל את כוחם ולרומם את מעמדם, אך בשונה מחוק הג'ונגל, היכן ש"כל דאלים גבר", בני האדם כוננו לעצמם הסדרים חברתיים בעלי אופי מוסרי, שעל פיהם יש לראות בכל בני האדם כשווים בערכם האנושי הבסיסי (או כנבראים בצלם האלוהים), וכן אין לאפשר לאחדים לקדם את עצמם על חשבונם של אחרים או תוך כדי עשיית עוול, פגיעה באחרים, עשיקתם ואימלולם. רעיון זה בא לידי ביטוי במצוות רבות בהלכות דתיות ובפילוסופיות שונות, אך דומה שהניסוח האולטימטיבי שלו ובה בעת הברור והפשוט מכולם הוא זה של קונפוציוס הסיני והלל היהודי – "מה ששנוא עליך אל תעשה לזולתך".

דרושים מחנכים מוסריים. ניטשה

בדרגה גבוהה יותר של מוסריות עומדים החיוב וההמלצה בדבר "הרבות טובה לבני אנוש"; דהיינו, דאגה לרווחתם ולכבודם של אחרים וסיוע בעדם כדי שיגיעו למיטבם. רעיון זה מתגלם היטב בציווי התנכי הידוע של "ואהבת לרעך כמוך", אשר משמעותו היא שעלינו לדאוג לרווחתם ולכבודם של אחרים בדיוק באותם היבטים בסיסיים – דוגמת זכויות האדם, רווחה כלכלית ומימוש עצמי – שאנו מבקשים עבור עצמינו ועבור יקירינו. גרסה עכשווית של רעיון זה אנו מוצאים בתפיסתה המוסרית-חינוכית של נל נודינגס בדבר "תרבות של איכפתיות" –Pedagogy of  caring, שעניינה "דאגה לרווחתם וכבודם של אחרים, יחד עם נכונות לסייע להם לממש את עצמם ולהגיע למיטבם". 

לסיכום, לפחות עד כמה שהדבר נוגע לחברות דמוקרטיות – היכן שמותר ואפשר לדון באופן חופשי ותבוני במהותם של המוסר, האמת והיופי – יש לבני האדם זכות מלאה להחזיק באמונות דתיות, תפיסות אידיאולוגיות, טעמים אסתטיים, העדפות קולינריות ותחביבים אישיים; הכול ללא התערבות וכפייה מצד הציבור והמדינה. לעומת זאת, כאשר אנו מדברים על התנהגויות פומביות של אנשים, שבהכרח יש להן השפעה והשלכה על חייהם של אחרים – כאן אנו מצויים כבר בתחום המוסרי אשר בהכרח חל על כולם ומחייב כל אחד. מאחר ומדובר כאן בגורלם של אנשים ובהשפעה על איכות חיהם, כאן מוטלת עלינו החובה כאנשי חינוך להיות ברורים ונחושים מעבר לכל הבדל של אמונה, דעה, לאום, מין, מוצא ומעמד.

דרך הלב ודרך הראש, דרך סיפורים ודרך דוגמאות חיים, דרך מורשת היסטורית ודרך מדע בדיוני, דרך מופת אישי ודרך גיבורים היסטוריים, דרך רציונליות הגותית ודרך יצירות אמנותיות – בכל דרכי ותוכני החינוך חובה עלינו לנסות ולטפח את שמצוי בליבם של החיים המוסריים: לייחס לאחרים ערך אנושי שווה תוך הכרה בזכויות האדם והאזרח שלהם, לנהוג עם אחרים בכבוד, ביושר ובהגינות (כפי שהיינו רוצים שינהגו בנו), ולשקול את כלל המעשים ברגישות ובאחריות כדי שלא לפגוע ברווחתם ובכבודם של אחרים, לא לגרום להם עוול, ולא להביא אותם לכדי השפלה, סבל ואומללות (כפי שלא היינו רוצים שיקרה לנו).

פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש "המכון למחשבה חינוכית" ומחזיק "קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי" במכללת סמינר הקיבוצים, ומנהל תחום החינוך במרכז לאתיקה בירושלים.