אנחנו מכירים את ל"ג בעומר כחג של שמחה, אך במקור הוא נועד לציין כמה אירועים טרגיים. דודו כהן מאיר את חג המדורות באור חדש
תמונה ראשית: מושאיל מושאילוב\ויקיפדיה
בעיני ישראלים רבים, ל"ג בעומר הוא חג המדורות ותפוחי האדמה - הגדרה שמעקרת את המהות האמיתית של אותו יום. אמנם מדליקים מדורות ענקיות, אבל מדובר למעשה בנר נשמה ענקי לנשמתו הענקית של רבי שמעון בר יוחאי, שנפטר ביום זה. האם ראוי להכניס פנימה גם תפוחי אדמה? זו סוגיה אחרת, אבל בינתיים חשוב להזכיר אירועים נוספים שאירעו באותו יום: פסקה המגפה שבעטיה נפטרו 24 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא ומפנה חיובי חל במרד בר כוכבא, שהביא להדלקת משואות כדי לבשר על הניצחון.
המקור: המאה ה-12
אם נחזור אחורה, נופתע לגלות שבתקופת הגאונים לא היה שום אזכור של ל"ג בעומר כיום שמחה. בדיוק להפך: הוא הוזכר בכמה מקומות כיום אבל וצום לזכר פטירתו של יהושע בן נון ורעש אדמה שהפיל חללים רבים, אבל לא נשארו פרטים מדויקים לגביו.
מי שציין לראשונה את ל"ג בעומר כתאריך שיוצא מגדר האבלות היה ר' אברהם בן נתן הירחי (בן המאה ה-12), שהביא בשם רבי זרחיה הלוי, שבספר ישן שיצא לאור בספרד נכתב שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח "עד פרוס העצרת", כלומר, עד ל"ג בעומר. המהרי"ל (המאה ה-15) כתב ש"עושים שמחה ביום ל"ג בעומר" לזכר סיום המגפה שהפילה תלמידי חכמים רבים.
למה שמחים על פטירת רשב"י?
אזכרות הן לרוב ביטוי לעצב ולתוגה, ובוודאי שלא חשים בהן שמחה. אצל צדיקים המצב שונה, ואצל רבי שמעון בר יוחאי - המצב שונה עוד יותר. לא רק בגלל נשמתו הגדולה - שלפי האמונה הרווחת היא גלגול נשמתו של משה רבנו, אלא בגלל שביום זה הוא גילה לתלמידיו סודות נשגבים מתורת הקבלה, ממש לפני פטירתו.
בהתחלה זה לא היה פשוט
כמו תמיד בעם היהודי, כל חידוש מתקבל תחילה בחשדנות ולעתים גם בהתנגדות. גם בזמנו, לאחר של"ג בעומר נהפך למנהג מקובל, התנגדו לכך חלק מחכמי ישראל. "אין לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ובפוסקים בשום מקום... לעשותו יום שמחה והדלקה", כתב החת"ם סופר, "לא ידעתי אם רשאים לעשות כן". הוא סבר שאין לעלות למירון בל"ג בעומר, מכיוון שעלייה לרגל אמורה להיעשות אך ורק לירושלים. אבל ההמשך ידוע - המנהג לציין את ל"ג בעומר הלך וצבר תאוצה. " אזכרות הן לרוב ביטוי לעצב ולתוגה, ובוודאי שלא חשים בהן שמחה. אצל צדיקים המצב שונה, ואצל רבי שמעון בר יוחאי - המצב שונה עוד יותר. לא רק בגלל נשמתו הגדולה - שלפי האמונה הרווחת היא גלגול נשמתו של משה רבנו, אלא בגלל שביום זה הוא גילה לתלמידיו סודות נשגבים מתורת הקבלה, ממש לפני פטירתו "
מה הקשר לבר כוכבא?
לא מעט יהודים רואים את ל"ג בעומר כיום שקשור לבר כוכבא הרבה יותר מאשר ליום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. הדבר נובע בעיקר מהניסיון של התנועה הציונית, כבר בתחילת המאה ה-20, להדגיש את החיבור ההיסטורי בין מרד בר כוכבא לתקומת העם היהודי בארצו. גם מנהג הדלקת המדורות קיבל תרגום שונה מההסבר המקורי על נר הנשמה הענק, והפירוש העכשווי התייחס למדורות כזכר למורדי צבאו שהבעירו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר הודעות זה לזה.
ולמה חץ וקשת?
עוד לפני עידן הגרעין, הטילים והתותחים, אחת משיטות הלחימה הנפוצות היתה חץ וקשת. זה היה כלי הנשק של לוחמי בר כוכבא, ומכאן השימוש בחץ וקשת ביום שמקושר לפרוץ המרד. לפי הקבלה, יש דואליות במושג "קשת": בחייו של רבי שמעון בר יוחאי לא נצפתה בשמים קשת בענן (שנחשבת לסימן לא טוב ביהדות), ומכאן החיבור לחץ וקשת.
זוכרים את הבובות במדורות?
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל נהגו חוגגים רבים להכין בובות בדמותם של צוררי ישראל מהעידן הנוכחי - היטלר, אייכמן, נאצר - ולהבעיר אותם במדורות, ביחד עם תפוחי האדמה והבצלים. בעשורים האחרונים פופולרי פחות, בעיקר בשל מאפייניו הפגאניים והלא אופנתיים.
יוצאים מהאבל
מבחינת האדם הדתי הממוצע, ל"ג בעומר הוא בעיקר יום של יציאה ממנהגי האבלות לציון פטירתם של תלמידי רבי עקיבא. מותר להסתפר, מותר להתגלח, מותר להאזין למוזיקה ומותר אפילו להתחתן. נוסף על כך, נחשב ל"ג בעומר ליום טוב מכיוון שלא קוראים בו תחנון, כמו במועדים אחרים, ורבים נוהגים ללמוד במהלכו את ספר הזוהר ואת שאר כתביו של רבי שמעון בר יוחאי.
ברוכים הבאים לבית המקדש השלישי
אירוע מעניין נוסף שאירע בל"ג בעומר נרשם בשנת 363 לספירת הנוצרים, כאשר יהודי ירושלים קיבלו אישור מהקיסר הרומי יוליאנוס לבנות את יסודות בית המקדש השלישי (בחודש אייר החלה בניית שני בתי המקדש הראשונים). כבר באותו ערב בוטל הפרויקט, לאחר שרעידת אדמה חזקה פקדה את האזור, ובה בעת נודע כי הקיסר נרצח על ידי מורדים במלכות, ולפיכך, האישור שנתן איבד את תוקפו.
מה הסיפור של החלאקה?
יהודים רבים מנצלים את ל"ג בעומר כדי לערוך לילדיהם בני השלוש טקס חלאקה ומספרים אותם בפעם הראשונה. למרות שנדמה כי מדובר במנהג ותיק, זהו מנהג טרי יחסית במונחים היסטוריים, שהוזכר לראשונה רק בתחילת תקופת האחרונים. המנהג אינו מוגבל למירון: יש יהודים שנוהגים לערוך את טקס החלאקה דווקא בקבר שמואל הנביא או בקבר שמעון הצדיק בירושלים. העיקר לחגוג.