ותן שיחזור שוב לביתו

גלעד יקר,

מה עוד אכתוב ולא נכתב? מה אאחל לך ולמשפחתך?

אתה בוודאי לא יודע, אולם בעוד פחות משבועיים תחל שנה עברית חדשה. ראש השנה הרביעי שאינך חוגג עם משפחתך. כלוא אתה בבור תחתיות, ומתיקות הדבש כבר נשכחה ממך.

מהי מתיקות עבורך? יום שעובר ואינך מוכה? אולי מנת יתר של אוכל זוועתי, שישקיט את רעבונך? ואיך תסביר לשוביך שרעבונך אינו לאוכל, כי אם לחיבוק של אמא, לברכה של אבא, לצחוק של אחיך, לחיבוק מאחותך, לטפיחה על השכם מיד סבך, לגאווה בעיניה של סבתך? איך תסביר ששכחת מהו מגע של אהבה? למי תסביר שנשכח ממך טעמו של הדבש?

בערב ראש השנה יתחלק העם לשניים: אלה שישבו זחוחים אל שולחן אוכל מלא כל טוב, משקאות אלכוהוליים יקרים וסיגר לקינוח; הם ישבו מדושני עונג בחברת משפחתם וחבריהם, ומנגד, ישב עם שמורכב מאנשי מילואים, מחיילים בחופשה, מהורים הדואגים לבניהם, מאנשים שדעתם אינה זחוחה. הם דואגים לערכי היהדות, שאת החג הראשון שלה הם חוגגים. גם בחג, ליד השולחן, הם ידאגו לערכי הציונות, לאותם ערכים שהביאו אותם הלום. אותה שאיפה לחירות ולזכוּת לחוג את החג בגלוי ובגאווה, ולא בהסתר של הגולה. הם יזכרו אותך, ולכן חגם לא יהיה מושלם. אתה יודע למה? כי אתה לא תהיה. אתה, גלעד, מסמל היום עבור עם שלם את אותם ערכים שעליהם הוא גדל והתחנך, שבזכותם הוא קיים. ואם יתחילו להיבקע בקיעים במארג הערכים שעליהם אנחנו עומדים, אין ספק שזו תהיה התחלת הסוף.

גלעד יקר. גם אני אשב אל שולחן חג. אני אישה חילונית שמאמינה בכוח עליון. בחג הזה אעשה משהו שלא עשיתי קודם לכן: אני אתפלל, גלעד. אומרים שחודש של סליחות עכשיו. גם אומרים שתפילות היוצאות מעומק הלב מתקבלות אצל בורא העולם. ואני הרי מבקשת ממך סליחה כל יום בשבוע כבר שלוש שנים. סליחה על שלא השכלתי לסייע להוריך במסע המפרך לשחרורך. סליחה שאיני מצליחה להשפיע על מנהיגינו לעשות באמת  הכל כדי להחזירך הביתה. אז אני אתפלל. אתפלל בתקווה שזו הפעם יקבל אותה ריבון עולם. תפילה של אם שאיבדה את בכורה ותמצא נוחם בך, גלעד.

רק תפילה אחת קטנה. עשה, ריבון עולם, שיחזור גלעד הביתה, ומהר.