בומבה של נביאים: מי הנביא שאתה אוהב?

הרב בני לאו: חבקוק

בדרך כלל אנו מדמים את הנביא כמי שמשמש צינור להבאת דבר האלוהים אל בני האדם. נכון יותר לראות אותם כמרכז אנרגטי בעל שני כיווני רוח – מהשמיים לארץ ומהארץ לשמיים. באומץ ובתקיפות פעלו הנביאים להביא לארץ את דבר ה', ומנגד, בעבותות אהבה השתדלו הנביאים לעמוד ולהתפלל בשביל העם הנמצא על סף חורבן. הנבואה והתפילה תנועתן שונות זו מזו. הנביא פועל כשליח עליון ומביא את דבר האלוהים מלמעלה למטה, ואילו המתפלל פועל כשליח ציבור ומביא את דבר העם מלמטה למעלה. במקום שבה נגמרת הנבואה המשתדלת לתקן את העם ולסתום את פרצותיו מתחילה לפעול התפילה העומדת מול מידת הדין האלוהית. המבט אל הנביאים המתפללים בעד העם מגלה תמונה מרתקת של מנהיגות אמיצה שבוערת באש האהבה לעם ומוכנה למסור את הנפש. דמותם של הנביאים המתפללים מאירה צדדים פחות מוכרים בעולמם.

גדול המתפללים שבנביאים הוא חבקוק. הנבואה שלו אינה כוללת כלל וכלל פנייה מה' אל הארץ, אלא אך ורק פנייה מהארץ אל השמיים. הוא מתייצב על מצור וזועק אל אלוהיו כשליח ציבור נאמן. דמותו של חבקוק נחקקה בזיכרונם של הדורות הבאים. כשתיארו חז"ל את עמידתו של חוני המעגל מול ה' בתביעתו לגשם שיבוא לארץ, הם ראו מול עיניהם את חבקוק. העוז להיות שליח ציבור ולהתנפל במסירות נפש לפני ה' בתפילה לא היה נחלתם של החכמים, אלא של החסידים - אותן דמויות משניות שפעלו תמיד לצדם של החכמים מעצבי התורה, שלא היו שותפות למפעל היצירה של ההלכה, אך השפיעו על עיצוב עולם הרוח בדרכם.

פרופ' אביגדור שאנן: נתן הנביא 

נתן הנביא שייך אמנם למה שמכונה "נביאי המעשה" (בניגוד ל"נביאי הספר", שהותירו לנו נבואות כגון יחזקאל או צפניה), אך מרשימה היא הופעתו בספר שמואל כמי שעומד אל מול המלך דוד מבלי להשפיל מבט ומאשים אותו בתקיפות בחטאו הנורא במעשה בת שבע ואוריה: לא תחמוד, לא תנאף ולא תרצח!

את דברי התוכחה מציג נתן הנביא בחוכמה. הוא מספר לדוד המלך על אירוע אפשרי: גזילת כבשתו של אדם רש בידי אדם עשיר בעל צאן רב. ודוד, שאינו מבין שבו מדובר, נופל בפח זה וגוזר את דינו של העשיר. השימוש במשל מפורסם זה מוסיף פן מעניין לאישיותו של נתן, שאיננו רק איש של מוסר, אלא גם יוצר מחונן.
 

אלון עדר: אסי דיין

בסרט "החיים על פי אגפא" חזה אסי דיין את הפערים ואת האי-הסכמה בחברה הישראלית, את שנאת האחים, את רצח רבין ואת התפוררות החלום השמאלני. זאת נבואה בעיניי כי הבחירה היתה לסיים את הסרט בטבח כללי, כמו התאבדות קבוצתית, והסוף הפרוע הזה הגשים את עצמו.

המסר הזה עובר חזק, בייחוד כי זה בא מבן למשפחת אצולה כמו אסי דיין. מראת האמת הזאת שהוא מציב לפנינו - הצדדים הקשים שהוא מציג - מעידים על האומץ שלו, אולי על חוסר ברירה. האומץ שלו מתבטא גם בשני הסרטים האחרים בטרילוגיה "שמיכה חשמלית" ו"מר באום", שבו יפה הבלורית החיצוני מ"הוא הלך בשדות" חושף את הנפש המסוכסכת שלו, שהיא גם נפש החברה הישראלית, בלי פחד. אני רואה את הסרט כל זמן מה ומבין יותר מי אני ומי אנחנו היום ולמה.

כשאני אבוד, עוזר לי להקשיב לאסי דיין - אדם אבוד אחר - כי אני מתחבר אליו; יש בו ראייה סלחנית וקבלה של נפש האדם על כל הצדדים שלה.

פרופ' ישראל קנוהל: ישעיהו

בישעיהו יש שילוב מעניין בין חזון מוסרי עמוק ומרשים למסתורין וקדושה. בניגוד לנביאים אחרים, ישעיהו מדבר על כך שגורל האומה ייקבע באמצעות עשיית משפט וצדקה והתנהלות מוסרית של ראשי האומה. הוא מדבר נגד אנשים שמפעילים לחץ כלכלי על עניים ומדכאים אותם. יש לו גם ביקורת על הפולחן - קורבן שהידיים המקריבות אותו מלאות בדם לא יתקבל. לדבריו, אי-אפשר לעשות עוולות מוסריות ולצפות שהקורבן או התפילה או השיר יהיו לרצון האל, אך בניגוד לאחרים שדחו את הפולחן, כמו עמוס וירמיהו, ישעיהו מחובר למקדש, והריטואלים שלו תמיד מסתוריים.
 

גלית דאהן קרליבך: יונה

כמו ספר שמגיע בזמן שלו, כך לכל נביא ישנה התקופה שלו, וברור שכסופרת מכובדת הייתי צריכה לבחור בירמיהו הטרגי, הוא ונבואות החורבן שלו, אבל בתקופה זו של השנה חביב עליי יונה, הנביא שאין לו חשק ומוטיבציה לצאת לשליחות. ואף שברור מי ינצח בסוף (רמז: לא יונה), הוא בורח מייעודו בעוד ממלכת הכוכבים והים לועגים לו. 

יונה של פיטר לסטמן (מתוך ויקיפדיה)

ד"ר הלל מאלי: ישעיהו

למה אני אוהב את ישעיהו? האמת היא ששנים הייתי הוגה בירמיהו; הבדידות הנבואית והדמעות הנקוות לכוס היגונים משכו את ליבי. אבל כשהתבגרתי (קצת) הבנתי שאני מחפש בנבואה לא את הזעם ואת הבדידות, אלא את התקווה. וישעיהו הוא זה שניסח בשביל היהודים את התקוות שלהם. כשאנחנו חולמים עתיד, כשאנחנו חולמים אחרית הימים, אנחנו חולמים בשפתו של ישעיהו, והיא מהדהדת בכל חזון וציור ושיר. ועד כמה שנבואתיו הן כוכב הצפון הזורח מעל שמי ירושלים ומראה לה את ייעודה, הרי גם כאשר אנו מתכופפים על פני האדמה, אנחנו יכולים להריח אותה נבואה עתיקה בכל פרח, כפי שכתבה זלדה המשוררת:

כָּל שׁוֹשַׁנָּה הִיא אִי
שֶׁל הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח,
הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי.

בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת
צִפּוֹר סַפִּירִית
שֶׁשְּׁמָהּ "וְכִתְּתוּ"

ישעיהו של מיכלאנג'לו (מתוך ויקיפדיה)

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי