אהבת רחל: פרשת ויצא

תמונה ראשית - ויקיפדיה

אנחנו זקוקים למודלים ללכת בעקבותיהם וזקוקים לתחושה שהדרך שאנחנו הולכים בה היא המשך דרכם של אימהותנו ואבותינו. רחל המשוררת אימצה את רחל המקראית כמודל לנשיות חלוצית. נועה שורק עם פרשת "ויצא"

רחל בלובשטיין

רחל

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,
הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –
רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,
רָחֵל – אֵם הָאֵם.

וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר
וְהָעִיר – זָרָה,
כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ
לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר;

וְעַל כֵּן אֶת דַּרְכִּי אֹחַז
בְּבִטְחָה כָּזֹאת,
כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת
מִנִּי אָז, מִנִּי אָז!

פרשת ויצא. הפרשה שמגוללת את הטרגדיה הרומנטית של יעקב, רחל, לאה, בלהה וזלפה. יעקב פוגש את רחל על יד הבאר, מתאהב בה ומבקש מלבן את ידה, בתמורה לשבע שנות עבודה. הוא עובד שבע שנים, שכפי שמתאר אותן אחד המשפטים הרומנטיים ביותר בתנ"ך, היו בעיניו "כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". אך לאחר שבע השנים, לבן מרמה את יעקב ומחתן אותו עם לאה בחסות החשכה. כאן מתחיל הכול להסתבך. יעקב לא מוותר על רחל ומוצא את עצמו נשוי לשתי האחיות. הוא מביא ילדים גם עם שתי השפחות שלהן, שנכנסו אליו למיטה כחלק מתחרות הילודה בין השתיים.

התנ"ך מציג לנו את רחל ואת לאה כשני המודלים הנשיים האפשריים: האישה היפה והנחשקת, הלוא היא רחל, והאישה הפורייה, הלוא היא לאה. הסיפור מפרק את שתי הציפיות מן האישה – להיות מושא של תשוקה ויופי מצד אחד, ולהיות אימא ואישה פורייה מצד אחר – לשתי אמהות-טיפוס. רחל, יפת התואר, שמתקשה מאוד להביא ילדים ונפטרת בלידת בנה השני, והופכת בכך לאישה האגדית, הבלתי-מושגת. לאה, שעיניה רכות, מגלמת תכונות אימהות: היא פורייה באופן יוצא דופן, עד כדי כך שנראה שהיא מנסה לקנות את חיבתו של יעקב אליה דרך הילדים שהיא מביאה לו, אך אל מול אהבתו של יעקב לרחל, היא חשה שנואה ונשארת תמיד במקום השני בבית.

בשיר של רבקה מרים שדנו בו כאן בהקשר של פרשת "חיי שרה", חותרת המשוררת תחת מושג האחיות הצרות ובוחרת לשלב את המודלים של כל האימהות שלנו לכדי אין-ספור אפשרויות חיים. נדמה שהמקרא מנסה לצייר תמונה שבה לכל אישה יש תפקיד ברור שנגזר ממנו מתח הכרחי עם תפקידי האישה האחרים. ואולם, מעניין לראות כיצד משוררות שונות בחרו להתעמת עם התפקידים הנשיים האלו ולהציב מראה מול הסיפור המקראי. לאורך השנים נכתבו שירים על דמותה של לאה שהביעו הזדהות עם האישה הפורייה והמלאה שנדחקת לתפקידה כרחם ותו לא, אך מעניין לראות כיצד בחרו משוררות להזדהות גם עם רחל.

רחל בלובשטיין, המשוררת הנפלאה, ראתה ברחל המקראית את המודל הנשי שלה. לא רק השם המשותף גרם לכך – רחל המשוררת רצתה ילד, בכל מאודה, אך האהבות הנכזבות ולבסוף השחפת שסיימה את חייה לא איפשרו לה להגשים את התשוקה שבערה בה, ובכך היא מצאה את עצמה מזדהה עם רחל האם, שהתייסרה על כך שלא זכתה בתחילה בפרי בטן, עד כדי לומר ליעקב "הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". אבל מה שמעניין כל כך בשיר הזה של רחל, שקרוי פשוט בשם "רחל", הוא העיצוב המחודש של דמותה של רחל האם דווקא כחלוצה.

רחל המשוררת הייתה חלוצה, ובעוד החלוצים הגברים מצאו מודלים תנ"כיים רבים להישען עליהם, לחלוצות לא היו מודלים ברורים לשאוב מהם השראה. רחל, שהתנ"ך היה קרוב מאוד לליבה, לא ויתרה, בחרה ברחל כמודל נשי חלוצי ועיצבה את דמותה מחדש כרועת הצאן. אומנם, רחל רעתה את צאן אביה, אך נראה שמרגע שיעקב לקח על עצמו את התפקיד, היא נעשתה עקרת בית, כמו לאה אחותה. ובכל זאת, רחל המשוררת מעצבת מחדש את דמותה של רחל האם כרועת צאן, כאישה חופשייה שסודרה מתנופף לרוחות המדבר.

רחל המשוררת גם מסבירה לנו למה חשוב לה למצוא מודל מקראי לחייה כחלוצה: כי רק כך היא יכולה להסביר את תחושת הביטחון בדרך שבה היא צועדת, " כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת / מִנִּי אָז, מִנִּי אָז!".

התרבות האנושית מעצבת לעצמה דמויות מופת לפי הצורך. זו אינה פעולה צינית, אלא תהליך עמוק של יצירה תרבותית מתמשכת; אנחנו זקוקים למודלים ללכת בעקבותיהם וזקוקים לתחושה שהדרך שאנחנו הולכים בה היא המשך דרכם של אימהותנו ואבותינו, ולכן יש לה משך ולגיטימציה. כאשר אין בנמצא מודלים, תפקידם של מחדשי התרבות הוא ליצור אותם מתוך מאגר הדמויות הקיימות ולעצב אותן מחדש, ברוח הזמן. כך, בכל תרבות, נראה כיצד דמויות מיתלוגיות מקבלות פנים חדשות בהתאם לתקופה, עד כדי כך שאפילו דוד המלך, שהיה ידוע כלוחם ללא חת, נהיה בימי הגלות לדמות של תלמיד חכם שיושב בבית המדרש. מאחר שהמיתולוגיה הנשית מוגבלת כל כך, יש לנו צורך בנשים כמו רחל המשוררת שייצרו לנו מחדש את הארכיטיפים הקיימים וילמדו אותנו שמה שמיוחד ברחל הוא לא היופי שלה, אלא העובדה שהיתה רועת צאן, נפש חופשייה במדבר.

לכל פרטי הסדרה "לא רק פרשת השבוע: בית אבי חי מתארח במוזיאון ישראל"