מלחמת עכברים

משהו תמוה קורה לאחרונה במערכת אל-אקצה, רשת הטלוויזיה של ארגון החמאס. דיווחי החדשות הרצופים של הרשת נעלמים מדי פעם, ובמקום תמונות הבניינים ההרוסים והזוועות ברצועה משודר סרטון המלווה במוזיקה דרמטית. מנהיגי החמאס מוצגים בו כמטרות ירי מקרטון, ועל רקע דפיקות הבאסים הם נורים למוות בזה אחר זה. מיד לאחר חיסול צמרת החמאס מופיע על המרקע שעון מתקתק, ולידו נכתב בערבית: "מנהיגי החמאס, זמנכם קצוב". כמה דקות לאחר מכן חוזר השידור הרגיל של הרשת והדיווחים נמשכים.

הפריצה לרשת הטלוויזיה אינה מעשה קונדס של ילד או הצלחה רגעית של האקר חובב. ההשתלטות על הרשת היא פעולה מסובכת ומחושבת של הצבא הישראלי, המהווה רק חלק קטן מניסיון התשה פסיכולוגית כולל. במהלך המלחמה חשפה אותנו המדיה גם לקרבות אחרים, שאמנם מתנהלים בתוך סיבים אופטיים ועל מסכי LCD, אך בלעדיהם קשה מאוד לנצח בקרב.

"בכל מלחמה יש שתי חזיתות לפחות: החזית הרגילה של הצבא והחזית של התעמולה ומלחמת המילים, כך היה מאז ומעולם", מסביר פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון. "כבר במלחמת העולם הראשונה השתמשו הכוחות בהפצת כרוזים ובשידורי רדיו. העניין אף גבר במלחמת העולם השנייה, כששידורי הרדיו מילאו תפקיד מרכזי בתעמולות של המדינות השונות. מה שהשתנה בשנים האחרונות הוא שעם הופעתם של אמצעי תקשורת חזקים יותר, העוצמה של מלחמת המילים והעוצמה של התעמולה בולטות יותר".

האתר הפרוץ של מפלגת קדימה. צילום מסך

 הקרב על יוטיוב

במלחמה הנוכחית משתמשת מדינת ישראל באופן מסיבי באמצעי התקשורת. דוגמה למעורבות הישראלית במלחמה הווירטואלית ניתן למצוא באחד האתרים המוכרים ביותר בעולם, Youtube. דובר צה"ל עושה כל שביכולתו כדי להעלות לאתר סרטים המציגים את ישראל כמי שמנצחת במערכה בצורה מוסרית והומניטרית. אולם בעוד גורמים שונים בצה"ל עמלים לפרסם מדי יום סרטים המתעדים את פעולות הצבא ברצועה, כוחות בצד השני עושים כל שביכולתם כדי להכריז על התכנים הללו כבלתי חוקיים ולהסירם מהאתר. המדיניות באתר הווידיאו הפופולרי אוסרת על הקרנת "תוכן בלתי הולם", והצופים מוזמנים לסמן סרטים שהם רואים כבלתי הולמים. לאור מדיניות האתר, משתמשים עשרות אלפי גולשים בזכות ההצבעה שלהם כדי להסיר את סרטי צה"ל מהאתר, לעתים בהצלחה. בימים האחרונים הוסרו חלק מהסרטים שפורסמו על ידי הצבא, אך חלקם הוחזרו לאחר מכן.

גורמים בצה"ל אומרים כי הם מצטערים על כך שביוטיוב בחרו להוריד כמה מהצילומים הבלעדיים שפורסמו באתר, ומוסיפים כי "מדינת ישראל עומדת מול אלה שרוצים לראות אותה מושמדת, ולכן חשוב ביותר שצה"ל יוכל להראות לעולם את חוסר האנושיות שמופנית נגדנו ואת מאמצינו לעצור אותה".

דוגמה נוספת לאתר פופולרי שמדינת ישראל עושה בו שימוש לתעמולה וירטואלית הוא טוויטר - שירות מיקרו-בלוג המחבר בין מסרים מיידיים, רשתות חברתיות ותקשורת אלחוטית - שבו פתחה הקונסוליה הישראלית בניו יורק חשבון המיועד לתעמולה למען המלחמה (twitter.com/israelconsulate). באתר מפורסמים שירים על ישראל, הפגנות ומצעדים שנערכים בניו יורק למען ישראל וכן דעות של מומחים שונים. החשבון זכה לפופולריות רבה, ורשומים בו כיום יותר מ-4,500 תומכים.

 ציר הרשע

"מלחמת מילים". פרופ' כספי

לצד מלחמת המדיה "הקונבנציונלית" באתרים השונים. מתנהלים קרבות תעמולה וירטואליים גם בדרכים שלוות פחות. הרשת מלאה בארגוני מחתרת עוינים, המנסים להשתלט על אתרי אינטרנט ישראליים. אחד הארגונים הבולטים והמוכרים הוא הארגון Team Evil, המאגד פורצי מחשב למיניהם במטרה להכריע את הכובש הציוני. הארגון הוקם לפני כארבע שנים בערב הסעודית, אך חברים בו גם האקרים מלבנון, טורקיה וסוריה. השנה שבה פרצה מלחמת לבנון השנייה היתה השנה הטובה ביותר לארגון, שמתהדר בכך שפגע ב-750 אתרי אינטרנט ישראליים וגרם לנזק המוערך במיליוני שקלים. בעקבות זאת הפעילה ישראל מאמצים רבים כדי לאתר חברים בארגון בארץ, ואף עצרה נער ערבי ישראלי בחשד שהיה מעורב בקבוצה.

המלחמה בעזה עוררה את חברי TE לשוב לפעול, ולפני כשבועיים פרצה הקבוצה למערכת ניהול הדומיינים של חברת דומיין-דה-נט בישראל ושיבשה את הגלישה באתרי אינטרנט ישראליים, ביניהם האתר של בנק דיסקונט ומערכת החדשות של "מעריב". מי שגלש לאתרים אלו נתקל בתמונות ובנאצות נגד ישראל.

ישראל, מצדה, פורצת גם היא לגורמי מדיה שונים. הדוגמה הבולטת, כאמור, היא ההשתלטות של הצבא אל שידורי אל-אקצה, אך ישנם גם ניסיונות השתלטות על שידורי רדיו וטלוויזיה ועל מרכזיות טלפונים. באמצעות אס.אם.אסים והודעות טלפוניות שולחת ישראל מסרים, המבקשים לשכנע את תושבי עזה בתבוסה המתקרבת של החמאס.

אז מי ניצח?

המלחמה הווירטואלית אולי נראית במבט ראשון כעניין חדשני, אך לטענת פרופ' כספי, ההשתלטות על אמצעי התקשורת של האויב שימשה את ישראל גם בעבר: "מה עשו בעבר? היו משבשים את השידורים של הרדיו. כבר בשנות החמישים והשישים ישראל קנתה מגברים עצומים בארצות הברית כדי לשבש את השידורים של מדינות ערב. השיטות הללו אינן חדשות. כשהיו שידורי רדיו, החסימה היתה הרבה יותר אפקטיבית כי היית יכול לחסום את השידורים לגמרי, והיום זה בלתי אפשרי".

פרופ' כספי אומר כי בעוד פריצות כאלה ואחרות לאתרי אינטרנט מהוות רק מכות קטנות וכמעט חסרות משמעות לאויב, האקט החזק ביותר של "מלחמת המילים" הוא השתלת דיסאינפורמציה בתקשורת המרכזית - "קמפיין של ישראל, שבו האזרח הישראלי מקבל תחושה שהוא מנצח והאזרח הפלסטיני מקבל תחושה שהוא מפסיד, הוא המשמעותי ביותר לשתי הצדדים. הלוחמה הפסיכולוגית משרתת כאן אלמנט חזק מאוד בקביעת ההכרעה". נראה שהמידע שהקהל הרחב מקבל בימינו לא משפיע רק על המורל, אלא גם לעתים קובע מי ינצח. אף אחד לא יודע שניצחת, אומר הכלל המלחמתי, אלא אם כן הכרזת את זה לעולם בקול רם יותר מזה של האויב שלך.

למרות הגידול העצום בהשפעת מלחמות התקשורת והמדיה, הפריצות וההשתלטויות העוינות, קשה מאוד להאמין שמלחמות אמיתיות יפנו את דרכן בעתיד למלחמות וירטואליות, כאלה שאין בהן בוץ, פצועים או מוות. "חשוב מאוד לזכור שהמלחמה האמיתית מתקיימת בשטח", מבהיר פרופ' כספי. "הפריצות והמלחמות הווירטואליות האלה הן חסרות משמעות מול האסונות האמיתיים שקורים בעולם האמיתי. מוות לא מתרחש במחשב".