תפילת הנערות

המדרשה במגדל עוז. רגע לפני שנות הקריירה והמשפחה בקצה שכונת גילה בירושלים, במקום שבו ירושלים נגמרת עומדת הטרמפיאדה המפורסמת בואכה גוש עציון. זהו סופה של עיר הבירה; מכאן פתוחה הדרך לשטחים, ובטרמפיאדה עומדת קבוצה של נערות דתיות, ממתינות לטרמפ. אני עוצר את הרכב ואומר: "למגדל עוז", ואל הרכב נכנסות בטבעיות ארבע בנות והן מתיישבות, מרוצות. גם הן בדרך למעמד הסליחות במדרשת מגדל עוז, אירוע שמושך אליו מאות נשים ונערות מדי לילה, שכבר עשה לו שם ברחבי גוש עציון, בירושלים ובמרכז – הוא משמש הכנה רוחנית אינטנסיבית ומשמעותית ליום הכיפורים למאות נשים, וגם כמה גברים.

מאז 1996, אז הוקמה המדרשה לנשים בקיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון, מתפקד המקום כבית מדרש חי ותוסס לנשים דתיות וכאחד ממעוזי לימוד התורה לנשים בחברה האורתודוקסית בישראל כיום. בראש המדרשה עומדת הרבנית אסתי רוזנברג, בתו של הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון ומחשובי הרבנים באורתודוקסיה המודרנית. המדרשה קולטת מדי שנה מאות בחורות אחרי שנות התיכון שלהן - בנות 18 ומעלה – חלקן לפני גיוס לצבא או לשירות לאומי, המבקשות למלא את עצמן בתורה ובמחשבה יהודית, וחלקן מגיעות אחרי השירות, כדי לעצור, להתמלא ולהתבונן לפני שנות הקריירה והמשפחה.

אירוע הסליחות הוא אחת הפסגות השנתיות של המדרשה: הוא מתקיים ברציפות זה 17 שנה, ולידתו בחוויה ישנה של הרבנית אסתי רוזנברג. האגדה מספרת שבילדותה רצתה רוזנברג להשתתף בסליחות בשטיבלך שליד בית הוריה בירושלים. היא היתה צועדת בלילות אלול אל השטיבלך, הגברים היו חולפים על פניה, תופסים מקום, אך עזרת הנשים היתה נעולה, והיא היתה מסתובבת וחוזרת הביתה. כיום, עשרות שנים אחרי כן, כשהיא עומדת בראש המדרשה, היא מעצבת חוויה מתקנת כאשר 500 נשים בערך מצטופפות יחד ושרות פיוטים מכניעי לב.

 
ההכנה האולטימטיבית ליום כיפור

מגדל עוז שומרת על גבולות ההלכה האורתודוקסית: את התפילה מנהל גבר, שעומד בעזרת גברים קטנה עם עוד כ-30 מתפללים. אך אף על פי שהחזן אוחד בהגה הסליחות, התפילה מנוהלת, הלכה למעשה, מעזרת הנשים, המלאה עד אפס מקום. הסליחות מלוות בהרבה מאוד שירים וניגונים דוגמת 'חמול על מעשיך' ו'השיבנו ה' אליך ונשובה'; התלמידות עוצמות עיניים בדבקות, פה ושם מוחות דמעה, מצמידות את פיהן לסידור ואומרות תחינה.

אני פוגש אחת מהן, רעות, אימא טרייה, בוגרת ותיקה של המדרשה, שחוזרת מדי שנה לסליחות, להכין את עצמה לימים הנוראים. היא מתרגשת. "זו חוויה נורא עוצמתית", היא מסבירה, "אני מרגישה שמגדל עוז משמש בית להמון נשים, שזו ההכנה שלהם לראש השנה וליום כיפור. מרגש אותי לראות אימהות שמגיעות ב-12 בלילה, אחרי שהשכיבו את הילדים לישון וצריכות לקום שוב בשבע בבוקר לשלוח את הילדים לבית הספר; זה מרגש אותי שהן משקיעות ככה ובאות לתפילה". " האגדה מספרת שבילדותה רצתה רוזנברג להשתתף בסליחות בשטיבלך שליד בית הוריה בירושלים, אך עזרת הנשים היתה נעולה, והיא היתה מסתובבת וחוזרת הביתה. כיום, עשרות שנים אחרי כן, כשהיא עומדת בראש המדרשה, היא מעצבת חוויה מתקנת כאשר 500 נשים בערך מצטופפות יחד ושרות פיוטים מכניעי לב "

גם רעות, כמו לא מעט מן המשתתפות בסליחות במגדל עוז, חוותה לאורך השנים תסכול כשהימים הנוראים קרבו ובאו. "במשך הרבה שנים היה לי קשה עם הסליחות", אומרת רעות, "הייתי יושבת בעזרות נשים קטנות, מנסה לעקוב אחרי הגברים הממלמלים ומרגישה לא שייכת. כשהגעתי למגדל עוז בפעם הראשונה, מיד אחרי התיכון, הרגשתי פתאום משהו אחר. לנשים יש חלק נכבד בתפילה; הן שייכות, ולא מתבוננות מהצד, ועיקר התפילה הוא ניגונים עם מילים מרגשות, ולא פיוטים עתיקים ולא מובנים".

השעה מאוחרת, אחת אחרי חצות. מחר יום חדש, אך במגדל עוז הלילה עוד צעיר – השירים והניגונים כאן נמשכים בדרך כלל עד שלוש בבוקר. רעות פורשת לביתה, לנסות לישון לפני עוד יום עמוס. אך גם למחרת בלילה היא תגיע לכאן, לא תוותר על אמירת הסליחות, לילה לילה עד יום כיפור.