משיח יבוא, חכו בסבלנות

 העמדה העממית, כאילו האמונה בביאת המשיח מחייבת להאמין שהוא עשוי לבוא בכל רגע, גורמת עיוות של ממש למשמעותה של אמונה זו. הרמב"ם, שהוא המקור לניסוח עיקרי האמונה היהודית, מעולם לא כתב כי כך עלינו להאמין. בנסחו את האמונה המחייבת הוא כתב: "והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו" 

(פירוש המשנה, סנהדרין, הקדמה לפרק עשירי).

מדבריו עולה כי אנו חייבים להאמין כי הוא אכן יבוא, וגם אם נראה לנו כי הוא מאחר לבוא אסור לנו להגיע למסקנה שהדבר מעיד על טעות באמונתנו אלא להמשיך ולהמתין לבואו. זהו עיקר אמונה המשפיע מאוד על דמות האדם היהודי, ועל כן חשוב לברר מה בדיוק מחייבת אמונה זו לקבל על עצמנו.העמדה העממית, כאילו האמונה בביאת המשיח מחייבת להאמין שהוא עשוי לבוא בכל רגע, גורמת עיוות של ממש למשמעותה של אמונה זו. הרמב"ם, שהוא המקור לניסוח עיקרי האמונה היהודית, מעולם לא כתב כי כך עלינו להאמין. בנסחו את האמונה המחייבת הוא כתב: "והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו"
(פירוש המשנה, סנהדרין, הקדמה לפרק עשירי).

הגדרה מדויקת זו של האמונה בביאת המשיח משפיעה השפעה ניכרת על מהותה של האמונה זו, ומלמדת שיש בה שני עוגנים. עוגן אחד מביט אל מהלך ההיסטוריה, וקובע שאין מדובר במאורעות מקריים או במעגל חוזר בעולם אלא בהתקדמות מתמדת לקראת יעד מסוים. אף שאין אנו יודעים מתי יתממש יעד זה, אנו מאמינים כי ישנה משמעות עמוקה לקיום העולם וליעד שהוא צועד לקראתו. החיים שלנו נתפשים כחוליה בשלשלת הדורות, ואנו נמדדים גם לאור התרומה שתרמנו להתקדמות זו. מדובר למעשה בתפישה אבולוציונית של התפתחות מתמדת, אך בניגוד לתורת האבולוציה הטוענת כי למעשה הכל מקרי ומבוסס על ברירה בין מוטציות אפשריות - אנו מאמינים כי העתיד מושך אותנו ומשפיע על כל הדרך שבה צועד העולם.

עוגן שני מלמד על הזמן שבין עולם ההווה לבין העתיד המובטח לנו. אין אנו ממתינים באופן פסיבי שמא יבוא המשיח היום, ואין אנו מטילים את פתרון בעיית העולם לחיקו של המשיח. אנו מבינים כי אפשר שזה ייקח הרבה מאוד זמן, וישנה משמעות עמוקה גם לקיום שלנו עד אז. לפיכך, אנו אחראים לתיקונו של העולם ולהפיכת החברה שלנו לחברה השומרת את דרך ה' ועושה צדקה ומשפט. דווקא מכוח העובדה שלא נתבשרנו על המועד המדויק שבו הוא עתיד להתגלות אנו מטמיעים בתוכנו את ההכרה כי כל עוד הוא לא הגיע – אין לנו אלא לממש את צלם אלוקים שבנו ולמלא את התפקיד רם המשמעות של האדם בעולם.

הצירוף של האופטימיות בדבר יעדו החיובי של העולם – ימות המשיח - עם האחריות לכל התקופה האפשרית שבין ההווה לבין אותו עתיד מובטח, היא המעצבת את פני היהדות בזמן הזה, והיא זו המבטיחה דמות אדם יהודי מיוחדת במינו: מחד גיסא הוא שופע אופטימיות מכוח הבשורה על העתיד המשיחי של העולם; מאידך גיסא הוא מודע לעומק אפשרויות ההתרחשויות מעתה ועד בוא המשיח, והוא ממלא את ייעודו להנהיג את העולם ואת עצמו באחריות ובעוצמה. האמונה בביאת המשיח היא צירוף של ביטחון עמוק בקץ החיובי וכוח לפעול במסגרת העולם הממשי. 

הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת פתח-תקווה