עומדים בשער

                                                                                         הקפות הושענא רבה (מתוך: ויקיפדיה)

אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא

על סף הושענא רבה, על סף השנה החדשה, על סיפה של תורת הסוד. הושענא רבה הוא יום מרתק. המנהגים שלו יוצאי דופן, והם כוללים חיבוט ערבה, פיוטים יפהפיים, לימוד לאורך כל הלילה ואפילו בדיקות מאגיות של הצל של גופנו וראשנו לאורו של הירח. זהו גם יום הפרידה מאחד החגים האהודים ביותר - חג הסוכות. כמו בכל שנה, נחגוג את היום הזה בבית אבי חי באירועי "אסיף לילה": חגיגה לילית של לימוד, שיח ומוזיקה חיה; אירוע רב-תחומי שיימשך אל תוך הלילה, ובמהלכו נחגוג את המעבר מכיפת השמיים אל כותלי הבית ואת חילופי העונות בטבע, בגוף וברוח. באחד מאירועי הערב, "חולף עם הרוח: מעגל מוזיקה, מדרש ושירה" תתארח חוקרת הקבלה ד"ר מלילה הלנר אשד. לקראת האירוע, ביקשנו ממנה לספר קצת על ייחודו של היום הזה ועל הקשר שלו לתורת הסוד היהודית.

"כְּהוֹשַׁעְתָּ סוֹבְבֵי מִזְבֵּחַ. עוֹמְסֵי עֲרָבָה לְהַקִּיף מִזְבֵּחַ. כֵּן הוֹשַׁע נָא"

 "הושענא רבה הוא יום חשוב מאוד ומלא הדר", מסבירה הלנר אשד, "כי הוא היום האחרון של סוכות. למחרת ישנה שמחת תורה, ואיתה אנחנו מגיעים לסופם של חגי תשרי. במקדש זה יום מלא חוויות ראשוניות, כמו הקפת המזבח בענפים חיים של ערבות. זהו יום של המון ירוק, של משאלה לחיים, משאלה למים ומשאלה לגשם. זה בא מעולם חקלאי קדום מאוד, אבל אחרי המקרא, מה שמעניין הוא הקשר של הושענא רבה לתחושה שזהו היום של סוף העמדת העולם לדין".

"מַהֵר אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. נֶצַח לְהוֹשִׁיעִי. שָׂא נָא עֲוֹן רִשְׁעִי. עֲבוֹר עַל פִּשְׁעִי. פְּנֵה נָא לְהוֹשִׁיעִי"

ולכן זהו יום שבו בעצם נושמים לרווחה?

"לקראת נשימת הרווחה, בתקווה שנחיה ולא נמות, לא באש ולא במים. זה באמת סוג של חגיגת סוף חיתום הדין. הרגע הזה יכול לקבל כל מיני צורות: צורות מאגיות או צורות חגיגיות. עוד לפני הקשר לקבלה, בהושענא רבה יש זיכרון של האיכות המיוחדת של היום הזה במקדש, היום הזה של הערבות, של הירוק; היום שמקשטים בו את המזבח.

מה שמיוחד בתוספת של תורת הסוד של חסידי אשכנז, הקודמים לקבלה, למשמעויות של הושענא רבה הוא הרעיון שאדם מחפש בלילה של חתימת הדין את הצל של הגוף שלו או של הראש שלו, וזה נראה לי באמת משהו נורא מקורי ובטח מאגי מאוד; סוג של עתידות: מחפשים סימנים של גזר הדין שזה עתה נחתם. אחר כך הרעיון הזה עובר לתוך הקבלה ומופיע גם בזוהר".

"שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם פְּתַח. וְאוֹצָרְךָ הַטּוֹב לָנוּ תִפְתַּח. תּוֹשִׁיעֵנוּ וְרִיב אַל תִּמְתַּח. וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ"

זהו יום של מעברים. הושענא רבה הוא שנמצא על סף הבית, בסוכה, ועל סף השנה החדשה. מה בין זה ובין תפקידו של היום בקבלה?

"אני חושבת שאפשר להגיד שזה נושא שמעניין מאוד את הקבלה ואת הזוהר. הסף הוא הזמן, האיכות המיוחדת של הזמנים: הזמן הוא דבר סגולי ומיוחד, גם במעברים בין יום ללילה ובין לילה ליום, ובטח במעברים בתוך עונות השנה.

הזוהר נמשך מאוד למעברים. יש לו מודעות גדולה לחשיבות של העמידה בשערים, של העמידה על הסף. אני חושבת שחלק מזה גם קשור לאהבה של המקובלים לשכינה, שהיא השער לכל הדברים; היא השער שדרכו עוברים, והזמן שייך לה. בעיניהם, אלה הם הדברים המעניינים באמת.

אני לא יודעת מה חשבו במגנצא או על הריין בספטמבר; אולי שיכול להתחיל שלג. אבל בישראל, בצד הארכאי, באמת מת אב ומת אלול, ועכשיו התפללנו, צעקנו, בכינו, הקרבנו עשרות חיות, עשינו את כל מה שצריך להיעשות, ולמה? כי אנחנו רוצים שירד גשם. כי אנחנו רוצים לחיות. זה מה שהכי מדבר אליי. אני חושבת שכשחז"ל מתחילים להיות בבבל, באירופה, הושענא רבה באמת כבר שונה מבחינת החוויה המיידית הזאת של הצורך בגשם, ולכן היום הזה מקבל את כל הביטויים האחרים והמאגיים האלה".

"לְמַעַן פְּאֵרָךְ. לְמַעַן צִדְקָתָךְ. לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ. לְמַעַן רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. לְמַעַן שְׁכִינָתָךְ. הוֹשַׁע נָא"

                                                          ד"ר מלילה הלנר אשד

כמות ההושענות והפיוטים שקשורה להושענא רבה היא יוצא דופן.

"נכון, אנשים חיברו המון פיוטים שקשורים ליום הזה שעוסקים בפשטות בבקשת רחמים על העולם, כמו בהושענא המדהימה ששרה ויקטוריה חנה: 'הושענא הושענא תלויה על בלימה': מי תלויה על בלימה? לא הנפש; העולם! איזו התרחשות עצומה זאת שיש עוד שנה. נגמרו החגים של ההתחלה, ועכשיו מתחיל אחרי החגים, אחרי שמיני עצרת.

גם הזוהר קושר את היום הזה לפואטיקה באמצעות דוד המלך, אחרון האושפיזין האהוב כל כך - דוד המשורר".