שבויות בגורלן

 "ברקיע החמישי", סרטה השלישי של במאית הטלוויזיה והקולנוע הוותיקה דינה צבי ריקליס, מציג שילוב של שני סרטיה הקודמים: כמו "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש", זהו סרט התבגרות. כמו "שלוש אמהות", זו דרמה תקופתית המתרחשת בטריטוריה נשית. ואולם, ל"ברקיע החמישי" טון שונה בתכלית מקודמו, המצליח. "שלוש אמהות" היה דרמה חמה ורגשית, שזכתה בהתאם לחיבוקו של הקהל הרחב, ואילו "ברקיע החמישי" מקרין מידה רבה של חומרה וריחוק, שמקשים על הצופה להזדהות עם הגיבורים ומדגישים דווקא את הפער בינו ובין המתרחש על המסך.אקס טריטוריה מבודדת. בית היתומות "ברקיע החמישי" 

"ברקיע החמישי", המבוסס על ספרה החשוב של רחל איתן (שזכה עתה למהדורה מחודשת), מספר על מאיה (עמית מושקוביץ' המבטיחה), נערה המצטרפת לבית יתומות מבודד בתקופת המנדט הבריטי וסוף מלחמת העולם השנייה. מאיה אינה יתומה, אך אמה החורגת אינה מסוגלת לשאת את נוכחותה, ואביה נאלץ להשאיר אותה תחת חסותו של ידיד נעוריו, דב מרקובסקי (יחזקאל לזרוב), מנהל המוסד.

בית היתומות שהעניק לספר ולסרט את שמם מתנהל כאקס-טריטוריה. מגבלות התקציב שאילצו את צבי ריקליס להישאר רוב הזמן במתחם האבן המגודר שיחקו לטובתה וסייעו לה למצב את המוסד כמקום שנמצא מחוץ לאירועים הסוערים שפוקדים את הארץ. מאורעות היום חולפים ברחבי הבית, אך כמעט אינם מותירים בו את רישומם. ברטה המנקה (רותם זיסמן כהן, אחת השחקניות העסוקות והמוכשרות של השנים האחרונות) יוצאת עם קצין בריטי; דוצ'ה (גיא אדלר), לוחם לח"י וחברה של המטפלת שושנה (תמר שם אור), עובר להתגורר עם אנשי המוסד; ונח וולפסון (אקי אבני), שאמו מממנת את בית היתומות, עושה עסקים עם הבריטים ומתכנן להפוך את המקום למפעל לייצור נייר טואלט (והאם יש מטאפורה ברורה מזו - בית מחסה נהפך למקום שנועד לספק חומר לניקוי ישבנים?). " האומללות היא הסטטוס הקיומי של הגיבורים והגיבורות של "ברקיע החמישי". לעולם שסביבן, יודע הצופה בן זמננו, נכון עתיד טוב יותר. מלחמת העולם השנייה תסתיים והשלטון הנאצי ייפול, הממשל המנדטורי יקפל את דגליו, מדינת ישראל תקום. אבל בתוך האקס-טריטוריה של בית היתומות העתיד יישאר עגום "

אבל נדמה שכל זה נשאר מחוץ לגדר בזמן שהיתומות חוות את התמורות המוכרות המלוות את גיל ההתבגרות: את הריבים, את הכאבים, את השינויים הפיזיים ואת האהבות הראשונות. יש רק שני גברים בבית היתומות, והם מבוגרים, אבל זה לא מפריע להתפתחותו של רומן מטריד.

הרומן הזה, שנוצר בין מאיה לדוצ'ה, מטופל ביד עדינה וזהירה על ידי צבי ריקליס. היא לא גולשת לסנסציוניות, נותנת לו להתפתח לאטו, מסירה בהדרגה את המבוכות ועוצרת אותו במקומות הנכונים. אך כמו הסרט כולו, הוא אינו מגיע לשיאי רגש מפעימים, ובניגוד למה שאולי אפשר היה לחשוב, אינו הציר המרכזי בסרט.

תקרת הזכוכית של חייהן

חשובים ממנו היחסים הנוצרים בין מאיה לבין מרקובסקי, שדמות האב שהוא מגלם נהפכת למורכבת עם התפתחות הסרט. מרקובסקי - בגילומו המאופק והמרשים של לזרוב - הוא ניגודם של הצבר הישראלי יפה הבלורית דוצ'ה, שיוצא להילחם בבריטים, ושל הקפיטליסט הצעיר וולפסון, שמעדיף להתערות בין הבריטים. מרקובסקי מציג גבריות מסוג אחר, אנטיתזה למודל הגברי המוכר והמועדף של אותם ימים, זה שנלחם על הארץ. הוא סוגר את עצמו במתחם הכל-נשי הזה, מבודד מקרבות המחתרות וממלחמת העולם, מגונן על העתיד היתום של מדינת ישראל שעדיין לא קמה. זאת דמות חתרנית כמעט, והעובדה שדווקא הוא אחד מגיבוריו הטובים של הסרט - לעומת דוצ'ה, שמסכן את עתידו של בית היתומות כשהוא בוחר להסתיר בו נשק ובוגד בחברתו, ולעומת וולפסון תאב הבצע, נועזת במיוחד, בוודאי לתקופה שבה פורסם הרומן של איתן (1962).

מרקובסקי משמש גם מראה לנשים שבהן הוא מוקף. הוא הגיבור שלקח את גורלו בידו. הוא החליט להפנות עורף   לבד, נאחזותזו בזו. מתוך "ברקיע החמישי" לגבריות המקובלת, ואפילו למקצועו כרופא, ולבחור בדרך אחרת. הן, לעומתו, שבויות בגורלן. הילדות היתומות, שלהן נדמה שאין תוחלת, מהדהדות את הנשים המטפלות בהן: פולה (אסתי זקהיים), המבשלת הערירית והממורמרת; פרידה (אלונה איב), המדריכה שנקרעת בין אורח החיים הספרטני שמציע מרקובסקי להדוניזם הנוח של וולפסון; שושנה, המאוהבת בבחור שמנצל אותה ופוזל לאחרת; וברטה, שחיה בפנטזיה לונדונית, ובינתיים מעבירה סמרטוטים על הרצפה.

האומללות היא הסטטוס הקיומי של הגיבורים והגיבורות של "ברקיע החמישי". לעולם שסביבן, יודע הצופה בן זמננו, נכון עתיד טוב יותר. מלחמת העולם השנייה תסתיים והשלטון הנאצי ייפול, הממשל המנדטורי יקפל את דגליו, מדינת ישראל תקום. אבל בתוך האקס-טריטוריה של בית היתומות העתיד יישאר עגום. סכנת הסגירה תרחף מעל המוסד עד שתתממש, ולבנות הצעירות לא יופיעו אי משם אמהות ואבות. כמו בתמונת הסיום העצובה של הסרט, הן ייוותרו לבדן, נאחזות זו בזו, ממלאות את התפקידים בתא המשפחתי הלא שגרתי שנכפה עליהן. הרקיע החמישי הוא תקרת הזכוכית של חייהן.

"ברקיע החמישי". בימוי: דינה צבי ריקליס. תסריט: עלמה גניהר ודינה צבי ריקליס (על פי ספרה של רחל איתן). שחקנים: עמית מושקוביץ', יחזקאל לזרוב, אלונה איב, תמר שם אור, אסתי זקהיים, רותם זיסמן כהן, גיא אדלר, אקי אבני, רוי מילר. 103 דקות.