האם לפי התפיסה של חז"ל יש יופי אבסולוטי או שמא אסתטיקה היא תלוית תרבות? שיחה עם החוקרת והאמנית ד"ר תמר קדרי
מה היה היחס של חז"ל ליופי? מה היה אידיאל היופי בארץ ישראל ובבבל במאות הראשונות לספירה? האם יופי הוא מושג אובייקטיבי? בכל פעם שד"ר תמר קדרי, מרצה בכירה במכון שכטר למדעי היהדות, מדברת על תפיסת היופי של חז"ל, היא נתקלת בגבות מורמות: "אני עוסקת בחקר המדרש והאגדה ומתעניינת במיוחד ביחס של החכמים לאסתטיקה וליופי. כשאנשים שומעים על כך, הם מתפלאים, כי התפיסה הרווחת היא שחז"ל בכלל לא התייחסו לנושא הזה ברצינות. תלמידים מצטטים את הפסוק 'שקר החן והבל היופי' ומניחים שהוא מסכם את העמדה של החכמים בנושא, אבל האמת היא שכשהתחלתי לקרוא את המקורות של חז"ל בלי דעה קדומה, גיליתי שיש טקסטים רבים שמעידים על ההפך הגמור – על כך שחז"ל היו מאוד רגישים לאסתטיקה וליופי ושהנושא הזה היה חשוב להם לא-פחות משהוא חשוב לנו היום".
מלבד היותה חוקרת, ד"ר קדרי היא גם אמנית ופסלת שהשתתפה בתערוכות בגלריות בירושלים ובתל אביב, ועבודתה מתמקדת בעיקר בגוף האנושי. "אני מפסלת גוף אדם, ולכן, באופן טבעי, מעניין אותי מהו יחסם של חז"ל לגוף האדם, כיצד תפסו את היופי הפיזי האנושי – של גברים ונשים. המקורות מעידים כי החכמים היו ערים גם ליופיים של מבנים ארכיטקטוניים, ליופיו של הטבע ולקסמה של האמנות. בעיסוק שלי ביחסם של חז"ל לגוף האדם, אני למעשה ממזגת בין שני התחומים שמעניינים אותי, ושני הצדדים שיש בי באים לידי ביטוי. כשאני ניגשת למחקר, אני מביאה איתי גם נקודת מבט של אמנית, והדברים פועלים גם בכיוון ההפוך – התכנים של המדרש באים לידי ביטוי בפסלים שאני יוצרת.
"אני מוצאת הרבה דמיון בין סיפור הבריאה של אדם הראשון ושל חוה ובין העשייה האמנותית. המדרש מתאר את האל כאמן שמתלבט איך ליצור, שמשתמש בעפר מן האדמה, שלעיתים הורס את היצירה שלו ואחר כך בונה אותה מחדש, ממש כמו פָסל שעובד עם חמר, יוצר והורס, מוסיף וגורע".
איך חז"ל תופסים יופי?
"כיום רווחת התפיסה שלכל אחד יש את הטעם שלו, שהיופי הוא בעיני המתבונן ושעל טעם ועל ריח אין להתווכח. אבל יש גם תפיסות פילוסופיות אחרות של היופי, למשל זו שלפיה אפשר להסביר מהו היפה באמצעות כלים מתמטיים; שיחס מסוים בין האיברים נתפס בעין האנושית כדבר יפה. אף שאנחנו לא יודעים אם לפָסלים היווניים היו נוסחאות מתמטיות שלפיהן הם פיסלו, כולנו מסתכלים על הפסלים העתיקים ובטוחים שהם התגלמות של יופי. כך שלשאלה האם יופי הוא בעיני המתבונן או שמא ישנן מוסכמות של יופי המקובלות על כולם יש תשובות שונות. אפילו היום ישנם עיתונים שמפרסמים מדי שנה את רשימת הנשים והגברים היפים ביותר בעולם כולו. רשימה כזאת משקפת את התפיסה שישנן אמות מידה ברורות ליופי. זה באמת מדהים לראות שכל כך הרבה אנשים ממקומות שונים בעולם חושבים שגבר מסוים הוא יפה תואר. אצל חז"ל ניתן למצוא עדויות לשתי הגישות. זאת אומרת, אפשר ממש למצוא אצלם עדויות לתפיסות אבסולוטיות של יופי, כמו למשל כשהתלמוד הבבלי מונה את הגברים היפים בכל הזמנים או את ארבע הנשים היפהפיות בעולם. הרשימות האלה חוצות יבשות, תרבויות וזמנים ומשקפות את התפיסה שהיופי מצוי באובייקט ואינו תלוי בעיני המתבונן. ולעומת זאת, ישנם מקורות שבהם משתקפת תפיסה אחרת, שלפיה היופי הוא תלוי תרבות; התפיסה שלו מושפעת מהמקום שבו אנו חיים ומהמראות שאנחנו רגילים לראות. ישנם גם מקורות העוסקים בכך שתנאים פיזיים מסוימים, לדוגמה עוני או טלטלות הדרכים, יכולים לקלקל יופי או בכך שאפשר להבליט יופי של אישה שחינה אבד באמצעות השקעה בו".
יציקת בטון, תמר קדרי (צילום: יקי אסייג)
תוכלי לתת לנו דוגמה למדרש שמעניין אותך בהקשר הזה?
"מדהים לגלות שאחת מהדמויות שנחשבו ליפות ביותר בעיני החכמים היא אדם הראשון, אף שלא נאמר בשום מקום שאדם הראשון היה ברייה יפה. המדרשים מהללים את יופיו של אדם הראשון; נאמר בהם שהוא ולא אחר מאשר מי שיצר אותו – האל בכבודו ובעצמו – היו דומים כשתי טיפות מים. הדברים נאמרים במפורש בפסוק 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו', וחז"ל הבינו אותו ממש באופן מילולי. על יופיו של אדם הראשון מביאים חז"ל בבראשית רבה משל מאוד יפה על מלך שהיה נוסע במרכבה המפוארת שלו עם השר האחראי על המחוז. אנשי העיר מבקשים כדרכם להריע למלך, אך הם מביטים בשתי הדמויות שנמצאות בתוך הכרכרה – המלך והשר – ולא מצליחים להבדיל ביניהן. כשהמלך מבין מה קורה, הוא משליך את השר מהמרכבה, כדי שכולם ידעו מיהו המלך. הנמשל הוא שהקב"ה בורא את אדם הראשון ממש כדמותו, עד כדי כך, שהמלאכים מתבלבלים ואינם יודעים את מי הם צריכים להלל ולשבח; הם טועים ומבקשים לקלס את אדם הראשון. כשהאל רואה את המצב שנוצר, הוא מפיל על אדם הראשון תרדמה, ומכיוון שהשינה היא תכונה אנושית, המלאכים מבינים שמדובר בבן אנוש ושאין זה האל עצמו. השאלה המסקרנת היא מדוע ברא האל את האדם בדמותו, למה יצר דמות שתתחרה בו ואפילו תאיים על מעמדו.
"לעיתים קרובות אומרים שהאמן תמיד מפסל או מצייר את עצמו, ואין זה משנה מי היה המודל או ההשראה ליצירה. גם כשעומדת לפני האמן דמות אחרת, התוצאה דומה לו עצמו. בסיפור הבריאה האל בורא את האדם, והאדם יוצא בסופו של דבר דומה ליוצרו. חז"ל תפסו את זה ממש באופן פיזי כדומה לו מבחינה חיצונית. ברשימת היפים של כל הזמנים, אדם הראשון נמצא במקום השני, ומעליו, בראש הרשימה, עומד האל. אפשר לראות כאן השפעה של תפיסה ההלניסטית שלפיה האל הוא היפה ביותר. אדם הראשון שנברא בצלמו הוא בעצם שכפול שלו, ולכן הוא היצור האנושי היפה ביותר בכל הזמנים. בדומה לעבודת הדפס אמנותית, ערך היצירה ויופייה נקבעים על פי קרבה ומרחק מהמקור".
האם יש משהו שהיום נחשב ליפה, ואצל חז"ל נחשב ללא־יפה או להפך?
"אחת השאלות שהכי מעסיקות אותנו כחברה בשנים האחרונות היא בעיית ההשמנה והמשקל העודף. לכן מסקרן לבדוק מה בעיני חז"ל נחשב ליפה יותר - המראה המלא או המראה הרזה? רבי יוחנן, שחי במאה השלישית לספירה והיה ראש ישיבת טבריה, נחשב לדמות יפה באופן יוצא דופן. התלמוד הבבלי מהלל את יופיו, ובאותה נשימה גם מתאר אותו כאדם בעל משמנים, שכרסו הייתה גדולה ביותר. יכול להיות שבחברה שבה יש מחסור במזון, אדם שהוא בעל אמצעים ושיכול להרשות לעצמו להתעדן במאכלים טובים ולהשקיע בבגדים מהודרים, נחשב לסמל של יופי. לעומת זאת, דווקא במקורות הארץ-ישראליים, למשל במגילה החיצונית לבראשית מן המאה הראשונה לפני הספירה, שרה, שנחשבת לאחת הנשים היפות בכל הזמנים, מתוארת כבעלת אצבעות ידיים דקות וארוכות. יכול להיות שמדובר בפער בין אידיאל היופי בארץ ישראל ובין זה שבבבל".
אדם הראשון (צייר: אלברכט דירר, מתוך: ויקיפדיה)
אנחנו בעידן שבו העיסוק ביופי הוא כמעט אובססיבי. את חושבת שיש לחז"ל מה להציע לנו כדי להתמודד עם זה?
"אפשר לזהות אצל החכמים גם רצון למתן את החשיבות של המראה החיצוני. לדוגמה, מסופר במדרש פסיקתא דרב כהנא על התלמיד החכם רבי אבהו, שנמנה עם הדמויות היפות בכל הזמנים, שחזר מקיסריה בפנים מאירות. התלמידים שואלים את רבי יוחנן מה קרה שהפנים של רבי אבהו מאירות. הם מציעים שאולי מצא אוצר כשהיה בקיסריה, שהיא עיר השוכנת על חוף הים ושעוגנות בה ספינות מארצות זרות. ר' יוחנן עונה להם שוודאי שמע תורה חדשה. ההצעות השונות שמעלים התלמידים והרב הן מעין מראה המשקפת את דעתו של כל אחד מהם לגבי השאלה מה היה גורם לפנים שלהם להאיר. והנה, כשרבי אבהו עולה אצל רבו, הוא מספר לר' יוחנן שכשהיה בקיסריה, שמע תוספתא עתיקה. הכוונה לידע לימודי חשוב ועתיק שהועבר בעל-פה וכמעט שאבד. המדרש מסיים בפסוק 'חוכמת אדם תאיר פניו'.
"אני חושבת שההסבר שלפיו מאור פניו של ר' אבהו נובע מהלימוד שלו רוצה להעביר לנו מסר. המדרש אומר לנו שאומנם רבי אבהו היה אחד החכמים היפים, אבל מאור הפנים שלו, האור שהפיץ סביבו, מקורו בלמדנות שלו ולא ביופיו החיצוני. היופי שהוא הקרין נבע מבפנים; למדנות עמוקה שמאירה כלפי חוץ. הסיפור הזה והפסוק 'חוכמת אדם תאיר פניו' באים להתמודד עם התפיסה שיופי הוא רק עניין חיצוני; הם מצביעים על כך שישנן גם תכונות פנימיות שמאירות מבפנים ושיאירו גם את פניו של מי שלכאורה אינו יפה.
אז זה לא רק עניין חיצוני.
ניסיון אחר למתן את החשיבות של המראה החיצוני מופיע במסכת תענית, בסיפור על ר' יהושע בן חנניה, חכם שהיה מכוער מאוד. התלמוד מתאר כיצד בת הקיסר מעליבה אותו ואומרת, 'חכמה מפוארה בכלי מכוער', כלומר, איך יכול להיות שאתה גם כל כך מכוער וגם כל כך חכם? והמסקנה של הסיפור היא שהיופי מקלקל את החוכמה. כלומר, אם ר' יהושע היה יפה תואר, הוא לא היה כזה חכם. התפיסה הזאת מבקשת לתת מענה למרכזיותו של היופי. לפיה היופי לעיתים בא על חשבון החוכמה; הרי לפנינו תלמיד חכם שדווקא בזכות כיעורו נהיה לחכם כל כך. אם כן, אפשר למצוא אצל חז"ל גישות רבות ומגוונות לאסתטיקה וליופי, אבל גם הסיפורים שמבקשים לצמצם את חשיבותו או לתת מענה אחר במקומו, אינם מעמעמים את ההשפעה החזקה ואת המקום המרכזי שייחסו החכמים ליופי".
לפרטים המלאים על הסדרה "אסתטיקה ויופי בעיני חז"ל" עם ד"ר תמר קדרי
תמונה ראשית - ויקיפדיה