מנהג המקום השתנה

לפני כ-15 שנה הצטרפתי בפעם הראשונה לתפילת ראש חודש של נשות הכותל. אני עדיין זוכרת את ההתרגשות, את תחושת השותפות לעשייה חשובה וצודקת ואת הצער הגדול על
עניין יהודי פנימי. צילום: פלאש 90 היחס המבזה של הגברים החרדים שהתפללו מעבר למחיצה וגם של חלק מהנשים סביבנו. חשבתי אז, ואני חושבת היום, שזאת תפילה ראויה, חשובה, שיש בה תקווה גדולה למשהו חדש שמבצבץ מכמה מקומות וציבורים בארץ. מלבד היבטים שונים של התחברות בכלים חדשים למסורת עתיקה, יש במנהג תפילת ראש חודש של נשות הכותל בשורה של התחדשות מבורכת, וגם אם היא עדיין קשה לעיכול לציבורים מסוימים, היא לא תעבור מן העולם, אלא תלבש צורה ותשנה צורה - ובסופו של דבר, תמצא את מקומה בתהליך אדיר שאנו עדים לו בשני העשורים האחרונים, המכונה בהכללה התחדשות יהודית.

נשות הכותל הן קבוצה פמיניסטית רדיקלית - על כך אין ויכוח. ההחצנה של המאבק, שהיא ביסוד המטרה שאנחנו מבקשות להוביל, היא כוחנו, והיא גם חולשתנו. שהרי רבים, גם כאלה שאינם נמנים עם "אויבינו", מבקשים מאיתנו לא לעשות "דווקא" בכותל, אלא למצוא בית כנסת נחמד וסובלני שבו נוכל להתעטף בטלית ולקרוא מהתורה בלי לעורר מהומה. לאלה אנחנו עונות שזאת בדיוק הבעיה: הדרישה בת אלפי השנים מנשים לשתוק, לא לעשות מהומה ולוותר היא התשתית שעליה צמחה מפלצת האפליה כלפי נשים בתחומים רבים כל כך.

עם זאת, אני רואה במאבק של נשות הכותל פחות עניין פמיניסטי ויותר עניין יהודי פנימי. ברור שהפמיניזם, והפמיניזם הדתי בעיקר, הם המאפשרים את השיח של שוויון מגדרי גם בפולחן, " רבים, גם כאלה שאינם נמנים עם "אויבינו", מבקשים מאיתנו לא לעשות "דווקא" בכותל, אלא למצוא בית כנסת נחמד וסובלני שבו נוכל להתעטף בטלית ולקרוא מהתורה בלי לעורר מהומה. לאלה אנחנו עונות שזאת בדיוק הבעיה: הדרישה בת אלפי השנים מנשים לשתוק, לא לעשות מהומה ולוותר היא התשתית שעליה צמחה מפלצת האפליה כלפי נשים בתחומים רבים כל כך " דוגמת דרישת נשות הכותל. אך ההיבט הפמיניסטי נלווה לעניין דרמטי ביותר - האם שובנו לארץ אבות, למצב של ריבונות לראשונה זה 2,000 שנות, לא אמור גם להניב התפתחות בפרקטיקה הדתית שלנו? שכן אחרת, מה הרבותא שיש לנו בשיבת ציון זו אם נגזור על עצמנו המשכיות עיוורת ומאובנת? המשכיות מתחדשת מתוך המסורת היא בעיניי המטרה והתוצאה הראויה והרצויה של בואנו לכאן, שבטי ישראל המפוזרים. על כן, פולחן המאפשר לנשים לתפוס את מקומן, גם אם במגבלות הדרישה של ההלכה, הוא בעיניי המפתח לעמידה מתחדשת, עתיקה-חדשה, של יהודים ויהודיות מול המסורת שהשתמרה לאורך הדורות. חידוש מתוך מסורת - בשביל זה היה שווה לחזור לכאן מן הגולה.

נשות הכותל מבקשות לקיים תפילה הלכתית - לבישת טלית, אמירת הלל בראש חודש וקריאה בתורה (פרשת פנחס לראשי חודשים), וזה מותר על פי ההלכה. רב הכותל שמואל רבינוביץ והחרדים המתנגדים לנוכחותנו ולתפילתנו בכותל יודעים זאת. הם טוענים שזה אינו מנהג המקום - ובכן, מהו מנהג המקום? ידוע, למשל, שאשתו של הרב חיים בן עטר, שעלה ממרוקו במאה ה-18, נהגה כל ימיה בירושלים להגיע לכותל, עטופה בטלית, ולקרוא שם פרקי תהילים. קיימות תמונות רבות שצולמו לפני המאה ה-21 שבהן נראים יהודים ויהודיות - חרדים, אשכנזים וספרדים, נשים וגברים - מתפללים ליד הכותל בלי שום מחיצה.

עניין חדש- עתיק. צילום: פלאש 90 מנהג המקום הוא דבר חמקמק, שמשתנה עם הזמנים ותלוי ברוח התקופה. רוח התקופה שלנו כיום היא שיש תסיסה גדלה והולכת של ציבור גדל והולך, ובקרבו צעירים רבים המבקשים לשוב ולהיות בני בית בתרבות היהודית שלהם - מי בשילוב הקפדה על ההלכה ומי שלא כך. לכולם יש במשותף אהבת ישראל ותורת ישראל ותרבות ישראל. ולנשות הכותל בהחלט יש מקום בזרם המפעים והמבטיח הזה. 

בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי