עד החרם הבא

מנכ"ל חברת התקשורת העולמית אורנג', הצרפתי סטפן רישאר, אמר באחרונה במסיבת עיתונאים בקהיר כי היה שמח לחסל את עסקיו בישראל "כבר מחר בבוקר". בפועל, מה שקרה הוא שלמחרת בבוקר הוא חזר בו מדבריו מעל לכל במה אפשרית ונאלץ לשגר לשגרירות ישראל בצרפת בקשה דחופה לפגישת התנצלות בהולה עם השגריר. אבל מה אם החרם על ישראל באמת ייצא לפועל? מה נעשה אז? חברת טלקום אחת היא רק חברת טלקום אחת (ובסך הכול, פרטנר יכולה לגנוב מאיתנו כסף בשיטות המקובלות גם בלי להתהדר במותג העולמי אורנג'), אבל מה נעשה כשיחרימו אותנו חברות אחרות? כאלה שאת המוצרים שלהן אנחנו באמת באמת צריכים? בואו ננסה לדמיין.

מה אם חברות ענק כמו קטרפילר או מוטורולה, המספקות ציוד תקשורת וציוד הנדסה לצה"ל, תצטרפנה לחרם? זאת תהיה מכה קשה מאוד לישראל. לצה"ל לא יהיו יותר כלים כבדים או אמצעי קשר. ביום אחד הוא יהיה לצבא חלש ומשותק, או שהוא יקנה את המוצרים האלה מכל אחת מעשרות החברות האחרות בעולם שתשמחנה לקבל את החוזים השמנים האלה. כן, אלה שתי האפשרויות. כנראה, המנכ"לים של קטרפילר ומוטורולה, שסבלו מהמסע התקשורתי שניהלו נגדן על רקע המסחר עם ישראל כבר ב-2005, אינם סבורים שישראל היא דמון שמפר את שלום האזור ויש להילחם בו בכל אמצעי, כולל חרמות.

אבל מה לגבי חברות רכב עולמיות? חרם שלהן יותיר אותנו בלי כלי רכב וניאלץ לחזור להשתמש בגמלים, חמורים ודיליז'נסים רתומים לסוסים! כמו למשל החרם של חברת רנו על ישראל בשנת 1959, שגרם לכך ש... ובכן, הוא לא גרם לשום דבר. קנינו מכוניות מחברות אחרות, ולאחר כמה שנים הצרפתים נרגעו ושבו לסחור עם ישראל.  

מחרים. רוג'ר ווטרס (פלאש90, גיא אסיאג)

אבל מכוניות זה סתם עוד מוצר צריכה. מה לגבי אנרגיה? הרי בלי נפט, אין דלק, ובלי דלק, המשק יקפא! והרי כל יצרניות הנפט הגדולות הן מדינות עוינות לישראל! מה אם, בעתיד, איגוד המדינות המייצרות נפט יחליט לא למכור נפט – לא רק לחברות, אלא למדינות  הסוחרות עם ישראל? מה נעשה אז? ובכן, במקרה כזה לא יהיה מנוס אלא לכבות את האור ולסגור את המדינה. נחזור חזרה לפולין ותימן ונבקש בנימוס את האזרחות הישנה של סבא וסבתא. או שלא. כלומר, ייתכן שמנהיגי מדינות המערב יבינו שככה אי אפשר להתנהל וישקיעו בחיפוש אלטרנטיבות אנרגטיות ובייצור של עודפי נפט שיחסנו אותם מחרם שכזה. נו, אתם יודעים, כמו שקרה בשנות ה-70, כשחרם כזה בדיוק הוטל על ישראל.

אבל מה בנוגע לחרם התרבותי, אתם שואלים? כי הרי מוצרים הם רק מוצרים. מה אם אמנים מפורסמים פשוט יפסיקו להופיע פה? אנחנו נהיה מבודדים, מוכים ומצורעים תרבותית. כמו בדרום אפריקה. גרועים מדרום אפריקה. כשאמנים בסדר גודל של רוג'ר ווטרס מהפינק פלויד או אלוויס קוסטלו יחרימו אותנו ויקראו להחרים אותנו זה יהיה... זה יהיה... זה פשוט יהיה... אה, רגע, זה היה כבר. ושום דבר לא קרה. העולם המשיך להסתובב. ישראלים שמשום מה אוהבים את המוזיקה של קוסטלו שמעו אותה ביוטיוב, ואפילו אשתו של אלוויס קוסטלו הופיעה פה, ממש אחרי שהנ"ל בחר להצטרף לחרם על ישראל. אז אם ככה, אולי בפעם הבאה שהחרם יעלה לכותרות, נתרגש פחות.

פרופ' טוד גיטלין מסביר למה לא כדאי להחרים

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי