האם ש"ס עוברת מהפכה נשית?

לפני כמה שנים, כשבנה של אסתי עבאדי הגיע למצוות, היא נשאה דרשה בטקס שהתקיים בבית הכנסת על שם ספרא, מרכז הקהילה היהודית הספרדית במנהטן. לעבאדי, אם ואישיות מובילה בקהילה (בעלה, הרב והדוקטור אלי אבאדי הוא העומד בראשה), היה זה אך טבעי לעמוד במעמד הזה ולציין את שמחתה ואת הוקרתה בדברי תורה, גם אם אין זה מנהג המקום.

בשיחת טלפון מביתה בניו יורק, עבאדי, מי שבשבוע שעבר השתתפה בקונגרס הציוני בירושלים כצירה בסיעה אוהבי ציון, השייכת לש"ס - תנועה שמדירה נשים - תיארה עבאדי את הניסיון שלה כאישה הדורשת בבית כנסת כדוגמה לפמיניזם דתי אקטיבי. "זה לא נעשה לפני כן בידי אישה", אמרה, "הרבה נשים התקשרו אליי אחר כך ואמרו לי שהתרגשו והודו לי. כיום זה כבר עניין שבשגרה בבית הכנסת שלנו, שנשים נושאות דרשה".

היא אינה משדרת אי נוחות נוכח בחירתה לייצג תנועה פוליטית שאינה מאפשרת ייצוג נשי במוסדותיה הרשמיים, ובראשם הכנסת. להפך: לדבריה, מדובר בתהליך שכבר יצא לדרך ושבסופו נשים ייצגו את ש"ס. "פריצת הדרך בתוך ש"ס תתאפשר באמצעות נשים חלוצות ובאמצעות הדוגמה האישית שלהן", היא אומרת.

עבאדי מזכירה בהקשר הזה את עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, שהקימה את המכללה החרדית ופתחה את שערי ההשכלה לנשים חרדיות כחלוצה בקידום נשים. בשלב הבא, היא אומרת, "אני מאמינה שאם נשות ש"ס ירצו להיות חברות כנסת, השינוי הזה יקרה".

עדינה בר שלום, נכדתו של הרב יוסף, ואריה דרעי. גם בתו של דרעי בסיפור (תצלום: הדס פרוש, פלאש90)

גם הבת של דרעי

סיעת אוהבי ציון הוקמה בקונגרס הציוני הקודם ב-2010 בתמיכה של הרב עובדיה יוסף, למרות ביקורת מבית, אבל רק בקונגרס הנוכחי החלה בפעילות. נראה שהרצון של נשים בייצוג, שעליו מדברת עבאדי, אמנם קיים, וכאשר פותחים את הפתח, הן לא מהססות. כך אפשר להסביר את השתתפותה כצירה בקונגרס של שיפי סיננס, בתו של אריה דרעי, יו"ר ש"ס, ומלבדה שלוש נשים נוספות שאף הן דור שני ושלישי להנהגה של ש"ס.

ואולם, האנומליה של נציגות נשים בתנועה ששוללת אותה בעיקרון התאפשרה רק הודות למגבלה בתקנון הקונגרס הציוני, שלפיה יש להקצות שליש מהמקומות לנשים. זה הוביל להיבחרותן של חמש נשים בין 17 צירי הסיעה החדשה. ובמילים אחרות, זה יהיה נמהר להסיק מהייצוג הנשי באוהבי ציון על שינוי דרמטי שמסתמן במפלגה בנושא מעמד הנשים.

הופעתה המרשימה של עבאדי – שעיקרה היה מסר מתון של אחדות ביהדות והתנגדות להפרדה לזרמים – זכתה להד ניכר ברשתות החברתיות בסוף השבוע שעבר, ונדמה, אגב, שלא בשל תוכן הדברים, אלא בעיקר בשל הרהיטות של עבאדי, אשר משכה תשומת לב לעובדה שש"ס מיוצגת גם בידי נשים. יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל, כתב למשל בפוסט בפייסבוק בעוקצנות: "כשאין ברירה, מסתבר שגם נשים יכולות לכהן בפרלמנט של העם היהודי מטעם סיעה חרדית".

"בהתחלה לא הייתי מודעת לכך שהיותי צירה היא תקדים", אומרת עבאדי, "הבנתי זאת רק כאשר פגשתי את הצירות האחרות בסיעה שלנו". היא משבחת את עמיתותיה: "פגשתי נשים אינטליגנטיות, רהוטות, עם ביטחון עצמי. הייתי רוצה לראות אותן מייצגות את ש"ס בכנסת. הכישרון שם, ואני מאמינה שהן ימצאו את הדרך".

ייתכן כי המסר האופטימי הזה נובע מכך שהיא ובעלה הרב אלי עבאדי, שאף שימש יו"ר הסיעה בקונגרס הציוני, אינם בשר מבשרה של ש"ס, והמגבלות של מועצת החכמים של המפלגה החרדית אינן חלות עליהם. משפחת עבאדי מציגה סגנון ליברלי יותר בהשקפתה הדתית מאשר הגרעין הקשה של תומכי המפלגה. לדוגמה, היא אינה מכסה את ראשה, ומבין ארבעת ילדיהם (בני 29-16), בן אחד שלהם שירת בגולני.

קריאה נוספת: הנשים הדתיות של ש"ס בישראל, שמאמצות את הפמיניזם המזרחי

ציונות בצד

בית הכנסת על שם ספרא במנהטן היה על סף סכנת סגירה כשהרב עבאדי לקח אותו לידיו והפך אותו למרכז יהודי משגשג. עבאדי משלב בדמותו תורה ועבודה, יהודי בכל רמ"ח איבריו, רב בישראל, אבל גם איש העולם הגדול: עבאדי, יליד ביירות, לבנון, גדל בקהילה היהודית של מקסיקו סיטי והיגר לארצות הברית כדי ללמוד ב"ישיבה יוניברסיטי". לאחר שקיבל הסמכה לרבנות, לא הסתפק בכך, אלא למד רפואה. כיום הוא משמש אחד ממנהיגי הקהילה היהודית הספרדית במנהטן, עומד בראש מוסדותיה ומשמש הפנים שלה. בצד כל זה, הוא גם מנהל קליניקה פרטית.

מהו אפוא החוט המקשר בין נציגים אלה של היהדות הספרדית בארצות הברית ובין ש"ס? הערצת דמותו של הרב עובדיה יוסף, המחברת גם את הציבור המסורתי בארץ לש"ס, היא הסבר חלקי בלבד. לדברי הרב עבאדי, מנהיגותו מקובלת על היהדות הספרדית בארצות הברית כפוסק עליון, בכל הקשור להלכה דתית כללית ולא לדקדוקי ההלכה. ההשתייכות, לדבריו, היא יותר אינסטרומנטלית, "קבלת ייצוג דרך מפלגה קיימת", כדבריו. יש גם חוטים סמויים שאותם אינו מזכיר: ש"ס ומוסדותיה זוכים גם לתמיכה כספית מהקהילה הספרדית בניו יורק.

קריאה נוספת: כך הרב עובדיה יוסף איחד סביבו את כל העולם הספרדי

אסתי עבאדי

"הכוונה שלי באוהבי ציון היא להציג ארגון של הזרם המרכזי הספרדי של יהדות ארצות הברית בקונגרס של היהדות העולמית", מצהיר הרב עבאדי, שגם משמש יו"ר הסיעה. העובדה שזהו גוף ציוני איננה משנה בהקשר הזה. "הציונות אצלנו נולדה ממסורת לא פוליטית. אין לנו אפיון לאומי-דתי. ציונות בעינינו היא אותה כמיהה של היהודים בכל הדורות לארץ ישראל. כמו שרבי יהודה הלוי ייחל לציון, או כמו שמשה מונטיפיורי הקים מושבות בארץ ישראל במאה ה-19. אני רוצה לתת קול לקהילה שלנו. יש לנו מה לתרום. יש לנו ידע על ארצות ערב, אנחנו מבינים את השפה, את הקודים, ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים לשמש גשר בין הארצות בשיחות השלום.

"אני מאוד מאמינה בתרומה של הספרדים לעם היהודי", מוסיפה אסתי עבאדי, "הספרדים הם מכילים, בניגוד לאירופים, שדוגלים בהפרדה בין הזרמים השונים ביהדות. בבית כנסת ספרדי יכול לשבת מישהו דתי ליד אדם שהגיע לבית הכנסת בשבת במכונית. לכן אנחנו מבקשים להכיר בנו כזרם רביעי בהסתדרות הציונית שלא מאמין בהפרדה לאורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים. לא הצלחנו לקבל את ההכרה הרשמית הזאת, אבל לא ויתרנו עליה וננסה להעביר אותה בוועד הפועל".

המודל הספרדי-אמריקאי

עבאדי מדברת על מודל היהדות הספרדית בארצות הברית כעל אלטרנטיבה למציאות של כיתתיות ופיצול חברתי בישראל. לדבריה, ישראלים בכלל והחרדים בפרט חיים על פי סטריאוטיפים, בקופסאות. "אנשים משתייכים לקבוצות", היא אומרת, "והם צריכים לציית לצווים החברתיים של הקבוצה שלהם ונשפטים בהתאם. ארצות הברית היא כור היתוך, ואנשים לא מקוטלגים לפי המראה שלהם ומידת הדתיות שלהם והם לא תלויים בקבוצות המוצא שלהם. לכן הם יותר פתוחים".

אסתי עבאדי אינה דמות מוכרת בקרב ההנהגה של ש"ס ונשותיה. היא גאה לספר שהיא דור רביעי באמריקה. על זהותה כפמיניסטית דתית היא מספרת, בין היתר, שכאשר היתה בגיל תיכון, הוריה שלחו אותה ללמוד בירושלים, בתיכון הדתי פלך, ספינת הדגל של הפמיניזם הדתי שבו מחנכים באופן מסורתי להישגיות ולמצוינות אישית ולנטילת אחריות דתית.

היא זכתה ללמוד שם בתקופה שהאם הגדולה של הפמיניזם הדתי, הפרופ' אליס שלוי, היתה המנהלת של המוסד. לאחר התיכון היא חזרה לארצות הברית ולמדה בישיבה יוניברסיטי ובסטרן קולג'. יש לה תואר שני בעבודה סוציאלית. היא עבדה עם משפחות וגם היא פתחה קליניקה פרטית. כיום עתותיה מוקדשים בעיקר לעבודה בקהילה היהודית הספרדית שבעלה עומד בראשה.

אבירמה גולן. מצננת את ההתלהבות (תצלום: משה שי, פלאש90)

למרות המודל האישי המרשים שמציבה אסתי עבאדי, העיתונאית אבירמה גולן מסייגת את החשיבות שיש לייחס לנציגות הנשית באוהבי ציון. "מהקונגרס הציוני לא תצא המהפכה הסופרז’יסטית", היא אומרת בחיוך,  "מדוע? בעיקר בשל המורכבות של ש"ס כמפלגה חרדית הפועלת תחת מועצת חכמים, שיש לה אפיונים נוספים.

"ש"ס היתה ותישאר תופעה ייחודית בעולם החרדי, והיא כוללת סתירות בתוכה", אומרת גולן, "היא מכילה את העניין הדתי יחד עם העניין העדתי והחברתי, והיא עובדת על שני המישורים גם יחד, שאחד מהם הוא הסנטימנט של הציבור העדתי, שפועל גם בקרב קהל אחר. כפי שראינו בתופעה של 'מועצת חכמי החילונים', אותם אנשים חילונים ודתיים שהצטרפו לש"ס בבחירות האחרונות".

למרות הפליאה שהתעוררה אל מול נוכחותן של עבאדי והצירות האחרות באוהבי ציון, גולן מבהירה כי נשים אינן מודרות מפעילות בש"ס, להפך: "בשטח נוצרה שכבה חזקה של נשים שהן יותר משכילות, יותר פייטריות ומעורבות מאשר הגברים. הגברים נכנסו לסידור העבודה של הפוליטיקה הש"סניקית, ואילו את הנשים את רואה עם אש בוערת בעצמותיהן. מנהלות בתי ספר, מנהלות סניפים של המפלגה בפריפריה – אלה נשים הצומחות למנהיגות שטח המפגינות להט יוצא מן הכלל.

"תופעה דומה מתרחשת גם בציבור הערבי. ככל שהחברה שמרנית וסגורה יותר, שפחות מאפשרת לנשים להסתדר בתפקידים נוחים, כך האמביציה לפרוץ את תקרת זכוכית יותר גדולה, אבל אצל נשות ש"ס, נוכח הצידוק הדתי וההפנמה החזקה בחינוך של מעמד האישה, יש הייררכיה מאוד מוצקה. נשים מכבדות אותה".

ואולי, היא מהרהרת בקול, אבד הכלח על השאלה של ייצוג נשים במפלגה פוליטית. "יפה דרעי (אשתו של השר אריה דרעי; ת"ר) היא לא מנהיגה?", שואלת גולן, "לא בטוח שהיא רוצה להיות חברת כנסת".

בשיחה שערכתי עם עדינה בר שלום היא אישרה שנשים בש"ס אכן לא רוצות להיות חברות כנסת – זאת, להבדיל ממנה, למשל. "חינכו אותן שאישה יכולה להשפיע בדרכים אחרות", אומרת גולן, "וממילא, המפלגות כיום לא משקפות את השטח". השינוי לדעתה יבוא מתנועת רוחב, שפעיליה, דתיים וחילונים כאחד, יזיזו קובייה אחר קובייה. גולן מונה בהקשר הזה ארגונים כמו שחרית או הקונגרס האזרחי-חברתי, שבהם פעילים אזרחים בלי הייררכיה ומניעים תהליכי עומק ורוחב שייצרו אט אט כרסום אטי במוקדי הכוח.

ואולם, אסתי שושן, במאית קולנוע חרדית שפועלת למען בחירת נשים חרדיות לכנסת וייסדה את תנועת לא נבחרות לא בוחרות, אינה מקבלת את התזה הזאת. היא מביטה בהשתאות על התקדים של אסתי עבאדי ועמיתותיה באוהבי ציון ומקבלת חיזוק לעמדתה. "אישה חרדית לא צריכה לעשות מחאות ולבקש ולהתחנן על זכות היסוד לבחור ולהיבחר", היא אומרת, "זה לא איסור מהתורה להיבחר. הנה, הצירות בקונגרס נבחרו כי החוק של הקונגרס חייב אותם. לכן אני רואה בזה אחריות של המדינה להעביר חוקים של שוויון".

עוד לדבריה, "רק כך ייפסק המצב האבסורדי הזה שאין חברות כנסת לש"ס. ישנם כל התירוצים לכך שנשים לא יכולות להיבחר: כל כבודה בת מלך פנימה וכו'. בש"ס פוחדים שאולי לא יצביעו להם החרדים אם ייבחרו נשים. אבל לש"ס יש גם אלקטורט לא חרדי, ויכול להיות שאם המפלגה תיפתח לקהלים אחרים, ש"ס דווקא תרוויח. בבחירות האחרונות הרבה מפעילי התנועות המזרחיות החדשות רצו לראות בש"ס בית והפריע להם היעדר נשים".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי