לכוון את מיתרי הנפש: ר' נחמן מברסלב לימד את עלמה זהר פיתוח קול

21.01.15

אחרי ההצלחה הגדולה של אלבומה הראשון, הרגישה עלמה זהר שהמעיין היצירתי שלה יבש. בעזרת ר' נחמן מברסלב היא למדה למצוא שוב את הקול האותנטי, כדי לשיר שוב "בפשיטות ותמימות גמור"

ושוב בדלפק הטיסות היוצאות לקייב כל הזמרים והנגנים עומדים בתור. יכול רבי נחמן להיקרא רב המוזיקאים. בעולם החרדי זה אולי ייחשב לתואר מפוקפק, אבל אני חושבת שזה דווקא היה מוצא חן בעיניו. הוא ייחס משמעות רוחנית כה רבה לניגון ולשירה, לביטוי האישי של השמעת הקול, אפילו למחיאת כף פשוטה. מה הפלא שכל כך הרבה בעלי ניגון משחרים בעת הזאת לפתחו.

 

 

לכוון את מיתרי הנפש: ר' נחמן מברסלב לימד את עלמה זהר פיתוח קול
משמעות רוחנית לניגון. ביקור ראש השנה באומן (צילום: פלאש90, יעקב נחומי)

 

ביהדות אנחנו מתייחסים הרבה אל האדם ככלי. לגבי הזמר זו מציאות נחוות. גופו הוא כלי הנגינה שלו, כלי עבודתו. זמר הוא כלי במובן הפשוט ביותר של המילה, ורוחו היא האוויר הננשף בכלי הזה. הוא מוציא את הצליל הלכה למעשה מתוך נשמתו, מתוך החלל הפנימי של ריאותיו. וכמו כל כלי נגינה, הוא זקוק לתחזוקה ולכיוון מתמיד כדי להיות מדויק והרמוני. ממש כמו שזמר שומר ומאמן את מיתרי הקול שלו, הוא צריך גם לכוון את מיתרי הנפש שלו. כי הקול האנושי מושפע מכל תנודת נפש קטנה.

 

מקובל לומר שהעיניים הן ראי הנפש, אבל ממש באותה המידה גם הקול הוא השתקפות מדויקת של הפנימיות. ר' נחמן מסביר זאת היטב: "מִקּוֹלוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלִין לֵידַע אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ, כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחִינוֹת מַלְכוּת, וְהוּא נִכָּר בְּקוֹלוֹ, כִּי אֵין שְׁנֵי קוֹלוֹת שָׁוִין, כִּי קוֹל שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, וְעַל כֵּן יְכוֹלִין לְהַכִּיר אֶת הָאָדָם בְּקוֹלוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כִּי כְּפִי בְּחִינוֹת הָאָדָם כֵּן הוּא קוֹלוֹ, וְעַל יְדֵי הַקּוֹל יְכוֹלִין לְהַכִּיר אֶת בְּחִינוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ" (לקוטי מוהר"ן א תורה ל)

 

לכל אדם יש קול ייחודי שאותו הוא משמיע, וכל הקולות בעולם הם יצירה אחת שלמה. אבל העולם הזה גם מלא בזיוף, בנגינת כלים לא מכוונים, כלים שלא רוצים להתמזג ביצירה השלמה של העולם ויוצרים צרימה, דיסהרמוניה.

 

הכלי המכוון נמצא במצב של ענווה. הוא אינו מתבלט מעל הכלים האחרים כי הוא מנגן איתם בהרמוניה. הכלי המכוון בא לשרת את היצירה הגדולה ששרים יחד הקולות השלובים. ובחיפוש אחר המקום המדויק הזה, המקום שממנו אוכל להשמיע את קולי בפשטות ובניקיון, הגעתי לראשונה לפתחו של רבי נחמן.

 

"קשה מאוד להיות מפורסם"

 

ההצלחה המסחרית של האלבום הראשון שלי, אי שם בשנת 2008, השאירה אותי במצב מבולבל מאוד. עד הרגע הזה יצרתי ושרתי שירים לעצמי בתום לב ובלי לנסות להשיג שום דבר. אבל מרגע שהצלחתי, הייתי מחויבת להמשיך ולעשות הכול כדי להצליח עוד ועוד. לרצות את הקהל, לרצות את המבקרים, לרצות את האגו של עצמי (כי הרי אין דבר נעים פחות מלהיות אמן מצליח לשעבר). וכך אבד לי לגמרי המעיין היצירתי שבעבר נבע בטבעיות ובלי מחשבה. אבד לי הקול האותנטי שלי בתוך המקהלה הגדולה. בדיוק הדבר שבזכותו נגעתי באנשים מלכתחילה.

 

עלמה זהר - אגו טריפ

 

מה יכולתי לעשות? יכולתי לרצות את כל העולם, או שיכולתי דווקא להכעיס ולעשות ההפך ממה שימצא חן – בכל מקרה הייתי שבויה. לא זה ולא זה היו הדרך הנכונה מבחינתי. אבל איך להמשיך ולהתנהל כאילו כל זה לא קרה, איך לשמור על תום לב גמור, לשיר בפשטות, כשעל גבי כבר משא התואר של "זמרת השנה" ולהיט קליט על אינדיאני שמדינה שלמה למדה לזמזם אותו.

 

ואז פגשתי את הטקסט הזה של ר' נחמן שאומר:  "דע שקשה מאוד להיות מפורסם, כי מה שהוא מפורסם הוא מזיק לו מאוד, כי לפעמים צריך לסבול יסורין בשביל רבים, כמו שכתוב (ישעיה נג) ובחברתו נרפא לנו, כי מאחר שהוא מפורסם על כן הוא בבחינות, לכן אחלק לו ברבים, על כן צריך לסבול יסורין בשביל רבים, כי עליו נאמר: ובחברתו נרפא לנו. רק שיש כמה בני אדם שצריכים להיות מפורסמים, ועושים אותם דווקא מפורסמים" (ליקוטי מוהרן ח"א תורה ע"א)

 

כי כאשר הייסורים הופכים לשירים, והשירים יוצאים לעולם ומישהו שומע אותם, יכולה להיות לו בזה נחמה. בבחינת "ובחברתו נרפא לנו". כי התכלית של שיר אמיתי היא לרפא את הלב. וכך קורה שאדם מסויים עושים אותו מפורסם,. כדי שיוריד לעולם הזה מילים ומנגינות שיש בהן אמת. שיש בהן מרפא. זה תפקידו של הבעל ניגון – לזכך את החוויה האנושית. להפוך אותה לצלילים, לשירה.

 

מעגל מתמיד של חיפוש

 

באומן עשיתי "תשובה מוזיקלית" והתחלתי את המסע שלי להפוך להיות מה שרבי נחמן קורא "מנגן כשר". לא במובן זה שהכשרתי את התוכן של השירה שלי, אלא במובן זה שהכשרתי את הלב שלי להיות כלי מכוון. והתהליך הזה של כיוון הוא מעשה יום יום שאני צריכה לחדש כל הזמן ולנקות ולקלף מעצמי את כל הפניות, כדי שאוכל לשיר ב"פשטות ותמימות גמור".

 

מובן שזה על פי רוב לא מצליח ועולה בידי רק לעתים רחוקות. באותם רגעי חסד שבהם אני נעשית רק קול נשמע בעולם, מדויק וצלול להפליא, נטול מאמץ "לרגש", הוא פשוט מהדהד בחדרי הלב. ואז רגע אחר כך שוב חודרת לה איזו מחשבה זרה ומפילה אותי ארצה בחבטה, ישר על הישבן.

 

התרגול שר' נחמן קורא לו "התבודדות" הוא בעצם טכניקה של כיוון הכלי, של חיפוש הקול הפנימי. הוא טוב לכל אדם, אבל הוא טוב במיוחד בעיניי לאנשים יוצרים. אני הרבה פעמים ממשילה את התהליך של ההתבודדות לתהליך של היצירה, מה שמקובל לקרוא לו "השראה". התנועה של התמלאות והתרוקנות שקורית בתוך ההתבודדות היא אותה תנועה שקורית גם בתהליך היצירתי.

 

זה מעגל מתמיד של חיפוש, מציאה ואיבוד, שחוזר חלילה. בסופו, כמו בתחילתו, אתה עלול למצוא את עצמך ריק לגמרי. ולא זוכים כאן בפרסים ובתארים. אבל הדרך הזאת שחררה אותי להמשיך את המסע שלי בלי להיות חיבת כלום לאיש. כפי שכלי נגינה לא זוכר את המנגינה האחרונה שנוגנה בו ולא יודע מה תהיה המנגינה הבאה; הוא רק יודע שהוא כלי.

 

לכל הפרטים על המופע "אזכרה נגינתי בלילה" בהשתתפות עלמה זהר

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 8

עוד בבית אבי חי