בַּנְּסִיעָה אֵלַיִךְ קוֹלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה בַּוֵּיז
מְנַסֶּה לְחַקּוֹת אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי,
אֶת הַדְּאָגָה. הֵם רוֹצִים לִגְרֹם לָנוּ
לַחְשֹׁב שֶׁמַּחְשְׁבִים הוֹלִידוּ אוֹתָנוּ.
הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הַזּוֹ בֶּאֱמֶת מַזְכִּירָה לָנוּ אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ,
בִּגְלַל זֶה אֲנַחְנוּ מְפַנְטְזִים לִפְעָמִים
שֶׁהִיא תֻּשְׁמַד.
מתוך הפואמה "לוח אם" מאת שלומי חתוכה.
וובוט (Woebot) הוא רובוט ממש חמוד. יש לו ראש מלבני ועיניים גדולות, והוא מבטיח שהוא יהיה כאן בשבילי, 24/7, בלי ספות, בלי תרופות, בלי דיבורים על הילדות – רק עם אסטרטגיות שנועדו לשפר את מצב רוחי. את וובוט אפשר לקבל חינם, באפליקציה, והוא ידבר אתכם וישלח לכם גם הודעות מדי פעם בפעם, כדי לשמוע מה שלומכם, והוא זמין בכל רגע ביממה שבו תחפצו לשוחח איתו. את הרובוט, שמטפל בגישת הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי (CBT), פיתחו באוניברסיטת סטנפורד מדענים והורידו אותו כבר מאות אלפי משתמשים, והוא אפילו אינו הרובוט היחיד שמציע טיפול פסיכולוגי; יש לו כבר כמה מתחרים.
האם בקרוב יש סיכוי שאנשים יחליפו את הפסיכולוג שלהם בוובוט החמוד? ואם כן, כמאמר הפסיכולוגים, איך זה גורם לכם להרגיש?
אלכס שילמן, פסיכולוג ויזם המתמחה בכלכלה התנהגותית, שכותב בלוג על טכנולוגיה באתר TheMarker, מסביר שהאנושות תמיד נרתעה מטכנולוגיות חדשות. "היום זה מדהים לקרוא איך אנשים חששו מהמעליות האוטונומיות הראשונות, כאלה שפועלות ללא מפעיל אנושי. חששו שיהיה אובדן משרות המוני, שאנשים ייהרגו. הם תהו איך אפשר להיכנס לתוך קופסת מתכת שיש לה קבלת החלטות משל עצמה", הוא מספר.
שילמן, שירצה באירועי "מאין DATA " בבית אבי חי על AI, מרגיע את אלו שחוששים משינויים כגון אלה וטוען שטכנולוגיה המאפשרת לפתח מחשב בעל בינה מלאכותית שיוכל לטפל בנו מבחינה פסיכולוגית עדיין רחוקה מהבשלה. הוא נותן בתור דוגמה את אלייזה, תוכנת מחשב שיצר ג'וזף וייצנבאום בשנת 1966, שנועדה לחקות טיפול פסיכולוגי. אלייזה פעלה באמצעות זיהוי תבניות פשוט, אך לעיתים משתמשים ייחסו לה תכונות אנושיות ונקשרו אליה – כולל המזכירה של וייצנבאום עצמו. "אלייזה בעצם חזרה על מה שאמרו לה, והיו לה משפטי מפתח שהיא הכניסה בפערי זמן מסוימים. הטכנולוגיה עשתה קפיצה מטורפת מאז 1966, ועדיין אנחנו בעצם קרובים מאוד לאלייזה. עשינו קפיצה עצומה ביכולות העיבוד וניתוח המידע, אבל מבחינת המורכבות של היחסים בין האדם למכונה, שינינו מעט מאוד.
אנחנו זקוקים למעט מאוד כדי להיקשר; הוובוט, שראשו הגדול מזכיר ראש של תינוק, נתפס כחמוד ואנושי, וזה מספיק כדי להיקשר אליו. אבל בעצם אנחנו עדיין קרובים מאוד לאפקט של אלייזה, אף על פי שעברו יותר מ-50 שנה".
"Congratulations like a cow"
ד"ר הדר פורת מחלק את זמנו בין שני עיסוקים שהוא אוהב: הוא גם פסיכולוג קליני בגישה פסיכואנליטית וגם מתמטיקאי ומומחה לבינה מלאכותית. "למידת מכונה זו טכנולוגיה מגניבה", הוא מצהיר, "זו דרך ללמד מחשב לעשות מטלות בדרך דומה לזו שאדם היה עושה אותן, וכיף להשתמש בה כדי לפתח דברים חדשים שמאפשרים לנו לעשות דברים שלא עשינו לפני כן". עם זאת, הוא מסביר, כשכולנו נקרעים מצחוק כשתוכנת גוגל טרנסלייט מתרגמת את "מזל טוב, כפרה" ל-"Congratulations like a cow", אנחנו למעשה צוחקים בהקלה. "זו למעשה אנחת רווחה על כך שמכונות עדיין לא השתלטו עלינו", הוא אומר.
לדבריו של פורת, הבינה המלאכותית מתבססת על למידה סטטיסטית, ואילו הפסיכואנליזה עוסקת בכל מה שנופל מהסטטיסטיקה, בחוויה האישית והייחודית של המטופל. "אני חושב שעמוד התווך של הטיפול הוא הקשר הבין-אישי בין המטפל למטופל, שכולל בתוכו גם את הפנטזיות ואת הדמיונות של המטופל לגבי האופן שבו המטפל חושב ורואה אותו", אומר פורת. "אלה דברים שיהיה להם קשה להתפתח ביחסים בין אדם למכונה, מעצם זה שהאדם יודע שהוא מדבר עם מכונה. וגם אילו לא ידע שמדובר במכונה, זה עשוי לעבוד עד שבשלב מסוים תעלה בו מועקה, כיוון שלא ניתן לדעת אם הדובר הוא חי או מת".
מה מכונה לא יכולה להבין, למשל?
"נניח אירוניה -כשהמילים שלנו נידונות להיות רחוקות מהדבר הממשי עצמו. היא מבטאת את המשאלה לכך שישנו משהו מעבר למילים. האם למכונה, שאין לה ידע על הדבר, תוכל להיות נימה אירונית אמיתית?"
גם איתן טמיר, פסיכותרפיסט וראש מכון טמיר, מרגיש שמכונות עדיין לא מאיימות להחליף אותו ואת המטפלים במכון שהוא מנהל. "אם אני מסתכל על הטיפולים שעברתי בעצמי במהלך החיים, הדבר שאני זוכר בצורה המשמעותית ביותר הוא הקשר הבין-אישי. אני פחות זוכר את התובנות, את האמירות, אבל אני מחזיק בתוכי באופן עמוק את הדמויות של המטפלים. אני יכול לדבר עליהם, אני יכול לחלום אותם", מספר טמיר. "המתנה הזאת של הקשר הבין-אישי בפסיכותרפיה לא מתרחשת היום עם מחשבים, וכנראה גם לא תתרחש בעתיד. הצורך שלי בדמות טיפולית יפגוש מיד את ההתפכחות שלי בהבנה שזה מחשב. אני יכול ליהנות מהתחושה שהמטפל שלי בעדי ושהוא מחכה לפגוש אותי, אבל קשה לי מאוד לחשוב שהמחשב שלי מרגיש ככה. זה מעצבן כבר היום, ואני חושב שזה יהיה מעצבן יותר כשהמחשב ייהפך למשוכלל יותר ויותר. יש בזה משהו מנוכר".
לאפשר חופש בתוך הסבל
ואם מכונות עדיין אינן בשלות להחליף מטפלים, ואולי לעולם לא יבשילו, מה הן כן יכולות לעשות? "היום אנחנו רואים שהצירוף הכי טוב הוא של אדם ובינה מלאכותית", אומר שילמן. לא בעולם הפסיכולוגיה. בעולם השחמט רעדה האדמה ב-1997 כאשר אלוף העולם גארי קספרוב נוצח בידי תוכנת "כחול עמוק" של IBM. אבל מאז, מסביר שילמן, התגלה שהצוותים היעילים ביותר בשחמט הם כאלה שמורכבים ממחשבים ואנשים. "המחשב יודע לתכנן טקטיקה בכל מצב נתון, אבל אנשים יודעים לתכנן אסטרטגיה", הוא אומר.
אם כך, מתי נזכה לראות "צוותים מנצחים" של פסיכולוג אנושי ופסיכולוג רובוט שירכיבו אסטרטגיה וטקטיקה טיפולית מושלמת למטופל? הרי לכל מטפל אנושי יש חולשות ונקודות עיוורות, ואולי מכונה לומדת תוכל לסייע לו להתגבר עליהן לטובת המטופל? "אנחנו תמיד רוצים להשתפר", אומר פורת, "השאלה היא איך. אני כל הזמן לומד דברים חדשים, גם במוסדות חיצוניים וגם בפגישות עצמן. אבל הפסיכולוגיה לא הולכת לרפא את הסבל בעולם; זה לא המנדט שלנו. המנדט שלנו הוא לאפשר קצת חופש בתוך הסבל - חופש לשנות דברים - אבל הפסיכולוגיה לא הולכת להפוך אנשים למאושרים. אפשר לעזור לאדם להבריא מצער מסוים, ועדיין זה קצת כמו כישוף; יש בזה משהו מהשירה, משהו שהוא חד-פעמי ולא תמיד אפשר לעשות אותו עוד פעם, לשחזר אותו אחד לאחד, כי זה תלוי במפגש, בחד-פעמיות של המפגש".
טמיר, לעומת זאת, חושב שההתפתחויות בתחום הטכנולוגי הן כאלה שכבר לא ניתן להתעלם מהן. "עולם הדיגיטל נכנס למקצוע בכל מיני היבטים, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו – זה הטבע, ואני חושב שזה הכרחי", הוא אומר ונותן דוגמה למגבלה האנושית שלו: "אני הרבה שנים הנחיתי טיפולים קבוצתיים. בניגוד לטיפול אישי, בטיפול קבוצתי יש אינסוף אינטראקציות וגירויים, וכשאתה מנחה קבוצה, אתה אוסף ומתייחס רק אל מה שקופץ לך באותו רגע. אני חושב שאם מחשב היה יכול לעבוד ולסנכרן את 95 האחוזים שאני לא מצליח לראות ולהתייחס אליהם באינטראקציה בתוך הקבוצה, היינו יכולים רק להרוויח".
פורת אומר שמבחינתו המחשבה על מכונה שתסקור בשבילו את הפגישה הטיפולית נתפסת כמעט כרודפנית. "לא הייתי רוצה שתהיה מכונה שתעקוב אחריי מילה במילה. אני יכול לומר שיש משהו בכך שערכן של השיחות נקבע בדיעבד. למשל, אחרי פגישה פציינט יכול לומר לי שאמרתי לו דבר מסוים, שספק אם בכלל אמרתי, אבל זה מה שהוא זוכר, וזה גורם לי לחשוב. הניסיון להשליט בדבר הזה יותר מדי חוק וסדר מעורר בי אי-נחת". בעיניו של פורת, יותר מאשר שהפסיכולוגיה צריכה להיעזר בטכנולוגיה, היא צריכה להתמודד איתה. "הטכנולוגיה משנה את החוויה האנושית, וכך גם האופנים של הסבל והחופש מהסבל משתנים. עכשיו יש לנו קדמה, אבל יש לנו גם ניכור. הפסיכולוג צריך להתמודד עם השינוי בהאופן שבו אנשים חיים".
הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי
