הגאונים והמחוספסים

יהורם גאון, "כביום היוולדי"

לפני שבועיים הגיע לידיי האלבום החדש של יהורם גאון, הראשון זה 17 שנה, ומאז, כמעט מדי יום, אני מקלף ממנו גלדים חדשים ומגלה צדדים אחרים שלו. אין הרבה אלבומים כאלה, שמקבלים צורה שונה ככל שהימים חולפים, אבל כנראה זה חלק מהקסם הבניוני (שהרי עמיר בניון כתב והלחין את האלבום כולו): תמיד תמצא אצלו רבדים חדשים. האזנה ראשונה לא דומה להאזנה החמישית, שלא מזכירה את העשירית, וכן הלאה.

 
יהורם גאון ועמיר בניון, "לא אני ולא אתה"

על פניו, "כביום היוולדי" הוא אלבום צנוע, נטול להיטים, מבוגר, מפוכח, מהורהר. נשמע לא מושך במיוחד? תחשבו שוב. דווקא בגלל שמדובר באלבום לא להיטי – הוא הופך להיות אלבום קלאסי, על זמני, נדיר ביופיו. הטקסטים של בניון אוצרים בתוכם לא מעט מחשבות על החיים ועל נקודת ההסתכלות עליהם, ולפעמים אף בורחים למקומות דמיוניים-קברטיים, מה שהופך את הדיסק לעמוק מאוד, גדוש בתובנות - ובליווי הביצועים החצי-אופראיים של גאון – גם ליצירה שלמה. אותה יצירה עוטפת את השירים בצלילים תזמורתיים, ובעיקר מעניקה לא מעט רעיונות לחיים, כמו בשיר האהוב עליי, "אז מה": "אז מה אם נדמה לי עכשיו, שהעולם יפה ובהיר וזורח כל כך? אז מה אם נדמה עכשיו, אז מה אם זה רק נדמה לי? כמה כוח זה נותן לי, אפילו שזה רק נדמה".

פטריק סבג וארז לב ארי. חברים עוד מ"כשניקו תתחיל לדבר"  

ארז לב ארי ופטריק סבג, "העץ הבודד"

שיתוף הפעולה בין ארז לב ארי ופטריק סבג נשמע, על הנייר, לא מובן מאליו. אבל מתברר שהשניים הכירו בתל אביב של שנות ה-90 והיו חברים בלהקה "כשניקו תתחיל לדבר". בזמנו סבג היה הסולן, אבל כעת התהפכו היוצרות, ולב ארי הוא הזמר המוכר מביניהם.

"העץ הבודד" נשמע כמו פסקול לסרט שמעולם לא צולם, והעטיפה המחוספסת שלו מתכתבת היטב עם תוכנו. משהו בשחור-לבן נמהל במוזיקה עצמה. התוצאה היא רוק ישראלי מהודק, מדויק, עם אלמנטים יהודיים בולטים והשתתפות די מסיבית של ברי סחרוף, שמבצע שני שירים והיה שותף לנגינה ולכתיבת חלק ניכר מהדיסק. גם מיכה שטרית משתתף באלבום, ופטריק סבג, שבשנים האחרונות מוכר יותר כמפיק מוזיקלי מצליח, ביצע בעצמו חלק מהשירים.

"העץ הבודד" הוא אלבום מהוקצע מאוד, אבל קצר מדי מבחינת כמות השירים (תשעה בלבד) וטיפה מחוספס מדי לטעמי, אבל לא עד כדי כך שהחספוס יפגום בו באופן קשה. בולטים לטובה: השיר הפותח "אליך אקרא" ו"אם הייתי". אם אתם מחוברים ללב ארי, סחרוף ושות' ומוכנים לצלול איתם לעומק – כנראה שהאלבום המדויק כל כך והמופק-היטב הזה יקלע לכם בול לתוך הלב, גם אם יש בו מרכיב שעשוי משחור-לבן.

 
קינדערלך. הפודינג עתיר הסוכר לקינוח 

קינדרלעך, "Make It Happen"

בהשוואה ללב ארי וסבג, נדמה שאין מוזיקה יהודית קוטבית יותר לה מזו של להקת הילדים קינדרלעך. באחרונה שחררה הלהקה את אלבומה השלישי, ואם האלבום הקודם שסקרנו הוא סטייק קשה, הרי שזה הפודינג עתיר הסוכר שמגיע בסיום.

מובן שאין מה להלין על היותו של האלבום החדש קל משקל באופן קיצוני למדי. זו הסחורה שמוכרת קינדרלעך, ולמי שמחפש סחורה כזו, מדובר בסוג א'. חבורת הילדים מארחים כאן אמנים מעולמות מקבילים, כמו יוסי גרין, ליפא שמעלצר, ישי לפידות, בן סנוף, הכנר אהביאל ואמנים נוספים שמשתלבים בקו הכללי – פסוקים מעובדים ללחני אירוויזיון ("המלאך הגואל"), היפ הופ לבני התשחורת ("עדיף לשתוק"), דאנס המוני-אמוני ("אין עוד מלבדו") וכן הלאה. פופ-ילדים יהודי, במלוא מובן המילה.