האם יום הדין קרב?

השימוש במילים "אפוקליפסה" ו"פוסט-אפוקליפסה" נעשה בעשורים האחרונים בפזרנות מופרכת. כך היה גם השנה. אנשים מקוננים או שמחים לאיד על סוף המערב או סופה של אירופה הנוצרית; על סוף המזרח התיכון כמו שאנחנו מכירים אותו; על סופה של הציונות החילונית-סוציאליסטית. הם זועמים על סוף עידן העמדת הפנים של לכידות חברתית, של סולידריות כלכלית, על כך שאין עוד רשות ציבורית אחת נקיה, מגוננת. האימה מפני אחרית הימים מסתבכת בחזיונות גועשים: ראשים ערופים, דם, גז מבעבע באדמה, סרטוני רצח ממצלמות אבטחה וסלולרים, סכינים ורובים ועצי זית שרופים.

מה בכל זאת חידשה השנה הזאת לעומת העשורים שחלפו? לראשונה בהיסטוריה, נעשה ניסיון לתקף מדעית את סוף העולם. מדענים מהמכון לעתיד האנושות ומקרן האתגרים העולמיים של אוניברסיטת אוקספורד בדקו קטגוריות שונות של סיכון הכחדת המין האנושי והגיעו, בין היתר, למסקנות הבאות:

קיימת הסתברות של עד עשרה אחוזים שבינה מלאכותית תכחיד אותנו, והסתברות של 0.01 אחוזים שנחוסל בשל שינוי אקלימי קיצוני. ההסתברות שנושמד במלחמה גרעינית עומדת על 0.005 אחוזים וההסתברות שנימחה בידי פגיעת אסטרואיד היא 0.00013 אחוז. החוקרים לא יכלו לחשב את ההסתברות לאפוקליפסה שתיגרם מממשל עולמי גרוע ומטרור, משום שנאלצו להתמודד עם יותר מדי גורמים בלתי ידועים.

קריאה נוספת: חביבה פדיה מסבירה כיצד התיאולוגיה החדשה סביב הר הבית מטעינה את האזור בחומר נפץ

עידן הפוסט

מהו אפוא מצב אמיתי של אפוקליפסה, להבדיל מההפרזה? במאמרו "לוח זמנים לקץ העולם: על המנטליות האפוקליפטית", הגדיר החוקר עמוס פונקשטיין את המצב האפוקליפטי ("התגלות" ביוונית) כמצב שבו "קץ העולם קרוב. מעטים יישארו בחיים כדי לחזות בלידת עידן חדש ונשגב. העולם הישן, המלא צער ומכאוב, יקרוס תחת כובד רשעתו. תחתיו יקום עולם חדש בכל המובנים: חברה חדשה וסדר קוסמי חדש".

"מי שכותב חיבורים אפוקליפטיים מתמודד עם מציאות שאין בה צדק אלוהי", אומרת פרופסור כנה ורמן מהמחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת באר שבע בנגב, "אדם כזה נמצא בבעיה. הוא חש שהוא מקיים את מצוות האל, אך המציאות עדיין נוגחת בו. יש לו שתי אפשרויות: הראשונה היא לנטוש את אלוהים. השנייה היא לכתוב פרשנות מעמיקה לרוע שהוא חווה. בחיבורים האלה ההווה האכזר מוסבר בהשתלטותם של כוחות רשע שמימיים על הזירה השמימית. הסבל הארצי הוא הד למלחמה שמתחוללת בשמים בין כוחות שמימיים טובים לרעים".

"גוגל טרנדס" מגלה כי חיפוש המונח "אפוקליפסה" זינק לשיאים בשנים קודמות, אך נמצא ב-2015 בירידה. אופטימיות? לא בהכרח. חיפוש המונח "פוסט-אפוקליפטי" הרקיע לשיא בשנת 2011, צנח ב-2012 ומאז טיפס שוב, עד שבמהלך 2015 הוא מאיים להגיע לשיא חדש. אפוקליפסה, כאמור, מתארת את אירועי סוף העולם. פוסט-אפוקליפסה הוא כבר העולם שאחרי סוף העולם. מקום חרב ששום דבר לא נשאר בו. גולשי גוגל הפסיקו לגלות עניין בהבטחה שגלומה באחרית הימים, והם מחפשים בחרדה אחרי מונח המתאר הרס וכלום. השנה הזאת קיבלה בכניעה את השתלטותה החזותית של דאע"ש על התודעה האנושית. לדאע"ש יש בוודאי השפעה על התוצאות הללו ב"גוגל טרנדס".

לוחמי דאעש - מבשרי האפוקליפסה של מטה? (תמונה: צילום מסך)

אם מחקר האפוקליפסה המדעי פותח את 2015, הרי שהעימותים סביב הר הבית, מנוסת הפליטים לאירופה, פיגועי הטרור בפריז וועידת האקלים הם שסוגרים אותה. כל אלה מחלצים הצהרות נמרצות בעלות גוון אפוקליפטי. כך, למשל, כ-50 רבנים בולטים מהציונות הדתית חתמו לפני כחודש על עצומה הקוראת לא לוותר על הריבונות הישראלית בהר הבית, בצד האיסור לעלות אליו. בעצומה הם מצטטים את חזון אחרית הימים של ישעיהו ומיכה.

בעקבות פיגועי הטרור בפריז, אמר הישאם מלהם, פרשן רשת אל-ערביה וכתב העיתון הלבנוני "א-נהאר", כי פיגוע התאומים היה "מפגש גורלי בין אפוקליפסה לגלובליזציה. עם דאעש ואל-קאעדה, אנחנו מדברים על איום חדש באיכותו. הגענו לצומת של טרור וגלובליזציה, שבו הטרוריסטים, במיוחד של דאעש, משוטטים בעולם הווירטואלי ומשתמשים במהפכה הדיגיטלית כדי לזרז את בוא חזון אחרית הימים".

גם ברק אובמה הזכיר בנאומו בוועידת האקלים את המילים השמדה וחורבן ואת הקשר בין טרור פוליטי לאקלימי. "איזה אתגר גדול יותר יש למי שרוצים להשמיד את העולם מאשר הנחישות שלנו להציל אותו?", שאל. אחר כך אמר כי הוועידה היא "נקודת מפנה. זה הרגע שבו נחליט סופית שאנחנו הולכים להציל את העולם".

גֶן אפוקליפטי

הבלבול בין אימת הסוף ובין התקווה לסוף שהוא תמיד התחלה חדשה מפריע לוורמן. אחרי הכול, יש לה יחסים ארוכי שנים עם האפוקליפסה. היא החלה להתעמק בספרות אפוקליפטית במהלך עבודתה על "ספר היובלים", מהספרים החיצוניים של הנצרות שנכתבו במאה השנייה לפנה"ס. מאחר שבספר יש תכנים אפוקליפטיים, החלה ורמן להתעמק בטקסטים אפוקליפטיים נוספים ולימדה עליהם בקורס "עם מעט סטודנטים והרבה השקעה". הקורס הוביל לספר שחיברה במסגרת האוניברסיטה המשודרת "הספרות האפוקליפטית בימי בית שני".

אם כחילונית אני חשה באחרונה אימה אפוקליפטית, אני טועה?

"כן. את מסתכלת על מציאות קשה ואכזרית, אבל את יכולה להשתמש במונח 'אפוקליפסה' רק כמטאפורה. ספרות אפוקליפטית נכתבת מנקודת מבט דתית. מה שמתרחש על הארץ הוא רק הד למלחמה שמימיית. מנקודת מבטו של המחבר של ספרות אפוקליפטית, העולם כל כך מקולקל, עד שרק אלוהים יכול לתקן. התיקון כולל את סופה של ההיסטוריה ואת תחילתה של מציאות חדשה לגמרי: תחיית המתים ויום הדין, שבו מחסלים את רשעי העבר וההווה. כשלא מכירים בקיומים של אל ומלאכים, אי אפשר לדבר על אפוקליפסה. יש אינפלציה גדולה, וחשוב לדייק".

ובכל זאת, יש נקודות דמיון. כשאת מסתכלת על כמות הדמויים ההיפר-אלימים של השנים האחרונות, האם יש משהו בהלם החזותי שלהם שמזכיר את ההלם החזותי של כותבי האפוקליפסה?

"אפוקליפסה נפתחת בדרך כלל בחיזיון, והחזיונות בדרך כלל מעוררים אימה ומשתקים. לנקודת המבט של המביט יש משמעות רבה בטקסט. דניאל מתואר כנבוך, נפעם, בוכה, מזועזע. 'המצלמה' בחזון שלו מתמקדת במפלצת הרביעית, שמייצגת את אנטיוכוס. לפעמים אני חושבת על טייקוני הגז או על עוזריהם בממשלה כמו על מפלצות שעולות מן הים, אבל אני בספק אם יש להם מקבילים בעולם השמימי. לא הייתי נותנת להם את הכבוד הזה".

בין שמשתמשים במונח אפוקליפסה באופן מדויק ובין שלא, רבות נכתב על כך שבישראלים טבועה אימה אפוקליפטית, כאילו יש להם גֶן אפוקליפטי. הם היו עדים על בשרם או דרך אינדוקטרינציה למצבי חורבן והשמדה. המילה "שואה" מסמנת לקולקטיב כי לא מדובר רק על אסון או קטסטרופה, אלא על התאיינות של כל מה שהיה קיים עד כה. ייתכן שכשאירופי וישראלי מסתכלים על סרטון של דאעש, הזוועה שלהם היא אינה אותה הזוועה.

דוקטור מיכאל מאך מהחוג ללימודי התרבות העברית באוניברסיטת תל אביב הוא בן למשפחה פרוטסטנטית גרמנית שלמד תיאולוגיה פרוטסטנטית והוקסם מההשוואה בינה ובין טקסטים יהודיים. בסוף שנות ה-70, לקראת הדוקטורט, הגיע לישראל כסטודנט אורח. הוא התאהב בישראל, התגייר והתאזרח בה.

מתי הבנת עד כמה הישראלים חווים את השואה כחווייה אפוקליפטית?

"זה לקח זמן. לפני כן, הבנתי עד כמה הגרמנים חוו את השואה כחוויה אפוקליפטית, אבל מובן שמזווית הפוכה. הנאצים נבחרו לשלטון בידי אנשים מדוכאים, דור בלי אבות שהתבוסס במשבר כלכלי וחש שהוא מנוצל בידי אלה שהביסו אותו. ואז באה הגאולה בדמות 'המשיח'. אמי נהגה לספר לי שלפני עליית היטלר לשלטון, התור לקצבאות מזון ארך קילומטרים. היטלר הגיע, והנה התור התקצר למטרים ספורים בלבד.

"בהנהגה הנאצית היו לפחות שלושה קתולים שגדלו על חזונות אפוקליפטיים: היטלר, גבלס וגרינג מצטטים בנאומיהם ובכתביהם מחזון יוחנן ומספר דניאל. הם תופשים את עצמם כאילו הם נמצאים באחרית הימים. בפברואר 45', בבונקר שלו, אומר היטלר לעמיתיו: 'אני מרגיש כמו משה. אולי לא הצלחתי לפתור את בעיית היהודים כולה, אבל לפחות התחלתי'. הוא האמין באמת ובתמים שאם לא יהיו יהודים, לא יהיה רוע".

מתי התחלת לראות את האפוקליפסה הזאת מצדה ההפוך?

"כשקראתי את 'גוג ומגוג' של מרטין בובר. השואה נחוותה כטראומה אפוקליפטית ענקית עם סממנים אפוקליפטיים: הרוע הגיע לממדים בלתי נתפסים, ורק אלוהים הוא זה שיוכל לעוצרו. אחרי השואה התברר שהעולם כמנהגו נוהג, וכך תמו ההיבטים האפוקליפטיים שלה".

התכנים האפוקליפטיים המוקדמים הבולטים נמצאים בספר חנוך, בחזון עזרא, בספר ברוך, בספר דניאל ובמגילות הגנוזות. תכנים אלה השפיעו על חזון יוחנן, המאוחר יותר, והאופן הגורף שבו התקבל בידי הכנסייה ומאמיניה נהיה לתשתית לדימוים האפוקליפטיים של התרבות המערבית.

"הטקסטים האפוקליפטיים שואבים ומושפעים ממיתוסים עתיקים הלניסטיים, מצריים, פניקיים ואחרים", מסבירה ורמן, "אולם משום שהיהדות היא מונותואיסטית ויש לה אל אחד, הכוחות הפוליתאיסטיים מורדים בדרגה. אצל היהודים, לא האלים נלחמים זה בזה, אלא מלאכיו הטובים והחבלניים של אלוהים. במובן הזה, היהדות היא האימא של האפוקליפסה. היהודים הם אלה שכותבים את היצירות שיתגלגלו מאוחר יותר לנצרות, ומשם יחלחלו ויזואלית ורגשית לתרבות המערב בסרטים, בסדרות, בספרים ובשימוש השגוי במונח אפוקליפסה".

את אומרת "שגוי", אבל האימה החילונית למראה כריתת ראש היא הרבה יותר מאימה סתם. יש בה מרכיב כמעט רליגיוזי, עלום, כזה שסותר את החילוניות.

"אין פה מרכיב רליגיוזי. הוא נובע מאימה ולא מאמונה של ממש. אני מקיימת מצוות, אך נקודת מבטי על ההיסטוריה היא חילונית, ואני רוצה שישראל תמשיך להיות חילונית. בשביל שזה יקרה, החילונים צריכים להפסיק לעצום עיניים ולהתחיל לברר איפה הם נמצאים. התחושה החילונית שהמציאות היא אפוקליפטית נובעת מחוסר הבנה של ישראל והמזרח התיכון. אם תפרקו את המורכבות לחלקיה, תוכלו להבין את הכוחות הדתיים בתוכנו, את המתנחלים, את החרדים או את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, וכן את הכוחות הדתיים סביבנו, כמו האסלם בגרסאותיו השונות, כולל דאעש. אם חיים במציאות מובנת מפסיקים לקרוא לה אפוקליפטית. מפסיקים להיות משותקים, מוצאים דרכי פעולה, יודעים איפה אפשר להשפיע ואיפה צריך להרים ידיים".

קריאה אחרונה למאחרים

לא רק אימה מפני אפוקליפסה יש כאן, אלא גם תשוקה אליה. הטקסטים האפוקליפטיים הקדומים האם אלה שהולידו את הדמות "משיח". "רעיונות אפוקליפטיים נמצאים במקומות שבהם יש ביטוי למשיחיות, כמו בהתנחלויות מסוימות וקיצוניות במיוחד", אומר מאך, "מהכמיהות הללו נולדים מעשים כמו הצתה ורצח".

ד"ר מיכאל מאך

עם זאת, הוא מדגיש, "משיחיות קשורה דווקא לחוסר היכרות מעמיקה עם המסורת היהודית. רוב המתנחלים אינם משיחיים במובן הזה. רוב אנשי הציונות הדתית מונהגת בידי רבנים עם חינוך ליטאי, ארצי מאוד ופחות מיליטנטי".

גם למאך וגם לוורמן חשוב שישראלים ידעו מה היה מקומו האמיתי של משיח בטקסטים שבראו אותו. "חלקו של משיח הוא סיפור מעניין", אומרת ורמן, "בספרות האפוקליפטית המוקדמת אין משיח. העולם מקולקל בצורה כזאת שרק אלוהים יכול לתקנו. משיח נכנס לתמונה בשלב מאוחר יותר, בחלקים של ספר חנוך, שנכתבו במאה הראשונה לפנה"ס, ובמגילות מהמאה הראשונה לפנה"ס והראשונה אחרי הספירה. כותבי האפוקליפסות הבינו שהעם זקוק למנהיג אנושי. הם 'החדירו' דמות של משיח על בסיס ציפיית העם למנהיג מבית דוד. ואולם, הוא ממלא באפוקליפסות האלה תפקיד שולי בלבד".

מאך מסכים כי "בספרות הרבנית אחרי חורבן בית שני, המשיח הוא דמות שולית וחיוורת". ורמן פונה אל הציבור החילוני בקריאה לפתוח עיניים ולחיות במציאות מובנת וזמינה לפעולה אנטי-אפוקליפטית, ואילו מאך מדבר דווקא על הציבור המתחרד: "חז"ל פחדו מאקטיביזם משיחי", הוא אומר, "בכתביהם הם אומרים על משיח 'שלא יבוא ושלא אצטרך לראותו'. אמנם צריך להבין אפוקליפסה כטקסט שמעניק לחלק מהאנשים תקווה, אבל בד בבד צריך לחזור ולהכיר את המסורת, להבין שהתקווה הזאת היא אשליה".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי