כבכל שנה, הציג משרד החינוך את הנושא השנתי הנבחר, שמלווה בפעילויות שונות. השנה נבחר הנושא מנהיגוּת. במערכת החינוך הממלכתית נבחרו דוד בן גוריון ומנחם בגין למנהיגי השנה, ובמערכת הממלכתית-דתית נבחר - הרב קוק. על היותם מנהיגים בחברה הישראלית ובחברה הציונית-הדתית אין עוררין. אם כן, מה הבעיה? אם קראתן/ם עד כאן, כנראה תוכלו להבין כי כאישה, כמורה ומחנכת, חסרה לי מנהיגה.
הגיע הזמן לייצוג הולם גם במערכת הפוליטית ובעמדות ההנהגה המשפיעות ביותר (Thinkstock)
ההכנות לקראת הבחירות לכנסת ה-19 בעיצומן, ואין זמן מתאים מערב הבחירות כדי לבחון את מקומן של הנשים בשדה הפוליטי, מה היה ומה השתנה בחברה הישראלית מראשית הציונות והפעילות הפוליטית בארץ ישראל ועד היום.
נשים היו חלק בלתי נפרד מהתנועה הציונית עוד מראשיתה, השתתפו בקונגרסים הציוניים והיו חברות בהסתדרות הציונית תמורת תשלום שקל ציוני. באופן רשמי, היו הנשים שותפות שוות לבניין הארץ; באופן מעשי, ניכרים הפערים בין נשים לגברים בתחומי התעסוקה והכלכלה ובתפקידי ההנהגה - ולענייננו - ביכולת לבחור ולהיבחר.
עוד בראשית המאה ה-20, עם הקמתה של התנועה הציונית בארץ ישראל, נתקלו הנשים העבריות במחסומים ובהתנגדויות כאשר ביקשו לממש את זכויותיהן לבחור ולהיבחר. ההתנגדות למעורבותן הפוליטית של נשים לוותה בטיעונים מההיבט ההלכתי: אלה ראו בחברות הנשים בהסתדרות הציונית ובאפשרותן לבחור ולהיבחר פריצות וחוסר צניעות. המתנגדים הלכתית ראו באיסור אמצעי הגנה על הנשים מפני זרים ותזכורת על היותן ברשות בעליהן בלבד.
" על פניו, ישראל היא מדינה דמוקרטית מתוקנת, החורתת על דגלה את ערך השוויון ומאפשרת לנשים להיות שותפות שוות, גם בתחום הפוליטי. אלא שקריאה מדויקת של המפה הפוליטית מוכיחה כי הפער עודנו גדול וכי האפשרות של נשים להיבחר לתפקידי הנהגה כחברות כנסת וכמקבלות החלטות אינו דבר של מה בכך "
היו מי שצידדו בהם כדי למנוע חיכוכים, חילוקי דעות וסדקים בחברה היהודית בראשית ההתיישבות העברית. כן, גם אם זה בא על חשבון הנשים. רק לאחר מאבקים ממושכים ועבודה מאומצת של גברים ונשים כאחד, התקבלה הפשרה כי נשים יוכלו לבחור. מאוחר יותר קיבלנו גם את האפשרות להיבחר.על פניו, ישראל היא מדינה דמוקרטית מתוקנת, החורטת על דגלה את ערך השוויון ומאפשרת לנשים להיות שותפות שוות, גם בתחום הפוליטי. נדמה כי התקדמנו מאז ראשית המאה הקודמת, והיום אין מניעה מנשים לבחור ולהיבחר, ואלו אף עומדות בראש מפלגות. אלא שקריאה מדויקת של המפה הפוליטית מוכיחה כי הפער עודנו גדול וכי האפשרות של נשים להיבחר לתפקידי הנהגה כחברות כנסת וכמקבלות החלטות אינו דבר של מה בכך, שלא לדבר על האפשרות שהן יעמדו בראש מפלגה או יכהנו כראש הממשלה.
אנחנו שותפות לנטל
רק לפני כמה שבועות, פסק הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת כהנים, מרבני צוהר ורב היישוב בית אל, כי לאישה אסור לרוץ לפוליטיקה ולהתמודד לתפקיד בכנסת מחמת הצניעות והזכיר לנו הנשים כי החשיפה ברבים מנוגדת לתפיסה היהודית של "כל כבודה בת מלך פנימה". אני שומעת בדבריו שוב אותו קול מפוחד מנשים המערערות על הפטריארכיה ועל מקומם של הגברים בשלטון.
תזכורת: נשים הן 52 אחוז מכלל האוכלוסייה. הן שותפות לנטל בכל תחומי החיים: הן משלמות מסים, משתלבות בשוק העבודה, מרצות במכללות ובאוניברסיטאות ושותפות למחקרים, והן נשות עסקים ונשות חינוך ואימהות. אי לכך ובהתאם לזאת, הגיע הזמן לייצוג הולם גם במערכת הפוליטית ובעמדות ההנהגה המשפיעות ביותר בחברה הישראלית.
רני חזון וייס
אבל מתברר כי המובן מאליו אינו מובן מאליו וכי יש צורך בשריון מקומות לנשים בכל המפלגות. היינו מצפים כי מפלגות אשר אין בהן ייצוג נשי יהיו מפלגות חרדיות, קיצוניות. למעט התנועה הירוקה מימ"ד, שחורתת על דגלה שוויון מגדרי שמתחיל בעומדים בראשה - גבר ואישה - מתברר כי חוסר השוויון חוצה מגזרים. אף לא אחת מהמפלגות מסוגלת להתחייב לשוויון ייצוגי בין המינים, שלא לדבר על רשימות אחידות, לגברים בלבד, כמו רשימות המועמדים של חד"ש, ש"ס ויהדות התורה, שאין בהן ייצוג נשי כלל, בין שבמודע ובין שלא במודע. שתיים מהן, יש לציין, אינן פונות לחרדים בלבד - ובכל זאת. נדמה כי גם במאה ה-21 עלינו הנשים, עלינו כחברה, להילחם כדי לממש את זכותנו. הגיע הזמן לייצוג הולם של נשים בכל המפלגות.
לא חסרות מנהיגות ללמוד וללמד עליהן. לכו תשאלו את תלמידיי ואת תלמידותיי. עניין של תודעה? פחד? הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולהגיד בקול רם וברור כי במקום שבו לא סופרים אותנו, לא יספרו גם את הקולות שלנו.
