"שיח ההפלות הוא בסופו של דבר שיח על מעמד האישה"

באמצע דצמבר פורסמה ידיעה קצרה ומעורפלת - ומעט תמוהה, יש לומר - שדומה כי לא ניתנה עליה מלוא תשומת הלב הציבורית: ממשל טראמפ, נאמר בה, אסר על המרכז האמריקאי לבקרת מחלות להשתמש במילים מסוימות, ובהן "מבוסס עובדות", "טרנסג'נדר", "גיוון" ו"פגיע". הסבר לאיסור לא ניתן. המתפלצים מההוראה – ואיך אפשר שלא – דיברו על סימנים ראשונים ל"ניוספיק" (שיחדש בעברית) מסוג חדש. כעבור כמה ימים הממשל הכחיש שהורה לאסור על השימוש במילים הללו, אבל האפקט המצנן כבר התחולל.

 

בין שאר המילים האסורות היה גם שם העצם "עוּבָּר". מה לתפיסת הממשל האמריקאי כה בעייתי ב"עובר"? בעיני פרוטסטנטים אוונגליסטים, המשענת האלקטורלית של המפלגה הרפובליקנית, וגם בעיני מאמינים קתולים, מהמילה "עובר" משתמע שהאובייקט שעליו היא מורה אינו שווה ערך לאדם שנושא אותו ברחמו, כפי שמסבירה יעל השילוני דולב, פרופסור לסוצויולוגיה המלמדת במכללה האקדמית של תל אביב-יפו. על ההבדלים בין התפיסה הזאת לתפיסה היהודית - בהמשך. 

 

בינתיים יצוין שהאיסור על אמירת השם המפורש "עובר" לא היה הזעזוע הראשון שנושא ההפלות ספג מאז הושבע דונלד טראמפ לנשיאות. בתחילת 2017 הוא חתם על צו נשיאותי שאוסר על מימון אמריקני של ארגונים בינלאומיים התומכים בהפלות או מקדמים את ביצוען. עקב כך, ארגונים ללא מטרות רווח במדינות זרות, המציעים שירותים רפואיים, ייעוץ לתכנון משפחתי והפלות לנשים, נאלצו לצמצם את פעילותם באורח משמעותי. הצו, טענו גורמים באותם ארגונים, עלול להיתרגם ל-6.5 מיליוני היריונות לא-מתוכננים בעולם המתפתח, 2.2 מיליוני הפלות, 2.1 מיליוני הפלות מסוכנות ומותן של 21,700 נשים בארבע השנים הקרובות.

 

נושא ההפלות הוא באופן כללי אחד הסוערים בזירה הציבורית האמריקאית. הוא עומד במרכזן של הפגנות, הצתות של קליניקות ואף ניסיונות התנקשות ברופאים. בכמה מקרים זה גם נגמר ברצח. הצד המתנגד להפלות, כפי שניתן להבין, אינו בוחל באמצעים, לרבות אלימות קשה. בישראל, לעומת זאת, השיח בנוגע להפלות מהוסס, בוודאי מנומס. ודוק: משני צדי המתרס גם יחד. במדינה שבלב לבה קונפליקט מבעבע בין חילונים לדתיים בנוגע ליחס בין דת למדינה ולצביונה, אין זה מובן מאליו. כיצד אפוא התעצב שיח ההפלות המקומי בצורה הזאת דווקא, ומה עשויות להיות הסיבות לכך?

 

הפלות בראי הקתוליות, הפלות בראי היהדות

 

לשיח ההפלות הישראלי החרישי שורשים עמוקים. יעל השילוני דולב, שכתבה על כך בספרה "מהפכת הפריון", מדגישה בו את ההבדל בין יהדות לנצרות בסוגיית ההפלות. "בעבר, העמדה הקתולית והעמדה היהודיות לשאלת ראשית החיים היו דומות. עד אמצע המאה ה-19 הקתולים לא ייחסו חשיבות רבה לארבעים הימים הראשונים של ההריון". אבל, "...גילוים מדעיים שינו את התפיסה הקתולית ואת תפיסותיהן של קהילות נוצריות אחרות. הקתולים כיום רואים ברגע ההפריה את ראשית החיים... ואילו היהדות ממשיכה לראות בטרום-עוברים 'רק מים'".

 

הנשיא טראמפ (צילום: מתוך ויקיפדיה)

גם כשכבר אינו "רק מים", העובר עובר תהליך עד שיזכה למעמד "אדם". "לפי ההלכה", מסבירה השילוני דולב, המתמחה בסוגיות של פריון והפלות סלקטיביות, "אם אישה הרה מותקפת, ועוברה נפגע ומת, הפגיעה לא תיחשב לרצח". בשמות כא, העונש במקרה כזה הוא קנס כספי: "וכי ינָּצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האישה ונתן בפלִלים". אם תיפגע האישה ההרה, גזר דינו של הפוגע הוא מוות.

 

"לציבור הישראלי יש דעות מוטעות מאוד בנוגע ליהדות והפלות", אומרת השילוני דולב, "בכיתות שבהן אני מלמדת סטודנטים חושבים שהחרדים מתנגדים להפלות באופן קטגורי. זאת טעות. התפיסה היהודית אינה מצדדת או מעודדת הפלות, אך היא רחוקה מלדחות הפלה על הסף, והיא מסוגלת לראות את הההיריון כתהליך הדרגתי. התקשורת מעניקה חשיפה רבה לארגון מתנגד הפלות כמו 'אפרת', אך אינה מזכירה ארגונים חרדים מתונים כמו 'מכון פועה' (מכון ה"משלב בין עולם הרפואה והמחקר המתקדם לעולם הפסיקה ההלכתית לדורותיה בתחומי המשפחה", כנאמר באתר שלו; ג"ג). חשוב לדבר גם על ארגונים כאלה".

 

התפיסה היהודית אפוא שונה בתכלית מזו הקתולית והפרוטסטנטית-אוונגליסטית, העומדת מאחורי ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות. לדברי השילוני דולב, התפיסה היהודית "מעמידה את האם מעל העובר בשעת קונפליקט. אם האם והעובר בסכנת חיים, יש להציל את חיי האם. אם העובר מסכן את חיי אמו – יצילו את האם. העמדה הקתולית היא עמדה של קונפליקט, שמעמידה את העובר ואת האם זה נגד זה. העמדה היהודית אינה רואה קונפליקט כזה. 'עובר ירך אמו' היא אומרת. העובר הוא איבר מאיבריה, נגזרת שלה. לפי הרמב"ם, דינו של העובר המסכן את חיי אמו הוא 'דין רודף'. ואם העובר רודף את אמו, יש להרגו".

 

איך מתקיימת הסתירה הזאת, בין שמרנות למתירנות?

"בשום אופן לא הייתי רוצה לכנות את היהדות 'מתירנית'. אלה מילים שאינן נכונות. אפשר לקרוא לה 'טרום-מדעית', ויכול להיות שהתעקשותה להישאר כזאת היא במידה רבה פמיניסטית".

 

ליחס הקתולי והאוונגליסטי כלפי הפלות יש מין הסתם יד ורגל בנתונים שפרסם ארגון הבריאות העולמי בספטמבר האחרון. לפי הדיווח, כמעט מחצית מכ-56 מיליון ההפלות המתבצעות מדי שנה ברחבי העולם אינן בטוחות. שמונה מיליון ההפלות שהוגדרו כ"הכי פחות בטוחות" כללו מעשים מסוכנים, ובהם בליעת חומרים רעילים במטרה להרוג את העובר. שיעור ההפלות המסוכנות הגבוה ביותר נרשם באפריקה: רק אחת מתוך ארבע הפלות נעשית בצורה שאינה מסכנת את האישה.

 

 

מבנה הפונדמנטליזם שונה

 

המשפט הישראלי מבוסס על המשפט האנגלי, ורשימת המקרים שמותר לבצע בהם הפלה דומה לזו שבחוק ההפלות האנגלי: כשהאישה מתחת לגיל 18 או מעל לגיל 40; כשאינה נשואה או שההיריון אינו מהנישואין; כשההיריון נובע מיחסים אסורים על פי החוק הפלילי או מיחסי עריות; כשהוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי; ואם המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לאישה נזק גופני או נפשי.

 

היכולת להכריע בשאלה אם להתיר הפלה ניתנת לוועדה המורכבת משני רופאים ועובד סוציאלי. "בישראל, עם התעוררות המאבק הפמיניסטי בשנות ה-70, ניסתה חברת הכנסת הפמיניסטית מרשה פרידמן [ממפלגת רצ] להוביל מאבק למען זכות האישה להפיל, אולם המאבק נכשל", כותב אביעד קליינברג בספרו על "אהבת אם ועל מורא אב: מבט אחר על המשפחה". "המחוקק הישראלי לא הכיר מעולם בזכות עצמאית של האשה להחליט על הפלה... כדי לבצע הפלה חייבת האשה 'לבקש רשות'. קרי: לפנות לוועדה מנהלית שתאשר את ההפלה תוך שימוש בעילות מוגדרות שאף לא אחת מהן עניינה רצונה של האשה".

 

ההבדל העיקרי בין המשפט הישראלי למשפט האנגלי הוא השמטת הנימוק החברתי-כלכלי הקיים בחוק האנגלי. נימוק זה מתיר להפיל עובר מחשש להחמרת מצבה הסוציו-אקונומי של האישה או של המשפחה. קליינברג כותב כי "המאבק הפמיניסטי בשנות השבעים הצטמצם איפוא למאבק על הכנסת קריטריון סוציאלי לאישור הפלה. זה סעיף חמש המפורסם".  

 

סעיף 5, שאִפשר הפלה מטעמים כלכליים, נקבע בחקיקה הישראלית המקורית בשנת 1977, אך בוטל בשנת 1980. פרופסור אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית שכיהנה במשך שנים כראש החוג למדעי החברה במכללת בית ברל ומרצה כיום במכללת צפת, היתה מעורבת במאבק נגד ביטולו. "הקואליציה המשותפת של מנחם בגין ומפלגת ד"ש עמדה לבטל את הסעיף שאִפשר לאישה להפיל מטעמים סוציו-אקונומיים", נזכרת הרצוג, שהיא גם מייסדת תנועת "שין" לשוויון ולייצוג נשים. "הייתי בוועד המנהל של ד"ש ונלחמתי בכל כוחי להשאיר את הסעיף על כנו. בסופו של דבר, הקואליציה הצליחה לבטל את הסעיף על חודו של קול".

 

סעיף המריבה, שהיה עשוי לגונן על נשים מוחלשות, לא הוציא מפגינות רבות אל הרחוב. ובכלל, סוגיית ההפלות לא הרטיטה מעולם את הציבור הישראלי. עדיין לא נראתה בישראל הפגנה כמו ההפגנה ההמונית שהתקיימה לפני שנה בפולין – שהצליחה לעצור תוכנית פרלמנטרית האוסרת על הפלות באופן מוחלט.

 

 

הפגנה נגד הפלות, סאו פאולו (תמונה: מתוך ויקיפדיה)

 

 

 

איך קורה ששיח ההפלות בעולם הגיע לרחוב, החוצה, ואילו בישראל הוא מתקיים בפנים?

"מבנה הפונדמנטליזם האמריקאי והקתולי שונה מזה הישראלי", אומרת הרצוג, "בניגוד לממשלות הקואליציה הישראליות, שנסחטות בידי המפלגות החרדיות, ההתנגדות להפלות בארצות הברית ובמדינות אחרות בעולם באה מלב השלטון (סגן הנשיא מייק פנס הוא המתנגד החריף ביותר כיום להפלות בממשל; ג"ג). הקרב על ההפלות הוא גם קרב נוכח מאוד בציבוריות האמריקאית, ולראיה - אותם איומים ברצח ורצח של רופאי הפלות. לעומת זאת, בישראל מעדיפים שלא לדבר על זה. כמה שפחות רוח וצלצולים, ככה יש פחות התנגדות. שותקים כדי לא להעיר את הדובים".

 

קריאה נוספת: "אי פריון הגבר היא בעיה לא מדוברת" – רופאת הנשים ד"ר חנה קטן מאבחנת את הציבור הדתי

 

למה לשתוק? למה לא לאתגר את השיח?

"אני לא בטוחה שזה חכם. כשיש היריון לא רצוי, באיזה רובד קיימת הבעיה? ברובד הפרקטי; לא האידיאלי. זה אינו מרחב שאנו צריכות להיות בו אידיאליסטיות. למה שנעשה רעש?".

 

"החוק הישראלי הוא ישראבלוף"

 

גם השילוני דולב זהירה. "החוק בישראל הוא אוסרני, והמדיניות ליברלית. זה חוק ישראבלוף. כ-98 אחוז מהפניות זוכות לאישור של הוועדה. כדי לזכות באישור הזה, צריך לשקר: לספר שבגדת בבעלך או שאת לוקחת תרופות פסיכיאטריות. ברור שלא כולן בוגדות בבעליהן או משתמשות בתרופות מסכנות-עוברים, אבל כולם משתפים פעולה עם השקרים, וזה סבבה".

 

זה סבבה גם לאישה מוחלשת? למה היא צריכה להמציא שבגדה בבעלה במקום שיילחמו איתה על הכנסת הסעיף הסוציאלי?

"ממשלת הימין תכף סוגרת מרכולים בשבת. בתנאים כאלה שווה להיאבק על הסעיף הסוציאלי? ואולי ישיג המאבק תוצאה הפוכה? האם זה העולם שאני מאחלת לבנותינו? לא, אבל יש הסדרים שעדיף שיתקיימו כמו שהם, ובשקט. התרחיש שלפיו אוסרים על הפלות באופן גורף הוא היום תרחיש אפשרי".   

 

המוקד האידיאולוגי של ההתנגדות להפלות נמצא בארצות הברית, ובשנים האחרונות התנגדות זו נהפכה לענף ייצוא מצליח. ארגונים אמריקאיים שונים תורמים מניסיונם ומייצאים את הטקטיקות שלהם למקביליהם האירופיים. תנועות ימין חילוניות כמו "האלטרנטיבה לגרמניה" ו"החזית הלאומית" בצרפת אמנם אינן מתנגדות באופן רשמי להפלות, אך מטיפות ל"ערכי משפחה מסורתיים" ומזהירות מאיומים דמוגרפיים הדורשים את הגברת הילודה המקומית.

 

"זה השינוי הכי מעניין כאן", אומרת השילוני דולב, "בשנים האחרונות עוברת היהדות תהליך של קתוליזציה, ובעיקר של אוונגליזציה. אל שיח ההפלות מחלחלות השפעות של ימין אוונגליסטי אמריקאי. רופאים ישראלים מתנגדי הפלות מעתיקים את שפתם של רופאים אמריקאים מתנגדי הפלות. אתרי אינטרנט ישראלים מתנגדי הפלות משתמשים בשפה הוויזואלית של אתרי ההתנגדות האמריקאים להפלות, כולל התמונות המזויפות של עוברים מיוסרים".

 

מה הסיבה לחלחול האוונגליסטי אל הישראלים?

"אני לא יודעת, אבל האוונגליזציה של היהדות מתרחשת בזירות רבות. למה למשל מתגברים המאמצים לעלות להר הבית? זה הרי מטורף. התשובה היא: כי אוונגליסטים מאמינים בכריתת ברית עם היהודים שתביא בסופו של דבר להתנצרות היהודים. אם את שואלת אותי, זאת התייוונות. אומרים עליי שכאישה חילונית אני מתייוונת. אז הנה: הם המתייוונים".

 

למרות תמיכתה הגורפת בהפלות בחודשי ההיריון הראשונים, חשוב לשילוני דולב להדגיש שאינה "מקלה ראש בהפלות. הפלה היא לא כמו לעשות עגיל באוזן, אלא הכרעה מוסרית מורכבת מאוד. בדיוק מסיבה זאת צריך להשאיר אותה בידי האישה, ולא לתת למדינה להתערב בה".

 

לסיום, מה את אומרת על הניסיון לאסור את השימוש במילה "עובר"?

"האיסור על שימוש במילה 'עובר' היא תגובת-נגד נוראית של טראמפ לנשים, והוא ביטוי לשנאת נשים ואמצעי שליטה בנשים. האם אכפת לטראמפ מהילדים הלא-רצוים שייוולדו? הוא מגן בחירוף נפש על עוברים, אך כשייוולדו, הוא יעשה הכול כדי לא להשקיע בהם שקל. בכל שנות עבודתי כחוקרת פריון התגבשה אצלי הכרה ברורה כשמש: עוברים לא מעניינים אף אחד. שיח ההפלות הוא בסופו של דבר שיח על מעמד האישה - אם לשלוט על נשים או לשחרר נשים".

 

מה יקרה למילה "עובר" ב-2018?

"מי יודע? אולי כדאי להתחבר לשורשים שלנו, להזכיר אותם. יש לי כבוד רב לאלטרנטיבות שהציעו זרמים ביהדות לאורך ההיסטוריה. אלפי שנים הם קידמו את הזכרים החננים, הלמדנים, ולא את זכרי האלפא, הנחשבים לבנים הנבחרים של הסוציו-ביולוגיה. אלפי שנים הם העדיפו את האישה על פני העובר. חשוב להזכיר שלאורך ההיסטוריה הצענו מודלים אחרים. הגמישות הזאת היא גם הגשר שיכול להיות בינינו, חילונים ודתיים".

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

 

Model.Data.ShopItem : 0 8