סופר כותב לעכשיו

"בא לי, כמו שאומר הנכד שלי", מסביר יורם קניוק את החלטתו לפתוח בלוג. הסופר והפובליציסט ש פירסם בבלוג שתי תמונות בינתיים ("פוסט ראשון שלי, סליחה" היא הכותרת, והטקסט שמלווה את התמונות הוא "כאן הפוסט הראשון שלי, חיכיתי עד גיל 82 והנה בא") וסיפור קצר על חולדה נורבגית, שמתפרסם שם לראשונה.

"אני רוצה מקום לכתוב בו שהוא לא עיתון", מסביר קניוק, "אני רוצה לכתוב רק מה שאני רוצה לכתוב. אני לא רוצה אנשים שיגידו לי 'זה לא ככה, זה כן ככה'. אפילו אם אתה ידוע, תמיד יש מישהו שישים לך רגל. יש משהו באינטרנט שקוסם לי, שאפשר להגיד כל מה שאתה רוצה. אפילו אם יהיו 200 או 300 או 1,000 או 5,000 צופים, או 10 או 12 - אני רוצה רק לכתוב, ושמי שרוצה יקרא". לא רק בעיתון. קניוק (פלאש90)

תפרסם שם גם פובליציסטיקה, סיפורים?

"גם סיפורים, גם פובליציסטיקה. נורא בא לי לכתוב משהו שהוא לא בעיתון. ספרים זה לחוד, אני לא אכתוב ספר על האינטרנט, אבל סיפורים קצרים או רעיונות מאוד מעניינים אותי. אני לא יכול לכתוב בעיתון, נניח, מה אני חושב על החתונה בין לבני לנתניהו, מפני שכתבו על זה כולם. אבל יכול להיות שיהיה לי משהו אחר להגיד, עניין של 20 שורות - אני לא יכול לפרסם את זה שם. פה אני יכול לפרסם את זה. יכול להיות שאני אטעה, מותר לטעות. יבוא מישהו ויטען שאני לא בסדר, אז אני לא בסדר".

זה הבית שלך.
"כן. אתה רוצה להיכנס, תיכנס. אם אתה לא אוהב את זה - אז אל תאהב את זה". 

קניוק מספר שיש לו חשבון פייסבוק, אבל הוא לא מסתדר איתו ולכן ממעט לכתוב שם. "יש הרבה אנשים בפייסבוק שרוצים להיות חברים שלי, אז למה לא. אני שמח שיש לי חברים. אני רוצה שחלק מהחברים יקראו, נניח, שאני מוציא ספר. עשיתי את זה ב'תש"ח', לפני שנתיים - למה לי להתראיין לעיתונים ולומר אותו דבר לכל אחד? כתבתי: 'הוצאתי ספר שנקרא תש"ח' וככה וככה, אז היו המון תגובות. הם העבירו את זה לחברים שלהם וזה עבר מהר מאוד ברשת. אני חושב שהרשת היום זה מה שהיה פעם לוח המודעות. הכול היו כותבים על לוחות מודעות. עיתונים היו רק בבוקר, ואחרי זה? אז הקימו לוח מודעות. זה נחמד שזה ברחוב הראשי, נראה לעין".
  " אני לא חושב על הנצח. אני בן 82, ואחרי זה לא יהיה. אם הנכד שלי פעם יתעניין בזה, בעוד 30-20 שנה, אז שימצא. תחשוב על דברים שנכתבו לפני 400-300 שנה. בחלוף הזמן יכול להיות שבכלל לא יבינו את השפה שלנו, יכול להיות שהשפה שלנו תשתנה. את שייקספיר אי אפשר להבין היום "

"אני לא כותב לנצח, אני כותב לעכשיו", הוא אומר על היצירה שלא תגיע לארכיון הספרים הלאומי ועלולה להיעלם יום אחד, בכפוף לקפריזות של בעל פלטפורמת הבלוגים. "אני לא הולך לכתוב את יצירת חיי, אלא רעיונות וסיפורים שמעניינים אותי כרגע. קוראים את זה יותר מאשר קוראים מאמר בעיתון. מאמר אתה קורא פעם אחת, פה אתה נתקל בזה, אתה חוזר על זה. אני חושב שיש משבר היום בעיתונות הכתובה, וגם ספרים נקראים יותר ויותר בקוראים אלקטרוניים מאשר בעיתונות המודפסת, בארצות הברית ודאי. למה לא? תשמע, תחשוב כמה עצים אנחנו מצילים. אני לא חושב על הנצח. אני בן 82, ואחרי זה לא יהיה. אם הנכד שלי פעם יתעניין בזה, בעוד 30-20 שנה, אז שימצא. תחשוב על דברים שנכתבו לפני 400-300 שנה. בחלוף הזמן יכול להיות שבכלל לא יבינו את השפה שלנו, יכול להיות שהשפה שלנו תשתנה. את שייקספיר אי אפשר להבין היום".

 
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק באתר בית אבי חי