אולפן נודד

בסמטה בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב, בין מסגריות ובתי מלאכה, עומד מישהו ומביט במכסה ביוב משנת 1935 ("עיריית תל אביב תרצ"ה"). לצדו קבוצה של כ-15 אמריקאים. אלה מאזינים בקשב רב כשהוא מסביר מה ההבדל בין מכסה הביוב הזה לאחד שראו קודם לכן ("עיריית תל אביב-יפו 2008"). לא, אין מדובר במשלחת של איגוד הצנרת הבינלאומי, אלא בשיעור עברית.

כמה דקות לפני כן עמדה החבורה מול החנות בורקס מיס הוותיקה שברחוב שטרן, שם הסביר להם המורה גיא שרת על מקור המילה (ואם כבר שאלתם, "בורקה" בלדינו היא צורת היחיד, ו"בורקס" - הרבים. כשאנחנו אומרים "בורקסים", אנחנו למעשה מכפילים את סיומת הרבים (בדיוק כמו עם "צ'יפסים". האמריקאים מצחקקים).
לא לכולם מתאים לשבת באולפן. גיא שרת. צילום: רונן גולדמן
שרת מסתובב בשכונה עם לוח קטן וטושים, מפרק ומפרש מילים. בהמשך אנחנו מבחינים בגרפיטי של הרצל, ותחתיו הכיתוב: "לא רוצים, לא צריך". הוא מתרגם לאנגלית: "If you guys don't want it, there's no need". האמריקאים מהנהנים.
" הרבה תלמידים שלי לא מבינים מה כתוב על השלטים במאהל. קלטתי שזה לא עניין של ללמוד מילה, אלא של להבין אותה. למשל, על גבי חיתול שהיה תלוי ליד אחד האוהלים נכתב 'עד כמה אפשר לספוג', או שהופיעו ציטוטים מהתנ"ך כמו 'בימים ההם אין מלך בישראל'. כל אלה הם צוהר לתרבות ישראלית עכשווית "

את שורשיו של הסיור הזה אפשר למצוא בילדותו של שרת באשדוד. "אבא שלי היה ימאי. הוא בא ממשפחה מאוד דקדקנית ביחס לעברית, ואנחנו היינו פריקים של השפה", הוא מספר, "גדלתי עם ימאים שהוא הזמין הביתה מכל העולם - מקרואטיה, מהפיליפינים, מגרמניה - ושמעתי בליל של שפות. ומצד שני, אמא שלי היא אמנית, ונחשפתי לספרי אמנות שונים שהיו לנו".

שנים אחר כך מצא שרת דרך לשלב בין ההשפעות של הוריו. זה קרה בשדרות רוטשילד, 

במחאה החברתית של קיץ 2011: "עד אז לימדתי בצורה פרטנית וראיתי שהרבה תלמידים שלי לא מבינים מה כתוב על השלטים במאהל. קלטתי שזה לא עניין של ללמוד מילה, אלא של להבין אותה. למשל, על גבי חיתול שהיה תלוי ליד אחד האוהלים נכתב 'עד כמה אפשר לספוג', או שהופיעו ציטוטים מהתנ"ך כמו 'בימים ההם אין מלך בישראל'. כל אלה הם צוהר לתרבות ישראלית עכשווית".

בעקבות זאת שרת החל ללמד ברחוב. בין         גיא שרת. צילום: רונן גולדמן היתר, הסיורים שלו משכו אנשים שלא מצאו את עצמם במסגרות המסורתיות: "ראיתי שיש הרבה אנשים שנופלים בין הכיסאות, שהם 'ניצולי אולפן'. בעידן שלנו, לשבת 30 איש באולפן ולעשות תרגול, זה לא מתאים לכולם. רבים סובלים מ-ADHD, כמעט כולנו בפייסבוק, באסמסים, שלושים מסכים פתוחים. הקצב של אולפן לא מתאים לכולם". מתברר שהעברית, כפי שהיא משתקפת ברחוב, מסקרנת גם ישראלים, והסיור נפתח לקהל הרחב. על קירות פלורנטין אפשר למצוא ביטוי רב לרוח התקופה. "הסיור אינו פוליטי; הוא עוקב אחר מה שמופיע על הקירות", מבהיר שרת, "אבל  כן, בפלורנטין לא חסרה פוליטיקה, ולרוב היא גם נוטה לצד מסוים".

אחד העקרונות המנחים את שרת הוא תיעוד השכונה: "השכונה מתחדשת תמיד ומשתנה לנגד ענינו", הוא אומר לקהל בפתח הסיור, "יכול להיות שזו ההזדמנות האחרונה שלכם לראות חלק מהכתובות הללו". ומיד מוצא פתרון: "אז תצלמו ותעלו לפייסבוק". 

לאתר של גיא שרת

בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי