לנצח נצחים

16.07.09

מהו הנצח? ומה יש לנו ממנו? למה אנחנו מצפים מעצמנו לזכור לנצח, לאהוב לעד, לשנוא לעולמי עד? אלי ויסברט – עליות פרשת מטות מסעי

ראשון
"ואני רוצה לומר לך - מה שעשית, מה שהצלחת להשיג כאן, בפלוגה, בתקופה הקצרה שהיית פה... החיוך, המקצוענות, הרעות - לא נשכח את זה לנצח."

שני
לָנֶצַח, עֲדֵי עַד , לָעַד, לְעוֹלָם, תָּמִיד, לְעוֹלָמִים, לִצְמִיתוּת, לְעוֹלָם וָעֶד , לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים , מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם , עַד עוֹלָם , לְנֶצַח נְצָחִים ; עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת , לְדוֹר וָדוֹר , לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, לְעוֹלָם .

שלישי
מהו הנצח? ומה יש לנו ממנו? למה אנחנו מצפים מעצמנו לזכור לנצח, לאהוב לעד, לשנוא לעולמי עד? מה בדיוק אנחנו מנסים לחצוב שם, בעתיד האינסופי שאין לנו אחיזה אמיתית בו?

רביעי
נצח מלשון ניצחון. כבר דיברנו על זה. אבל הניצחון האמיתי שאנו מבקשים הוא לא מול העבר. הוא מול העתיד. הניצחון האמיתי, הגדול, הוא מול הזמן עצמו. מול החידלון האנושי בחולות הזמן שאין להם גבול. הניצחון האמיתי הוא מול הידיעה שבסוף הכל יימחק - הרעיונות, היצירות, המחשבות, המלחמות; הכל.

חמישי
לכן מגדל בבל. לכן בורג' דובאיי. לכן מחזור כ"ו שולט חרוט באולר על סלע הגיר הרך בנחל מערות.

אוהב אותך לנצח

שישי
"איש כי יידור נדר לאדני, או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו - לא יחל דברו. ככל היוצא מפיו יעשה".

למה אנחנו נשבעים? למה לנדור נדר שאי אפשר יהיה לחללו? אולי כדי לנצח את הזמן. אולי כדי לנצח את הידיעה שהכל משתנה, שאי אפשר להיכנס אל אותו נהר פעמיים, שהעולם נברא מחדש בכל רגע בנשמת אפו של האלוהים. מול חוסר הוודאות, מול חוסר הביטחון אנחנו מטילים את השבועה, את הנדר, מכריזים "לנצח", מבטיחים "לעד", כאילו יש בכח המילים לנטוע אותנו עמוק יותר אל תוך הסלע, בעוד הזמן מכלה לאיטו את הכל.

שביעי
"הריקוד החסידי", הסביר פעם הרב מנחם פרומן, "הוא החיים. אתה קופץ לשמיים - ונופל. ושוב קופץ ושוב נופל ושוב. בלי להתייאש, בשמחה. קופץ ונופל וקופץ"; אז אולי בכל זאת "לנצח" ו"לעד", ואז שוב "לעולמי עולמים"; ושוב ליפול, ושוב "לעד", ושוב.

מה אנחנו בלי השבועות שלנו לעצמנו?

מפטיר
"אתה חייב לחיות עכשיו, להסתער על כל גל, למצוא את הנצח בכל רגע."
הנרי דייוויד תורו