תשכחו ממציאות אובייקטיבית

אימא מריחה שני טיטולים משומשים. על טיטול אחד נאמר לה שהוא שייך לבנה או לבתה, ועל האחר נאמר לה שהוא של תינוק זר. אף על פי ששני הטיטולים לא היו של הילד שלה, ריחו של הטיטול שנאמר לה ששייך לתינוק שלה נעם לה הרבה יותר מהאחר. מפתיע? לא ממש; הרי כל אימא חושבת שהתינוק שלה הוא הכי יפה. אף שאנחנו מקבלים בהכנעה את העובדה שהאהבה מעוורת, ואולי אפילו פוגמת בחוש הריח, הניסוי האינטואיטיבי הזה אמור להטריד אותנו מאוד.

משפט, מדע, זוגיות, למידה, שיחה – אלו רק כמה דוגמאות לפרקטיקות אנושיות חשובות מאוד שמניחות אובייקטיביות. כדי ששופט יהיה מסוגל להכריע במשפט צדק, כדי שמדען יוכל להגיע למסקנה מדעית וכדי שבני זוג יוכלו לפתור ויכוח, יש צורך בהסכמה על הנתונים הבסיסיים: מה קרה, איך קרה ומה אנחנו אמורים להסיק מזה. הבעיה היא שאובייקטיביות זו שאנו מניחים אינה קיימת.

בפרקים הראשונים של העונה השנייה של ההסכת "מפלגת המחשבות" עוסקים ד"ר מיכה גודמן ואפרת שפירא־רוזנברג בקונספציות שנמצאות בבסיס המחלוקות העמוקות ביותר בין ימין לשמאל בחברה הישראלית. בפרק הראשון הם חוזרים לאירוע מכונן בפוליטיקה הישראלית: מלחמת יום כיפור. הקונספציה שלא תיתכן מלחמה על ישראל היא זו שאחראית לכך שההתרעות הרבות על מלחמה נפלו על אוזניים ערלות ולכך שלא היו מוכנים למלחמה ההיא. כלומר, הרעיון, או הנחת המוצא, הסתירו את המציאות וגרמו לכל הגורמים האמונים על ביטחון ישראל לפרש אותה לא-נכון.

לפי גודמן ושפירא־רוזנברג, הקונספציות והנחות המוצא שלנו, שמסתירות מאיתנו את המציאות האובייקטיבית, מעצבות את השיח הפוליטי בישראל. מטרת הפודקאסט היא להעלות אל פני השטח את אותן הנחות מוצא שמעצבות את תפיסת העולם שלנו ושמונעות אפשרות לשיח מפוכח בין שני צידי המפה הפוליטית.

להשפעה של הקונספציות שלנו על הפרשנות הפוליטית יש גם גיבוי מדעי. בשנות ה-80 נעשה מחקר על פרשנות בעקבות אירועי סברה ושתילה. במחקר נתנו לסטודנטים פרו-ישראלים ופרו-ערבים לצפות בסיקורים שצולמו באירוע בזמן אמת. הנבדקים התבקשו לדרג את מידת הפרו-ישראליות והפרו-ערביות של הסיקורים מהאירוע. ההבדלים בין הסטודנטים הפרו-ערבים לסטודנטים הפרו-יהודים היו מובהקים: הערבים פירשו את הכתבות כפרו-ישראליות, ולהפך.

לאותם פילטרים שדרכם אנחנו חווים את המציאות ושמעצבים את תפיסת עולמנו יש שם: הטיות קוגניטיביות. כדי לשפוך קצת אור על התופעות האלה, פנינו לד"ר יערה ישורון מביה"ס לפסיכולוגיה וביה"ס סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, העוסקת בין היתר במחקר של מנגנונים מוחיים בבסיס הבדלים בין-אישיים בפרשנות לאירועים מורכבים.

ישורון מסבירה: "הטיה קוגניטיבית היא הנטייה שלנו לפרש את הדברים שאנחנו חווים לא-בהכרח על סמך המציאות שבחוץ, אלא על סמך דברים אחרים. כך למשל, כשאנחנו קוראות כתבה, אנחנו יכולות לפרש לא-נכון או לזכור לא-נכון את מה שנאמר בה, וזאת בגלל משהו שהבאנו איתנו מראש - דעה קדומה או הטיה - שגורמת לנו לחשוב שאנחנו צודקות. כשיש לנו הנחת מוצא מסוימת, אנחנו מחפשים את הביטוי שלה במה שאנחנו חווים: טקסט, כתבה או משהו שאמרו לנו. המחשבות וההנחות המוקדמות שלנו הן מעין פילטר שמשפיע על מה שאנחנו זוכרות מהחוויות שחווינו או מהשיחות שקיימנו ועל האופן שבו אנחנו מפרשות אותן.

כולנו מכירים, למשל, את ההטיות הקוגניטיביות שמפעילות אותנו בתחום הזוגי. בקשר זוגי ארוך טווח אנחנו נוטים לפרש כל אירוע חדש על פי אותן תבניות זוגיות שנוצקו בתחילתו. מחקר מתחום המגדר מדגים אף הוא את ההטיות הנגזרות מהמגדר שלנו. תיארו לנבדקים גברים ונשים סיטואציה המציגה סצנה זוגית: הגבר עומד על סולם ומתקן משהו, ובתוך כך האישה מעירה לו הערות. הנבדקים התבקשו להכריע אם הערות האישה מקורן בביקורתיות או בדאגה, והתוצאות הראו כי מגדר הצופים ומידת הפמיניסטיות שלהם השפיעו על הפרשנות שלהם". 

חשיבותה של מודעות

ואולם, גם ניסויים מדעיים, הטוענים לאובייקטיביות, מושפעים מהטיות ומהנחות מוצא. חוקרים מתחום הפסיכולוגיה שחקרו כמה מעבדות הראו כיצד אפשר לנבא את תוצאותיו של ניסוי מסוים על פי הנחת המוצא של המעבדה, שהשפיעה הן על הבחירה של שיטת המחקר והן על הפרשנות של התוצאות. כלומר, גם בניסוי אובייקטיבי לכאורה, ההנחות המוקדמות שלנו יוצרות את התוצאות.

באחד המחקרים שישורון הובילה, במעבדה של פרופ' אורי חסון בפרינסטון, הציגו החוקרים לנחקרים גרסה מקוצרת של סיפור מאת סלינג'ר בזמן שמדדו את הפעילות המוחית שלהם במכשיר ה-MRI. לפני שהאזינו לסיפור, חולקו הנחקרים לשתי קבוצות, כאשר לכל קבוצה הוצג הקשר אחר לסיפור. המחקר הראה כי הנבדקים פירשו את הסיפור על פי ההקשר שהוצג להם וכי הפעילות המוחית באזורים ה"גבוהים" – האזורים האחראים על פרשנות, על הבנת נרטיבים ועל הבנת האחר - של חברי אותה קבוצה הייתה דומה. כלומר, ארבע שורות ההקשר שהוצגו להם לפני ההאזנה לסיפור יצרו הבדלים ניכרים בפעילות המוחית.

ישורון מספרת שההבדלים בפעילות המוחית נהיים קיצוניים אפילו יותר כאשר מדובר בנושאים אמוציונליים יותר מאשר פרשנות של סיפור: "בנושאים שחשובים לנו יותר, לא רק האזורים הגבוהים במוח מגיבים אחרת לפרשנות האירוע, אלא גם האזורים הנמוכים יותר, אלו שאחראים על הקלט שלנו, כמו למשל הראייה והשמיעה. במחקר חדש שאנחנו עושים במעבדה אנחנו מראים כיצד אנשים שמחזיקים בדעות פוליטיות שונות רואים ושומעים דברים אחרים כשהם צופים באותו הסרטון. הפילטר הוא משמעותי כל כך, שכשלמשל אומרים לאדם ימני שהוא ישמע נאום של אדם ממרצ, הוא ישר נאטם, ולהיפך".

מחקר שהכותרת שלו "הם ראו משחק" מתאר משחק פוטבול משנת 1951 בין קבוצת הפוטבול של דארטמות קולג' לקבוצת הפוטבול של פרינסטון. המשחק היה סוער, ובמהלכו נוצר ויכוח בין הקבוצות לגבי האירועים שהתרחשו במהלך המשחק. שני חוקרי פסיכולוגיה משתי האוניברסיטאות החליטו לבחון את המקרה לעומק. החוקרים ביקשו מאוהדי שתי הקבוצות  לענות על שאלון שבחן מה הם זוכרים שקרה במשחק. לאחר מכן הראו להם צילומי וידאו מהמשחק, והם התבקשו לענות על שאלון נוסף שבחן את הפרשנות שלהם למה שקרה במשחק לאחר הצפייה. אף על פי שכל המשתתפים ראו את אותם הצילומים של משחק שהחוקים שלו ברורים לכאורה, אוהדי שתי הקבוצות ראו משחקים שונים לגמרי זה מזה, שאיששו את מה שהם זכרו מהמשחק. ההטיות של אוהדי שתי הקבוצות השפיעו ממש על הדרך שבה הם זכרו, ראו, שמעו ופירשו את אותה התרחשות בדיוק. 

לדברי ישורון, "אם פרשנות של משחק מושפעת כל כך מההטיות שלנו, אז כשזה מגיע לפוליטיקה, זה אפילו קיצוני יותר. אנחנו באים לפרשנות של אירועים חדשים עם זיכרון מעובד מאוד. אנחנו באים עם פילטרים שמשחקים תפקיד לא-פחות חשוב מהמידע עצמו. כיום ההטיה של הפרשנות הפוליטית שלנו מתעצמת יותר ויותר ויוצרת פערים עמוקים יותר ויותר, בין השאר בגלל הרשתות החברתיות, שיוצרות את האשליה שכולם חושבים כמונו ושכולם עוסקים באותם הנושאים שאנו עוסקים בהם. המנגנון של פייסבוק, שמראה לנו תכנים שמתאימים לתפיסת העולם שלנו, הוא בעצם הקצנה של הנטייה שלנו לראות את המציאות מבעד לפילטר של המחשבות, הדעות והנחות המוצא שלנו. פייסבוק מחזקת משהו שקיים אצלנו באופן טבעי ואנחנו לא מודעים לו די הצורך, והיא עושה את זה טוב. היא לא מאפשרת לנו לראות את הצד האחר בכל דיון. בשל ההקצנה של הצריכה הסלקטיבית של המידע, אנחנו צריכים להתאמץ עוד יותר כדי להבין שאנחנו לא רואים את התמונה במלואה ושהצד האחר לא רואה את מה שאני רואה. בפייסבוק אפשר להתחיל לעקוב אקטיבית אחר אנשים עם דעות שונות, אבל לנטרל את ההטיות האלה בחיים עצמם זה יותר קשה".  

ד"ר יערה ישורון דישון

לשאלה אם ניתן לדבר על אובייקטיביות, או בכלל לנהל שיח, כשאנחנו חווים את המציאות באופנים שונים לחלוטין זה מזה, מספקת ישורון תשובה מורכבת: "הפרשנות המוטה שלנו למציאות היא אוטומטית מאוד, אבל אני מניחה שאפשר לעבוד על זה, והמודעות לכך עוזרת. אני עוסקת במחקרי בסנכרון ובאינטראקציה, ובתחום הזה נעשה מחקר שמראה שכשאנשים נפגשים, ואחד מחקה בצורה עדינה את האחר, האדם שמחקים אותו נוטה לחבב את זה שמחקה אותו. תוצאות הניסוי הזה תלויות במודעות של הנחקר שאותו מחקים: אם יאמרו לו לפני הניסוי שהוא עשוי לחבב יותר את האדם שמולו כיוון שהוא מחקה אותו, המודעות תפגע בניסוי והנבדק לא יראה חיבה יתרה כלפי זה שחיקה אותו. ואולם, המודעות שהשפיעה על תוצאות הניסוי הזה היא זמנית ומקומית; בחיים, לעומת זאת, ההטיות שלנו הן עמוקות כל כך ואוטומטיות, שקשה לנטרל אותן באופן אמיתי לאורך זמן.

"ובכל זאת, הדיבור על זה עוזר, ולו לביסוס ההכרה בכך ששני הצדדים בדיון אינם רואים את אותו הדבר. הכרה זו בנקודת המבט השונה של האחר פותחת את האפשרות לדו-שיח שיש בו הקשבה אמיתית וניסיון לראות את הצד האחר ולהבין את ההיגיון שמנחה אותו. ההבנה שימנים ושמאלנים אינם רואים את אותה המציאות יכולה להיות מייאשת, אבל אותה הבנה ממש יכולה לאפשר שיח בריא יותר בין הצדדים. מה שמתפרש כאכזריות בצד אחד יכול התפרש כהגנה עצמית בצד אחר, ולהפך. רק כששני הצדדים יבינו את הפער העמוק בין התפיסות, שנובע מהחוויה הכי ראשונית של קלט ופרשנות, יהיה אפשר להתחיל לפתור את המתחים הרבים. זה הסיכוי שלנו שיקרה פה משהו טוב".

רוצים לשמוע אילו קונספציות מסתירות את המציאות הפוליטית בישראל? האזינו לפודקאסט "מפלגת המחשבות"