מה מגלה המגילה? מבט מפוכח במגילת אסתר

גבר אלפא, שתי נשים דעתניות, נבל אכזר, דוֹד צדיק, תככים, נישואים, סכנה ונס אחד מפואר. כל ילד וילדה ישראלים יודעים שמגילת אסתר עשויה אבק כוכבים, מורכבת מחומרי הגלם של סרטים שוברי קופות ושל ספרים רבי מכר. ובכל זאת, אין כל הקוראים משוכנעים. לדוגמה, הקורא פרופ' אביגדור שנאן. "בתנ"ך מגילת אסתר היא האחרונה ברצף המגילות, וגם אצלי במצעד המגילות היא מדורגת במקום נמוך במיוחד. היא הכי פחות מרתקת: לא היופי הפסטורלי של רות, לא החוכמה של קהלת, לא שירת האהבה של שיר השירים. אפילו בהשוואה לקינות של איכה, מגילת אסתר פחות מעניינת - סיפור ארוך, נמתח מדי, מרובה בפרטים, שלא הייתה מזיקה לו עריכה". אפרופו עריכה, למרות יומן הקריאה הצונן שהגיש, בימים אלה רואה אור 'מגילת אסתר – סיפור ישראלי', ספר חדש מאת הרב מישאל ציון, בעריכתו של שנאן. שנאן לא חוזר בו, אבל ברוח הספר החדש בעריכתו הוא אומר: "יש המון דברים שאינם המגילה, אלא איך המגילה התגלגלה".

לקריאה נוספת: מאיזו  הפרעת אישיות סבל אחשוורוש? על הפסיכולוגיה שמאחורי המגילה

למה אתה מתכוון?

"למגילת אסתר הייתה השפעה אדירה על אמנות ועל אמנים - יהודים ולא יהודים - בין שאלו מגילות מאוירות ובין שאלה כתבי יד. היא השפיעה על העברית. 'לגנוז', שהיא מילה יומיומית לחלוטין, היא פרסית במקור והגיעה אלינו מהמגילה. ויש גם התופעה ההפוכה: המציאות שחדרה לחג ולהרגלי הקריאה במגילה. הרעשן נולד כמכשיר אזעקה להתקפות הגז באנגליה, ובתהליך איטי זה חדר לבית הכנסת, למורת רוחם של הרבנים, שצדקו כמובן, כי כשהרעשנים מרעישים, לא שומעים את הקריאה".

מה הדבר הכי מעניין שאנחנו לא יודעים על המגילה?

"הכי מעניין הוא שלא מדובר בדבר אחד. סיפור המגילה הוא הבסיס, אבל עליו נכתבו פירושים רבים. בעיניי מה שמציל את המגילה הוא לגלות אותה כהתחלה של תהליך ארוך שכולנו חלק ממנו. כיוון שקוראים בה שוב ושוב, כל הדורות ובכל התקופות, זה סיפור שהדהד בתרבות, בלשון, בהיסטוריה – מימי הביניים עד היום. למשל, בתקופה כמו השואה, ההדהוד של סיפור ההשמדה הזה ושל הנס שמגיע אחריו כביר. כבן של ניצולי שואה, השימוש שעשה הדור של שנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת בסיפור המגילה משך מאוד את ליבי. הקישור בין מגילת אסתר וקורות היהודים במלחמת העולם השנייה הוא מרגש. ההקבלה בין היטלר להמן, החגיגות על נפילתו של היטלר כהמן של העבר. בשנים הראשונות אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, רב היה כוחה של מגילת אסתר; היא קמה לתחייה".  

כריכת הספר

כוח המשיכה של מין ואלימות

"בעיני רוב הקוראים שאינם חוקרי מקרא זה הסיפור הכי מעניין, כי זה מין ואלימות, ומין ואלימות זה מוכר. תמיד", אומרת ד"ר תמר עילם גינדין, ממרכז שלם ומרכז עזרי, בלשנית המתמחה בפרסית ובאיראן, מחברת 'מגילת אסתר – מאחורי המסכה' (הוצאת זרש). יותר מ-20 שנה מסתובבת עילם גינדין בין אוניברסיטאות לחוגי בית, מופיעה במסיבות פורים ובפני חיילים, פוגשת קהל אקדמי ולא-אקדמי, מרצה על המגילה, אבל לא רק עליה. "מעולם לא נתתי אותה הרצאה פעמיים", היא אומרת, אבל מגילת אסתר היא תמיד עוגן, או אולי, נקודת המוצא. "אני מתלהבת מהסיפור הזה כי הוא עוזר לי לבנות גשרים. מבחינתי המגילה היא אמצעי לפתוח עיניים לשני הצדדים, להראות לעם ישראל ולעם האיראני שבצד האחר נמצא אדם".

ואיך את עושה את זה?

"כבלשנית פרסית יכולתי להרצות על ספרי עזרה ונחמיה, או על דניאל. אבל הקהל פחות מכיר אותם, והמגילה זה כמו להזמין לממתקים. אני משתמשת בסקרנות הטבעית של היהודים בכלל ושל הישראלים בפרט כדי להציג להם איראן שהם לא מכירים: איראן הקדומה וגם איראן המודרנית. וכשאני מתארחת בתוכניות רדיו וטלוויזיה בפרסית, אני מגרה את הסקרנות הטבעית שיש לאיראנים לגבי המורשת שלהם. אני מראה כמה אפשר ללמוד על איראן הקדומה דרך מראה המקום של המגילה. על הדרך אני מגלה להם שהסיפור שמוכרים להם האנטישמים האיראנים הוא בכלל לא נכון".

איזה סיפור מספרים האנטישמיים האיראנים?

"האנטישמים האיראנים עושים שימוש מסולף במגילה. הם טוענים שהשואה הראשונה בהיסטוריה היתה כשהיהודים השיגו במרמה פקודה מהמלך להשמיד את העם האיראני. זה נפוץ מאוד באיראן, והמון חושבים שזה היה באמת. אפילו כשמדובר באיראנים לא-אנטישמים. הטענה של איראנים שרוצים ליצור קשרים עם היהודים היא 'זה היה לפני אלפיים חמש מאות שנה, בואו נתקדם', כלומר, הם מאמינים בזה. הם רק חושבים שישנו חוק התיישנות".

אז בעצם מה הז'אנר? אגדה? ממואר? 

ד"ר תמר עילם-גינדין

"פעם הייתי קוראת להרצאה 'מגילת אסתר – היה או לא היה?'. בחלק הראשון של ההרצאה שכנעתי שהיה, ובחלק השני שלא היה, ואז הצעתי לכל אחד ללכת הביתה עם התחושה שלו. על הרוב המכריע של העלילה אפשר לומר: אולי. אולי היהודים הרגו 75,810, ואולי  רק 700. נכון שיש אתר שנקרא קבר מרדכי ואסתר, אבל זה לא בהכרח הם שקבורים שם, או שבכלל יש מי שקבור שם. אם באמת הייתה רשות לטבוח בעם שלם ולעם הזה ניתנה הרשות לטבוח בחזרה, מוזר מאוד שכל זה לא זכה לתיעוד אצל ההיסטוריונים היוונים, שניצלו כל הזדמנות שרק ניתנה להם כדי ללכלך על הפרסים. אבל אפשר לומר שמחבר המקרא עשה תחקיר רציני בכל מה שנוגע לריאליה של חצר המלך, שהמגילה מתארת בדיוק את פרס של אותם הימים. ומה שבטוח הוא המלך ההיסטורי. אנחנו יודעים שבפרס מַלך מֶלך ששמו אחשוורוש ושהיתה לו אישה ששמה הפרסי הזכיר במצלול שלו את השם העברי אסתר. אבל אופן תיאור בחירת המלכה אינו סביר כי את המלכה היה נהוג לבחור מבין שבע משפחות האצולה. אז אולי אסתר הייתה פילגש. אבל כן היו נשים בחצר המלך, והנחישות של ושתי ושל אסתר גם היא עדות לסוג של אמת היסטורית, והיא שבמשך רוב ההיסטוריה לנשים האיראניות היה מעמד גבוה".

זה בעצם אחד הדברים הכי רחוקים מהדימוי שיש לנו על מדינות אסלאמיות, ובייחוד איראן.

"מעמד גבוה יחסית לנשים ממדינות בסביבה. לא צריך להגזים. אין זה כמובן מעמד גבוה יחסית לגברים. החברה האיראנית פלוצנטרית מאוד. היא  מפנקת מאוד את הבנים ומקשה על הנשים. אבל זה גורם להן לפתח תושייה. רוב התקופות, ויחסית לנשים במקומות אחרים, נשים איראניות נהנו ממעמד יוצא דופן. זה לא מקרי שנשים קיבלו את פרס הנובל היחיד של איראן ואת מדליית הפילדס היחידה. ה"סופר" הכי מוכר באיראן היא סופרת, וה"שחקן" הכי מוכר הוא שחקנית. בסעודיה נשים לא יכלו לצאת למרחב הציבורי בלי גבר ולא יכלו לצאת מהבית עם חג'אב לא-ראוי, ורק באחרונה קיבלו רשות לנהוג, ובאיראן נשים נהגו ונוהגות ויכולת לראות שם על רכבים שלט: 'רכב זה נעצר בעוון חג'אב לא טוב של הנהגת והנוסעות'. במגילה את רואה עדויות לזה במידת ההשפעה של אסתר, כשהמן מפציר ומתחנן בפניה שתשנה את פקודת המלך. אין זה דבר מובן מאליו שבכלל הייתה לה האפשרות להשפיע על גזרות כלליות. גם התעוזה של ושתי לסרב לפקודת המלך, אף על פי שבמקרה הזה לא לגמרי היו ברירות".

מה זאת אומרת?

"כי לנשים מכובדות אסור לשבת עם גברים שיכורים, אז בעצם בין שוושתי הייתה נענית לפקודה ובין שהייתה מסרבת, אחשוורוש היה מעיף אותה ומוצא מלכה אחרת. אפשר לומר שזו פקודה מכשילה".

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי