עמוד האש

מכינה חלופות. חיימוביץ' (פלאש90) מדי שנה, לקראת יום העצמאות, מפרסם משרד החקלאות את נתוני צריכת הבשר בישראל. בחירת המועד אינה מקרית. "חג המנגל הלאומי" הוא נקודת השיא בחודש שלם - שמתחיל בפסח ונחתם בל"ג בעומר - שבו כמות הבשר שבאה אל קרבו של עם ישראל גדלה באופן משמעותי. גם מועצת החלב והבקר מנקזת את דיווחיה השנתיים לעבר ה' באייר. לפי הנתונים שפרסמה, בשנה שעברה חל לקראת יום העצמאות זינוק של 20-15 אחוז בצריכת בשר בקר. הוסיפו לכך את להקות התרנגולות ותרנגולי ההודו שלקראת החג נפרדים לעד מהחיים הארציים וקבלו אישוש מתועד לזיהויו המוחלט של יום העצמאות עם דמותו האיקונית של הגבר הישראלי המכריס, העומד בפארק לצד מכשיר צלייה עשן, מנפנף בהקפדה בפיסת קרטון בידו האחת ומנשנש – במידה זהה של מסירות – נתחי שישליק מהשיפוד הצמוד לידו השנייה.
 

הדמות הזו, גם אם היא זוכה תדירות לקיתונות לעג, ראויה להתייחסות רצינית. הפולקלור הישראלי אוהב להדביק לה תגיות מעמדיות, להנציח באמצעותה סטריאוטיפים עדתיים ולהשתמש בה כדי להצדיק פערים סוציו-אקונומיים, אבל בפועל, הדמות הזו רחוקה מלייצג פלח ספציפי בישראליות. הנהייה הגואה אל מחוזות המנגל בימי העצמאות משותפת לכלל הציבור היהודי-ציוני בישראל, כפי שמצא האנתרופולוג ד"ר ניר אביאלי מאוניברסיטת בן גוריון. יתרה מכך: היא קשורה קשר הדוק לאתוסים ישראליים רווחים ומשקפת אותם נאמנה.

בחינת המשמעויות של הפיכת צליית הבשר וזלילתו לאלמנט המרכזי בציון יום הולדתה של המדינה לא נותרת תחומה בגבולות האקדמיה. מחוץ לה, עם זאת, מתמקדת הביקורת בעיקר בשאלה מדוע מנתבים הישראלים את שמחת העצמאות דווקא לכיוון הכוחני כל כך של אכילה אינטנסיבית של בעלי חיים.

 "מצער אותי שעם חוגג את חג העצמאות שלו על ידי הפגנת השעבוד הגדולה ביותר כלפי בעלי חיים", אומר אברי גלעד, צמחוני מסור הרותם תכופות, ובשמחה, את ידוענותו לקידום הרעיון הצמחוני. "אני יודע שהיסטורית זה מה שמקובל, אבל שמחה שקשורה בדם בעיניי איננה שמחה. מעבודת הקורבנות עד ימינו אנו, כל קשר בין שחיטת בעלי חיים להתעלות רוחנית או גשמית הוא בעיניי דוחה ומראה על רמה נמוכה של תודעה. אני יודע שיש עמים רבים שחוגגים את ימי העצמאות שלהם על ידי 'על האשים' מכל מיני סוגים, אבל בעיניי, יותר מהכול, זו פשוט רמה מאוד נמוכה ומעליבה. היום, בעיניי, אי הימנעות מבשר זה ההליכה אחרי המקום הכי בהמי בנפש".
 

הקרב על המנגל.  במאי: ודניאל נחנסון. שחקן: אלי חביב

ואולי דווקא ההיבטים השליליים של טקסי המנגל הבשרי מייצגים נכונה את יום העצמאות ואת הכיוון שהישראליות הולכת אליו?

"ברור שזה ביטוי לרוח העם: גישת ה'אני לא מחשיב אותך אם אתה לא משרת אותי; אני מחשיב אותך כל עוד אתה משרת אותי; וכשאתה לא משרת אותי, אני שוחט אותך' זה קו ישר שעובר בין תוכניות הריאליטי ובין המנגל המעשן".

לאטימות ולאנוכיות שעליהן אתה מדבר יש גם ביטויים פוליטיים בדרך שבה נחגג כאן יום העצמאות? למשל, חוק הנכבה, שלא רק שאינו מותיר מקום לדיון בכאב הפלסטיני במועד הזה, אלא אפילו מאיים בענישתם של מי שיעשו זאת.

"אני לא חושב שזו אטימות. אני חושב שיש פה התנגשות בין נרטיבים שמנוצלת על ידי שמאל, פלסטינים וכאלה כדי לשחק עם הדמוקרטיה ולקחת אותה לקיצוניות. אני לגמרי מאמין בדמוקרטיה מתגוננת. לא תמצאי בי אוזן קשבת לקו הזה, ממש לא".                הנהייה למחוזות המנגל משותפת לכלל הציבור היהודי-ציוני בישראל (פלאש90)

מנגלים טבעוניים

מיקי חיימוביץ', שבילתה בלא מעט מנגלים במהלך 22 שנות צימחונותה, העלתה בשנה שעברה לאינסטגרם תצלום של שיפוד צמחוני, עמוק מלב החגיגה. "אני בדרך כלל מכינה חלופות", היא מספרת, "משיפודי חלומי לצמחונים או שיפודי טופו למיניהם לטבעונים, דרך כל התחליפים – המבורגרים צמחוניים, למשל - ועד מנות מאוד מתוחכמות".

גם חיימוביץ' מוטרדת מסוגיית ההתאמה בין מהות החג לאורח חגיגתו. "אנחנו חוגגים את עצמאותנו באקט שמבטא יותר מכל את לקיחת העצמאות מחיות חסרות ישע", היא אומרת, "במקום לאמץ משהו שבאמת מחבר אותנו לארץ, למה שקרה פה ולאתוס הציוני, אנחנו מוצאים את עצמנו ביום של תאוות בשרים. זה לא רק הקטע של העמידה מול המנגלים. יש גם משהו בכמויות האלו. זה אף פעם הרי לא נגמר בלעשות שישליק על האש. את יודעת איך הולך הריטואל של המנגל הישראלי: מתחילים בנקניקיות לילדים, אחר כך עוברים לכנפיים לילדים – ואלו שני סוגי האוכל הנחותים ביותר שאפשר לתת. ואז ממשיכים לשישליק, לקבב, ובסוף, כשכולם כבר תכף רוצים להקיא, מגיעים הסטייקים. לאנשים כבר בא להתפוצץ, אבל הסטייקים נחשבים לעילית שבעילית, אז אוכלים גם אותם. אפילו בלי קשר לכן בשר-לא בשר, סביאה כזאת, חסרת פרופורציה, פגומה בעיניי בכל יום, ובטח כשהיא הופכת לדרך שבה אנחנו חוגגים את עצמאותנו". " שמחה שקשורה בדם בעיניי איננה שמחה. מעבודת הקורבנות עד ימינו אנו, כל קשר בין שחיטת בעלי חיים להתעלות רוחנית או גשמית הוא בעיניי דוחה ומראה על רמה נמוכה של תודעה. אני יודע שיש עמים רבים שחוגגים את ימי העצמאות שלהם על ידי 'על האשים' מכל מיני סוגים, אבל בעיניי, יותר מהכול, זו פשוט רמה מאוד נמוכה ומעליבה (אברי גלעד) "

חיימוביץ' מבקשת להצביע על סתירות נוספות בין הנגזרות השונות של נוהג צליית הבשר על האש ובין ציון חג שמהותו חיבור בין יחיד, קבוצה ומרחב. בריאותית, היא מזכירה, תוצרי צליית הבשר נמצאו כמסרטנים. סביבתית, תרומת תעשיית הבשר ליצירת גזי החממה ידועה ומשמעותית, כמו גם שלל נזקים סביבתיים נוספים שהיא מחוללת. "הגיע הזמן", היא אומרת, "שנמצא דרך קצת יותר נאותה לחגוג את היום הזה, שבעיניי הוא נורא חשוב ומשמח. זה חג חילוני, שאפשר לנסוע בו ולטייל ולהכיר את הארץ דרך הרגליים, ולא לעמוד באיי תנועה ולנפנף מעל העשן".
 

חיימוביץ' וגלעד אינם המוטרדים היחידים מבשריותם של אורחות החג. הילה קרן, דוברת עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים, אומרת שאת הישראליות היה הרבה יותר הגיוני לחגוג עם מאכלים המזוהים עם המקום: סלטים, חומוס, פלאפל. קרן גם מדווחת על בקיעים גדלים בחומת הבשר: "אין לי מספרים", היא אומרת, "אבל אנחנו רואים את זה למשל בעוד ועוד מסעדות צמחוניות שנפתחות כאן, גם מעבר לגבולות תל אביב: בבאר שבע, חיפה, ירושלים".

את ניצני השינוי התודעתי אפשר לתלות בווייב שחוללו מיזמים מיוחצנים למשעי דוגמת "יום שני ללא בשר", ובתופעות רשת כמו הרצאתו של פעיל זכויות בעלי החיים הכריזמטי גארי יורופסקי., שגרסת היוטיוב להרצאתו זכתה בישראל, לדברי קרן, למספר צפיות גבוה יותר מבכל מדינה אחרת, ביקר השנה בארץ ונהנה מסיקור עיתונאי נרחב.
"הרבה יותר הגיוני לחגוג עם מאכלים המזוהים עם המקום" (פלאש90)  

גם חשיפת התנאים הקשים שממיטה תעשיית הבשר על החיות, מוסיפה קרן, משפיעה עמוקות על הלכי הרוח: כתבת "כלבוטק" מדצמבר על ההתעללות בעגלים בבית המטבחיים של אדום-אדום, חברת הבת של תנובה, הקפיצה את הדיון בסוגיה ללב המיינסטרים הישראלי. הווייב הזה, כך נראה, מתחיל לחלחל גם לחגיגות יום העצמאות. פיקניקים טבעוניים שנערכו בשנים האחרונות ישודרגו השנה למנגלים מרובי מוזמנים, וחלקם, לפחות, מסתמנים כאירועים המוניים של ממש. מארגני "המנגל הטבעוני הגדול", המתוכנן בפארק  יהושע בתל אביב, הודיעו כבר שלאור הביקוש הורחב מספר הכרטיסים ל-300. אירועים דומים בחיפה, תל אביב וירושלים תופסים אף הם תאוצה.

גבריות, נשיות ופרגיות

איך מלכתחילה חדרה צליית הבשר לטבורן של חגיגות העצמאות? חיימוביץ', הניצבת בחזית יוזמת "ימי שני ללא בשר" – הענף הישראלי של המיזם הגלובלי המבקש לשכנע את הציבור להימנע מאכילת בשר לפחות למשך יום בשבוע – מעריכה שמדובר בעוד סממן של אמריקניזציה. יוסי שריד, שלפני שנתיים הפך לצמחוני, סבור שמדובר בתהליך גורף יותר של ריקון ממהות. "כנראה שזה מה שאנשים מסוגלים לעשות כדי להרגיש שהם חוגגים", הוא אומר, "כל החגים נראים אותו הדבר. יום העצמאות נראה כמו המימונה, המימונה נראית כמו כל חול המועד פסח, וחול המועד פסח נראה כמו סוכות. מה שמלמד שבעצם באף אחד מהחגים האלה אין למעשה תוכן". " האנתרופולוג ד"ר ניר אביאלי מציין במאמר על הנושא כי בחירת סוגי הבשר לאירוע, בעיקר לאור ההתייחסויות החוזרות של החוגגים לבשר כמקור כוח, מרמזת לא אחת על תחושות של חולשה ופגיעות; במיוחד כשזה נוגע לנתחי ה'פרגיות' – אותה המצאה ישראלית שהדביקה דווקא לחלקים מגופו של עוף בוגר כינוי כה טעון מגדרית "

העיתונאית רחל טלשיר, הכותבת בעיתון "הארץ" זה שמונה שנים טור על תזונה טבעונית, תולה את התהליך בהשתלטות תאגידי הבשר על החג. "כל מי שחי יותר מ-25 שנה זוכר שפעם זה לא היה ככה", היא מעירה. טלשיר מצביעה גם על הרבדים התרבותיים של צריכת הבשר. "כל הסקרים מראים – גם בעולם – שצמחונות מזוהה עם נשיות ובשריות עם גבריות", היא מוסיפה.

מאמר שפרסם ד"ר ניר אביאלי בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית" על אירועי "על האש" בימי העצמאות (עם דגש על גן סאקר בירושלים) מחזק את הקביעה הזו. "הקשר בין מדינת הלאום המודרנית ובין גבריות, מרחב, כוח ובקרה", הוא מסביר במאמר, "מבוסס היטב בספרות האנתרופולוגית". בהקשר הישראלי, הוא מפרט, משקפים אירועי המנגל ביום העצמאות ניואנסים ומערכי כוח מורכבים ומבטאים כמה מהדילמות המרכזיות שעמן מתמודדת החברה הישראלית, ובראשן המתחים בין כוח לחולשה ובין יציבות לארעיות.

כך, למשל, משקפים סדרי הצלייה והאכילה מבנה היררכי המעוגן במושגים של עוצמה, איפוק ומיניות. ההסדר הזה, שבו הגברים הם הצולים את הבשר והם גם קהל היעד לסטייקים הנצלים בסוף, מבטא, לטענת אביאלי, את תפיסת תפקידם המרכזי של גברים ישראלים בכינון ובשימור עצמאות המדינה. "זו פרקטיקה שמדירה נשים חגים בלי תוכן. שריד (פלאש90) וילדים, משקפת זכויות יתר של גברים וסותרת במידה רבה את אתוס ההקרבה הגברית", הוא מציין. בחירת סוגי הבשר לאירוע, לעומת זאת, בעיקר לאור ההתייחסויות החוזרות של החוגגים לבשר כמקור כוח, מרמזת לא אחת על תחושות של חולשה ופגיעות; במיוחד, מדגיש אביאלי במאמרו, כשזה נוגע לנתחי ה"פרגיות" – אותה המצאה ישראלית שהדביקה דווקא לחלקים מגופו של עוף בוגר כינוי כה טעון מגדרית.

גם ארגון המרחב בפארק הוא נושא טעון. אביאלי גורס שהוא משקף נאמנה את המתח הישראלי המתמיד בין המרחב הפרטי והציבורי ובין הקבוצות השונות בתוך הציבור היהודי בארץ. בנוסף, ולמרות שהמפגש בגן סאקר הוא פנים-יהודי בעיקרו, הפרקטיקות המרחביות המתחוללות בו, ובראשן אופני הניכוס של פיסות שטח אסטרטגיות הנחשבות ל"מקום טוב", מתרחשות, הוא כותב, לפי התסריט הישראלי-יהודי המקובל לתפיסת המרחב המשותף ליהודים ולערבים. "ההתנהלות המרחבית בגן מאירה מתחים שגלומים ביחסים בין יהודים לערבים, ובראשם הדילמה שבין תחושת הבעלות המוחלטת על המקום ובין זכויותיהם של אחרים עליו", הוא מסכם.

בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי