לחיי הסיסטרהוד: פרשת חיי שרה

מרים, האחות של אבא, שהיא גם אני//

מִרְיָם, הָאָחוֹת שֶׁל אַבָּא, שֶׁהִיא גַּם אֲנִי

בָּאָה לִקְרֹא שִׁירִים לְפָנַי.

וְרִבְקָה, אִמָּהּ, שֶׁגַּם הִיא אֲנִי, מַקְשִׁיבָה לַשִּׁירִים, לוֹגֶמֶת כּוֹסִית

וּמְחַיֶּכֶת.

וְיוֹשְׁבוֹת שְׁלָשְׁתֵּנוּ, שֶׁכֻּלָּנוּ אֲנִי

עַד שֶׁאֲנִי קָמָה לָלֶכֶת.

אֲנִי בְּנוּיָה מֵאֶפְשָׁרֻיּוֹת רַבּוֹת. בְּלֵילוֹת אֲרֻכִּים שֶׁל חֹרֶף

בִּיכָלְתִּי לִשְׁלֹף חוּטִים שׁוֹנִים

שֶׁכְּרוּכִים בְּתוֹכִי זֶה בְּזֶה, לִרְאוֹת אוֹתָם בְּנִפְרָד.

לְכָל אֶפְשָׁרוּת בִּי מֵיתָר מִשֶּׁלָּהּ, אַף שֶׁגּוּפִי הוּא אֶחָד.

אֲהוּבִי, שֶׁמְּלַטֵּף אֶת גּוּפִי הַמְרֻבָּד, צוֹהֵל, צוֹחֵק, לוֹחֵשׁ –

שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל, לֵאָה – אַתְּ עוֹלָה בָּאֵשׁ

(רבקה מרים, "מרים, האחות של אבא, שהיא גם אני", מתוך הספר "אלוהי ציווני לא למות", הוצאת כרמל)

פרשת חיי שרה: שרה נפטרת ורבקה נכנסת למשפחה. המוקד של סיפורי הנישואין, הילודה והירושה בתנ"ך הוא בעיקר הגברים, אך מבעד לסיפורים הרבים שעוסקים בעיקר בגברים, אפשר למצוא מודלים שונים של נשים. בשירה של רבקה מרים שהבאנו כאן, מתמודדת המשוררת עם השם המיוחד שלה, שמורכב משמן של שתי נשים תנכיות חשובות (אם כי מסופר עליהן, כמובן, מעט), רבקה ומרים. לרוב, הגברים בתנ"ך מתוארים כדמויות בעלות סתירות, קווי אופי שונים ורצונות מתחלפים; הנשים, לעומתם, מטבע היריעה הקצרה שמוקדשת להן, לרוב מתוארות באופן ארכיטיפי, כפי שנראה בפרשת השבוע שעוסקת ברחל ובלאה. לכן, כשאת קרואה על שמן של שתי נשים שונות, באופן טבעי, מיוחסים לך כמה מודלים שונים של נשיות.

מודלים שונים של נשיות. רבקה מרים (ויקיפדיה)

המקרא מניח ששתי נשים שנשואות לאותו הגבר הן בהכרח צרות, כלומר שונאות זו את זו. המיתוס הזה, שנשים מתחרות זו בזו ושונאות זו את זו, נשמר לאורך ההיסטוריה, ורק לאחרונה אנחנו, הנשים, מתייצבות מולו עם תפיסת ה"סיסטרהוד" ומצהירות: אנחנו אחיות, לא צרות. תפיסת האחווה הנשית הזאת באה לידי ביטוי בצורה נפלאה בשיר הזה, שבו רבקה מרים מספרת על קרנבל הנשים שהיא מכילה. המשוררת מתארת כיצד כל המודלים הנשיים שלה נמצאים בתוכה ואיך האימהות הגדולות והדודות הביולוגיות מתאחדות לכלל כוח רבגוני פנימי – אפשרויות רבות.

יש כאן אחווה נשית במובנים השונים והרבים שלה: המובן הביתי-משפחתי, שבא לידי ביטוי בישיבה המשותפת והנינוחה עם האימהות; המובן של הזהות המרובדת, שמתאר אישה שמורכבת ממודלים רבים שמאפשרים לה "לשלוף חוטים שונים", כלומר, לממש את הנשיות שלה בדרכים שונות ורבות; המובן האינדיבידואליסטי, שמתבטא בהחלטה שלה לקום וללכת, כלומר: לדעת מתי ואיך לשלוף את עצמה מהסיטואציה, מהחברה הנשית; ובמיוחד – מובנו של הכוח המפעים והמיוחד שיש בחיבור של כל המודלים האלו לאישה אחת, שמעזה להראות לאהובה שיש בה הרבה פנים ושכולן הפנים שלה.

"פרשת חיי שרה: זוגיות ועקרות" לדף האירוע לחצו כאן>>