צניעות לכל

מעת לעת, כל עוד אין איום מלחמה קונקרטי על הפרק, מתאסף לו כדור שלג שרירותי וקובע את הבון טון התקשורתי. נכון לעכשיו מדובר בהדרת נשים מהמרחב הציבורי. לא שקרה כאן משהו לא שגרתי: הפרדה במדרכות, צוערים נמנעים משירת נשים, יריקות באוטובוס. שום דבר חדש, בסך הכל גדשה מעט הסאה - עד לספין הבא.

לכאורה, ברור שמדובר בצירוף מקרים ושבאותה מידה יכולנו להיות נסערים לא פחות מפרסומת נגד הפלות, מקבורה חילונית, מפעולות תג מחיר או ממחירי העגבניות. אבל כדורי השלג האלה מזמנים לנו לא אחת פתח לבחינה מחודשת של נושאים מהותיים, ואם נצא מתוך נקודת הנחה בעל-שמטובית שאין כזה דבר "במקרה", נבין שלא סתם הנושאים האלה לוחצים לנו לא בכל הנקודות הרגישות. הם עושים זאת כדי שנתעורר מתרדמתנו, ננער את האבק, נסיר את הקליפות ונתקדם מעלה אל מציאות גבוהה יותר.

באחרונה פורסם ב- ynet ראיון מצולם עם "נשות הטליבאן", המכסות את כל גופן. הן הצליחו להסעיר אפילו את הבד"ץ של העדה החרדית - שאסר להופיע כך בציבור לאחר שהבין שהן עקפו אותו מימין. באותו ראיון הזוי, שבו נשים הציגו את ההתכסות הפסיכית הזו כדבר הכי כיפי בעולם, ציינה אחת מהן כי דווקא הנשים החילוניות מתלהבות מהמראה המיוחד שלהן, ומחמיאות להן על כך שהן מזכירות את שרה אמנו - לא פחות.

הסעירו את הבד"ץ החרדי. נשים מכוסות במאה שערים. פלאש90  

מעניין לבדוק מה חשבו דמויות קרובות מעט יותר לשרה אמנו, כמו נינה יהודה, על נשים מכוסות פנים שראו על אם הדרך. מסופר על תמר כלת יהודה, שבעלה הראשון נפטר וכמקובל אז חיכתה לבנו הצעיר של יהודה שיגדל כדי להינשא לו. לאחר שהבינה שמשם לא תצמח הישועה, החליטה לעשות מעשה:

"וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה... וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ" (בראשית ל"ח ט"ו-ט"ז).

אם הנין של שרה נשמע לכם רחוק מדי, בדקו כיצד נהגה רבקה כאשר פגשה לראשונה בארוסה יצחק, הבן של, לפני חתונתם: "וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ? וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד; הוּא אֲדֹנִי, וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" (בראשית כ"ד ס"ה).

האמת היא שמספיק לראות כלה עוטה הינומה בחופתה רגע לפני שהיא צועדת עם בן זוגה בתופים ובמחולות לחדר הייחוד, כדי להבין מה מסמל כיסוי הפנים הנשי ביהדות. טוב, מה אפשר לצפות ממי שהפכו את לבישת השחורים לסמל של צדיקות, בעוד שהמקור היה שונה לחלוטין: "אמר רבי אלעאי הזקן, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא" (בבלי קידושין מ' ע"א).

ובקיצור, על פי המקורות, אם אתה רואה נשים מכוסות פנים וגברים בשחור - דע לך שהגעת אל מקום של זימה ותועבה. אין זה אלא צדק פואטי עבור מי שהקצין בלא גבול ומידה את כללי הצניעות, עד כי הגיע בשיטת "הפוך על הפוך" אל מחוזות שהוא עצמו נבהל מהם. הכחשה והדחקה כה רדיקליות ואגרסיביות לעולם יציפו אל פני השטח בדיוק את מה שרצית להסתיר יותר מכל.

לנתק קשר מעוות
ועכשיו להתמודדות האמיתית. לפעמים צריך לדעת להודות בטעות. לפעמים צריך להתגבר על החששות והפחדים מפני הלא ידוע ולצעוד אל עבר מקום חף מתפישות שגויות של המציאות, למען הבנה גבוהה ונעלה יותר, שתוביל למציאות מתוקנת יותר.

כיהודים חפצי חיים, האוהבים את התורה ומקבלים את מצוותיה, עלינו לנתק באופן מוחלט וחד משמעי את הקשר המעוות בין צניעות למגדר. ראו כיצד התורה מתייחסת באופן שוויוני לנושא: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים כ"ג י"ט). נכון, בתלמוד הבבלי מרבים ההוגים להגדיר מהי פריצות ומהי ערווה, וההתיחסות לנשים כמקור התאווה אמנם ניכרת, אך עלינו לבחון זאת בפרספקטיבה הנכונה: הם עצמם היו גברים, ותיארו את הנושא מנקודת מבטם. הם מעולם לא אמרו שההפך - כלומר שעבור נשים, הגברים הם מקור התאווה - אינו נכון.

איני רוצה או יכול להיכנס לדקדוקי ההלכה בעניין, אבל דבר אחד ברור לי. ברמה האובייקטיבית ביותר, צניעות היא צורך חוצה מגדרים. אם רוצים להצליח בהנחלתה יש להתייחס באופן שווה מגדרית לכלליה ולהכללותיה. אם אוסרים על מראה דמות פנים - יהיו אלה פנים זכריים ונקביים כאחד. אם אוסרים על גברים לשמוע נשים - יהא איסור זה תקף גם על נשים השומעות גברים.

גבר יכול ללבוש מכנסיים קצרים ולהוות דוגמא וסמל לדרך ארץ (פלאש 90)  

צניעות היא תכונה נפשית. אשה יכולה לקבל ציון 100 על לבושה ברמה ההלכתית ולסובב 100 ראשים אחריה ברחוב, וגבר יכול ללבוש מכנסיים קצרים וגופייה ולהוות דוגמה וסמל לדרך ארץ. הרוצה לעשות שינוי של ממש מוטב לו שיתמקד וישקיע בחינוך, וישאיר את הסממנים החיצוניים כסמל - לא כמהות.