השקדייה פורחת (בינתיים): מדוע חשוב ליצור חיבור בין ט"ו בשבט לשיח הקיימות

ט"ו בשבט הוא חג נהדר. איש לא ניסה להרוג אותנו בט"ו בשבט ולא חלה עלינו אחריות וחובת הזיכרון של איזה נס גדול שחלילה לנו אם נשכח. מאכליו טעימים ואפילו בריאים (בניגוד לחנוכה), ומנהגי אכילתם אינם כרוכים בארוחות חג מתישות שדורשות הכנות רבות לפניהן ושעות של שטיפת כלים אחריהן (בניגוד לפסח). אם רוצים לערוך שולחן ט"ו בשבט, אז הוא ערוך ביין ובפירות, וגם לא חייבים להזמין את כל המשפחה. אפשר רק כמה חברים, וגם זה לא חובה. ויש בו אף היבט פואטי-מיסטי: פריון ושפע המסומלים בפירות ובעצים, ואם לא פריון ושפע, אז אהבת הטבע והפלורה של ארץ ישראל. פשוט, נעים ומיוחד.

גם הביוגרפיה ההיסטורית של החג הזה, שנכתבים בה פרקים חדשים עד ימינו, היא מיוחדת. דומה שאין כמעט חג עברי שעבר גלגולים ותהפוכות רבים כל כך לאורך הדורות: יום מס ביורוקרטי נטול חגיגיות של "ראש השנה לאילן" בתקופת המשנה (מסכת ראש השנה, א, א), שבו חושבו מסי המעשר של הפירות; יום געגועי התפוצות לארץ ישראל ולפירותיה (ומכאן המנהג של אכילת פירות יבשים, שאותם אפשר לאכול בחורף בתפוצות); יום שקיבל משמעות מיסטית בקרב המקובלים במאה ה-16; חג הנטיעות של ההתיישבות הציונית במאה ה-20, שמציין פריחה והשתרשות במולדת; יום ההולדת של הכנסת; ובימינו, תחילת המאה ה-21, שבהם נהיה ט"ו בשבט ליום של מודעות סביבתית – חג הקיימות העברי, עם עלייתו של השיח הסביבתי.

כמו תל ארכיאולוגי, ט"ו בשבט הוא יום שאפשר "לחפור" בו ולחשוף לא רק את השכבות ההיסטוריות השונות שלו, אלא גם לעשות בהם קישורים מעניינים. שאלה אחת שמעניינת אותי באופן אישי היא אם בחיבור בין יום ההולדת של הכנסת וחג הקיימות העברי יש כדי להגדיל את הפוטנציאל לפיתוח איכות הסביבה שלנו ולחיים ירוקים בישראל? הרי יום הולדת הוא יום שנועד לחגיגות, אבל גם לבחינה עצמית של מקומנו ביחס לשאיפותינו. אז האם אם כך בא לציון גואל וזכינו - בפרפרזה למציאת מאגר אנרגיה טבעי - במאגר תרבותי שיניע פה מדיניות וחקיקה פרו-סביבתית? את ההיפותזה הזאת ביקשתי לבחון עם חברת הכנסת הירוקה ביותר במשכן, יעל כהן פארן, יושבת ראש מפלגת התנועה הירוקה.

קריאה נוספת: יותם יזרעאלי קורא את ט"ו בשבט בראי משנתו של ההוגה מרטין בובר

הכנסת ירוקה מבפנים ואדומה מבחוץ

איזה משקל מקבל היום הנושא של קיימות בישראל, מבחינת המדיניות של ממשלות ישראל?

"מובן שהמשקל נמוך. לא שואלים את השאלות הסביבתיות בכלל; הן פשוט לא נשאלות. פעם היה גוף ששמו נציבות הדורות הבאים, שהקים טומי לפיד, והוא היה אחראי בין היתר לבחון היבטים בחקיקה שקשורים לעתיד הסביבה, אבל הוא נסגר כי הוא שאל שאלות קשות שהקשו מאוד על קידום החקיקה. עם כל הצעת חוק הוא הגיש ניתוח של האופן שבו ישפיע החוק על הדורות הבאים. בסוף סגרו אותו".

יעל פארן כהן (תצלום: המחנה הציוני)

למה לדעתך הנושא הסביבתי מרגיז אנשים? זה מתוך בורות?

"בכל תחום יש בעלי אינטרסים. כולם יכולים להסכים על כך שצריך לשמור על כדור הארץ. כל מאה ועשרים חברי הכנסת יסכימו על זה. אבל כשזה ייפרט לפרוטות ונגיע לנושא קריטי, אז כבר עולות מחלוקות כי יש בעלי אינטרסים שונים. מפרץ חיפה, למשל: כולם רוצים אוויר נקי, אבל זה אומר שצריך לסגור את המפעלים ולהקטין את הזיהום, וזה עולה הרבה כסף. יש אנשים שלא רוצים לוותר על הרווח שלהם, שהוא רווח של מיליונים. בסופו של דבר, השיח הסביבתי מפריע למחוקקים כי הוא מאתגר אותם עם עוד ביקורת, וגם ככה לוקח המון זמן לחוקק חוק, אז העניין הסביבתי נתפס כמציק".

זה נכון בנוגע לכל ממשלות ישראל?

"שום ממשלה לא הצטיינה בעשייה סביבתית. גם כשיוסי שריד היה השר להגנת הסביבה, זה היה מוגבל, כי הכול פוליטי מאוד, ויש חיכוכים בין המפלגות. גלעד ארדן הצליח לקדם הרבה דברים, וזה טוב, אבל זה התאפשר לו רק כי הוא היה מקורב לראש הממשלה. תמיד ההתנגחויות הגדולות זה בין המשרד לאיכות הסביבה למשרד האנרגיה, והן בדרך כלל מצויות בידי מפלגות שונות".

ט"ו בשבט הוא יום ההולדת של הכנסת. את רואה כאן הזדמנות להפוך את היום הזה ליום שיש לו משמעות גדולה יותר לבית המחוקקים מבחינה סביבתית?

"דווקא משכן הכנסת נחשב ירוק מאוד. יש הרבה מאוד אלמנטים של חיסכון באנרגיה. גג ירוק, תשתיות גינון נכונות, ואפילו עברו מבקבוקי פלסטיק של מים לקנקנים רב פעמיים. זה אחד הפרלמנטים הירוקים בעולם מבחינת המבנה, אבל מבחינת החקיקה, פחות. לגבי ט"ו בשבט, אני לא בטוחה. זה לא מספיק בשביל מדיניות ירוקה כי זו מדיניות שצריכים לטפח יום יום, שעה שעה, ומובן שלא רק במבנה של המשכן, אלא בסדר העדיפויות של המדיניות הלאומית".

לא עוד איזה יום בינלאומי

האמירה של כהן פארן על כך שט"ו בשבט אינו מספיק לחקיקה היא נכונה, כפי ש"ימים בינלאומיים לקידום ה-(השלם את החסר)" עשויים לעשות נזק גדול יותר מתועלת, בהיותם מעין עלה תאנה ומס שפתיים לעיסוק בסוגיה החשובה. אבל עם זאת, צריך לזכור שט"ו בשבט איננו "יום בינלאומי להעלאת המודעות ל-", אלא חג בלוח השנה העברי, במובן הזה שיש לו מטען היסטורי שמקשר את שיח הסביבה עם הנרטיבים המסורתיים והציוניים, וזה אינו חסר ערך. יש כאן חג מושרש וממוסד שכעת גם ממגנט אליו את נושאי הליבה של השיח הסביבתי, וזהו משאב יקר ומתנה עצומה, וצריך לתת את הדעת על השאלה כיצד לנצל אותו נכונה.

מבחינה אנתרופולוגית, כוחו התרבותי של טקס וחג, בכל תרבות, מצוי בין היתר בערכים שמתנקזים אל אותו החג ובנורמות ההתנהגותיות שנולדות מתוכו; נורמות שבשל המחזוריות הקלנדרית של החג הולכות ומתבססות בחברה, אם זו יודעת להטמיע אותן בצורה נכונה. ואם הביוגרפיה של החג הזה מלמדת אותנו משהו, הרי זה שניתן, ועוד איך, לעשות את זה, בעזרת טקסים. כפי שמקובלי צפת עיצבו את סדר ט"ו בשבט, וכפי שזאב יעבץ, מנהל תיכון בזכרון יעקב, יצא עם תלמידיו ב-1890 לנטוע עצים בט"ו בשבט והפך את המעשה הזה לריטואל לאומי, כך גם אפשר לחשוב על טקס שיזהה את יום ההולדת של הכנסת עם שאלות של סביבה וקיימות.

צפיפות אוכלוסין, תיעוש, זיהום, ניצול לא אחראי של משאבים, חיות מוכחדות, התחממות גלובלית, תהליכי עיור נכונים, רעב ועוני – אלה הם רק חלק מהנושאים הבוערים שהשיח הסביבתי דורש שנתייחס אליהם. הסטריאוטיפ המסורתי של ה"נודניקים" שהודבק לפעילים סביבתיים ש"דואגים יותר לפרחים מאשר לעניים" הולך ומתפוגג, כי כולם מבינים שצו השעה מחייב בחינה מורכבת יותר של הדברים.

"הסטראוטיפ הזה הוא סטראוטיפ פופוליסטי שטופח בעיקר בידי ממשלות ותאגידים", אומרת לי כהן פארן, "כי זה דימוי שעוזר להם לקדם מדיניות של צמיחה תעשייתית וכלכלית על חשבון הסביבה".

החג עם המאכלים הכי מזינים (צילום: מרים אלסטר)

ולדעתך חשוב יותר לשמור על הסביבה?

"זה בדיוק העניין - שכל העניין הזה של אחד מול האחר, סביבה מול אנרגיה, הוא לא נכון. זו תפיסה מאוד צרה של איכות הסביבה. קיימות מדברת על תפיסה רחבה יותר, שעושה את האיזון בין סביבה, חברה וכלכלה. השילוב בין הדברים הוא המפתח להבנה נכונה של פיתוח וצמיחה, מה גם ששמירה על איכות הסביבה היא גם השקעה כלכלית נכונה. מדינות שמקדמות מדיניות ירוקה בעולם לומדות על בשרן את הרווחה הכלכלית שבאה בעקבות זאת. למשל, הפחתת זיהום האוויר חוסכת השקעות עתידיות בבריאות".

ח"כים, תנו דעתכם

הדורש בדבר מוצא ששיח הקיימות הוא לא רק צו השעה של העולם המודרני המתועש, אלא נכון יותר לומר שזה תמיד היה צו השעה, אולי אפילו צו כל השעות. גם במקורותינו המקראיים והחז"ליים, כבר מפרק א' בבראשית, האדם נדרש לתת דעתו על המורכבות של ניצול נכון של הטבע.

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם ה' וַיֹּאמֶר לָהֶם ה' פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ... הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן."

יחסי אדם-טבע הם יחסים של שליט ונשלט, לפי פסוקים אלה, וזוהי גישה אנתרופוצנטרית מובהקת כמובן, אבל יש בפסוקים הללו גם רמז למורכבות האקולוגית של העולם, עולם שכולו מזין את עצמו וניזון מעצמו. כלומר, האנתרופוצנטריות מותנית בכך שהעולם גם יונהג בחוכמה, וחז"ל מדגישים בדיוק את חובת החוכמה בניצול משאבי הטבע. למשל, מסורת אחת (בקהלת רבה, פרק ז) מספרת:

"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: "ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך."

"תן דעתך" זהו בעצם הצו הקטגורי של שיח הקיימות; מחשבה שנדרשת מן האדם מרגע בריאתו, דהיינו, זהו חלק אינטגרלי ממהותו הקיומית בעולם. אם המצווה הראשונה היא פרו ורבו, אז המצווה השנייה היא קיימות. יוצא אפוא שדווקא המפלגות שמזוהות עם המסורת היהודית אמורות לקדם חקיקה ירוקה בישראל ביתר שאת. לא כן?

בלתי מספיק. הילד לא מכין שיעורי בית

מלבד כל מאפייני החג שציינתי לעיל, יש לזכור שט"ו בשבט הוא גם חג התעודות בבית הספר. כהן פארן אמנם אינה מורה, אבל היא הסכימה לתת ציון והערכה מילולית במקצוע קיימות.

איזה ציון או הערכה מילולית מקבלת מדינת ישראל במקצוע קיימות?

"בלתי מספיק. התלמיד לא שקד על לימודיו, אינו מתמצא בחומר, אינו מנסה להתקדם ואינו עושה די מאמצים כדי להשתפר".

יש לו המון פוטנציאל, אבל הוא לא מממש אותו.

"בדיוק".

עם סיום השיחה עם ח"כ יעל כהן פארן, אני בוחן שוב את הקלילות של ט"ו בשבט, שלא הייתי רוצה לראות אותה מפנה את מקומה לעוד יום של דין וחשבון נפש לאומי. נראה שצריך לתת את הדעת על הדרך שבה יש לחגוג את הכנסת ואת הסביבה, תוך כדי נטילת האחריות שלנו עליהם ובצורה חכמה.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי