מדברים עלינו, לא אתנו

השבוע פורסמה בעיתון ידיעה שגרמה לי צער כבד. לפי הידיעה, הרב צבי טאו, מבכירי הרבנים ומובילי הדעה בקרב הציבור הציוני-דתי, כתב חוברת ששמה "שעשני כרצונו", שדנה במעמד האישה ובמקומה הראוי בחברה. החוברת הופצה רק בין תלמידיו, אך עותק שלה הגיע לידי "הארץ".

בחוברת מסביר הרב טאו כי נשים מונעות בכוח הרגש ואילו גברים ניחנו בכוח השכל, ועל כן השכלה גבוהה מיותרת לחלוטין לנשים. עיסוקיה הטבעיים של האישה הם לידה וגידול ילדים, ועל כן, הבית הוא המקום המתאים לה, ולא המרחב הציבורי. כל ניסיון של האישה ליהפך למשכילה או לעסוק במדע מנוגד לאופייה האמיתי, לדבריו, וסופו ש"יפגע באיכות החיים של האומה".

"זהו מקומי הטבעי" תצלום: אימג'בנק

ומדוע זה מצער כל כך? מעבר לכעס הרגיל, הכמעט אוטומטי, על אמירות בסגנון "אישה, למטבח" (בי נשבעתי כי נשים לא נולדות עם מצקת בידן האחת וספר בישול בידן השנייה), יש כאן מעילה באמון של ציבור שלם של נשים שממתינות למוצא פיהם של רבנים כמו טאו. במחי קולמוס אכזרי מבטל הרב את ההישגים המדהימים של נשים מתוך הקהילה שלו עצמו והופך אותם לאין ולאפס.

אחד הקורסים הנפלאים ביותר שלמדתי אי פעם באוניברסיטה עסק בנשים ביהדות; העבירה אותו פרופ' תמר רוס מאוניברסיטת בר אילן. פרופ' רוס, שהגיעה מבית חרדי והקדישה עשרות שנים לחקר הפילוסופיה היהודית, הצליחה להלהיב אפילו חילונית גמורה כמוני ולהקנות ידע במחשבה ובהגות יהודית שלא הייתי נחשפת אליו אלמלא כן. התרומה שלה ללימודי היהדות ולניסיון האמיץ ליישב תיאוריות פמיניסטיות עם עקרונות היהדות בפרט, אינה מוטלת בספק. או כך לפחות חשבתי.

בעיני הרב טאו ודומיו, הידע שצברה פרופ' רוס, שהיא מנחילה לתלמידיה, הוא לא רק מיותר, אלא גם מזיק. מיותר, כי לטעמו היא נחותה מבחינה שכלית מכל גבר; מזיק, כי היות שהפרופסור לא הקדישה את כל זמנה - אלא רק חלק ממנו - לביתה ולשבעת ילדיה, היא בהכרח "פוגעת באיכות החיים של האומה". אין לי מושג אם הרב טאו כולל גם אותי ואת יתר תלמידיה של רוס במה שהוא מכנה "אומה", אבל אני מבטיחה לו בזאת חגיגית כי איכות החיים שלי רק השתפרה בזכות הלימודים אצלה.

נשים לומדות צילום: פלאש 90

אחת המטרות של כל פמיניסטית היא ליצור דו שיח בין גברים ונשים, לגשר על פערים, למצוא מכנה משותף. הייתי רוצה להאמין שהדבר אפשרי בכל מצב. למרבה הצער, יש אנשים, דוגמת הרב טאו, שאינם מעוניינים במכנה משותף ואינם מעוניינים בדו שיח. ידברו ככל שירצו על כך שנשים "אינן מופלות לרעה" ביהדות, שרק נשמר "מקומן הטבעי": השורה התחתונה היא שכל עוד לנשים אין זכות דיבור משל עצמן, כל עוד רק מדברים עליהן, אבל לא מדברים אתן, מדובר באפליה לרעה. ולא רק אפליה לרעה, אלא השפלה של ממש: כי מי רוצה להיות יצור נבער מדעת, שכל כוחו בהחלפת חיתולים ובשטיפת כלים? אי אפשר לנהל דו שיח אמיתי עם מי שמאמין, באמת ובתמים, שאין לך שכל.

• " אני מאמינה שהפחד הוא שמדבר מגרונו של הרב טאו בבואו לטעון שנשים נחותות מבחינה שכלית. שאם לא כן, הוא לא יצליח ליישב את העובדה שהן מוגבלות למרחב הפרטי בלבד ולא מורשות לקנות ידע, להשכיל ולעמוד ברשות עצמן. אעז ואציע שהוא פשוט חושש שההשכלה שהשיגו נשים מאיימת על המונופול הבלעדי שלו על הידע "

אם יורשה לי לרגע להשתמש בטיעון פסיכולוגיסטי שטחי למדי, אני מאמינה שהפחד הוא שמדבר מגרונו של הרב טאו בבואו לטעון שנשים נחותות מבחינה שכלית. שאם לא כן, הוא לא יצליח ליישב את העובדה שהן מוגבלות למרחב הפרטי בלבד ולא מורשות לקנות ידע, להשכיל ולעמוד ברשות עצמן. את דחיקתן לאחור, מעשה פסול מבחינה מוסרית, הרב מתרץ בכך ש"אין שום צורך שנשים ישאפו ליותר; הן ממילא לא מסוגלות לזה". האומנם? אעז ואציע שהוא פשוט חושש שההשכלה שהשיגו נשים כמו תמר רוס ואחרות מאיימת על המונופול הבלעדי שלו על הידע, ואם יודה שגברים ונשים שווים ביכולותיהם השכליות, ייאלץ גם הוא לטפל בבית או לרחוץ כלים מדי פעם.

כבוד הרב טאו, הענקת לחיבור שלך את הכותרת "שעשני כרצונו". אם רצונו של האל שאתה מאמין בו הוא שלנשים יהיה שכל ושהן ישתמשו בו, האם באמת יש לך זכות להתנגד? או שגם אני, כמו כל הנשים, איני אלא בהמה נבערת?