המנון לאהבה: פרידה מקורין אלאל

"הסרטן חזר," סיפרה לנו קורין אלאל במופע האחרון שלה בבית אבי חי עם יואב קוטנר, "אבל הרופאים בתל השומר, שמטפלים בי, פשוט מדהימים, והם אמרו לי 'אם את רוצה פשוט תלכי להופיע, תלכי', והם נתנו לי סטוק של אנטי-כאבים, אז אני כל כך שמחה שאני פה – שזה שווה לי את כל החיים".

אלאל הגיעה לבית אבי חי היישר מהאשפוז, עם צינורות מחוברים ליד, ועם רצון אחד בלבד – לעשות מוזיקה. עד הימים האחרונים שלה היא הופיעה, וכשראינו אותה היה ברור ששם היא מוצאת כוח. "המלחמה עוזרת לי להתחזק," היא סיפרה, "אלו שתי מלחמות שצריך להיות מאוד חזקים מולן. אנחנו צריכים להתחזק, אין ברירה".

בפעם הראשונה ששמעתי את הקול של קורין אלאל, הוא כישף אותי. משהו בחיתוך הדיבור, שרק שנים אחר כך למדתי שיש בו גם רמזים למבטא צרפתי, משהו בטון, בחספוס הצלול של השירים. אפשר לזהות את הקול של אלאל כשהיא שרה תוך חצי מילה, אבל הקול שלה היה ייחודי בעולם המוזיקה לא רק באופן מילולי – היא הייתה רוקסטארית, אישה יוצאת דופן ששברה תקרות זכוכית עבור נשים בתעשיית המוזיקה ובכלל.

בשנת 1984 הקים יואב גרא את בית הספר הראשון במדינת ישראל לעיצוב והנדסת קול, כלומר לסאונד. אלאל הייתה אז באמצע עבודה על אלבום, והיא מספרת לקוטנר:
"אני מתקשרת ליזהר אשדות, אומרת לו 'יזהר, משהו לא טוב באלבום החדש שלי, הוא חולה'. אחרי כמה ימים הוא חוזר אליי ואומר לי 'הכול מוקלט בדיסטורשן'. הבנתי שאני לא מבינה כלום בסאונד [...]
ויזהר אז עשה את האלבום של עפרה חזה שהצליח מאוד בעולם, הוא היה עמוס. הוא אמר לי 'בכל פעם שיש לי גשר בין קלטות אני מתקשר אלייך ותקבעי אולפן'. איכשהו הסתדרתי, אבל בתקופה הזו, כשהייתי צריכה לחכות לפירורי הזמן האלה, נטרפתי. ואז שמעתי על הקורס של הסאונד של יואב גרא". אלאל עברה את הקורס והפכה לאישה הראשונה בתעשיית המוזיקה שיודעת לעשות סאונד.

בשיחה איתה מספר לה קוטנר: "ראיינתי את המוזיקאיות הישראליות הפעילות וכולן אמרו שהן למדו ממך, שאת היית המנטורית שלהן". המוזיקאית אור אדרי, שהצטרפה למופע, מספרת: "קורין אפשרה את ההבנה שאני יכולה להיות מפיקה מוזיקלית. זה לא מקצוע שיש בו הרבה נשים, זה מאוד עודד אותי. ראיתי איזה דברים קורין הפיקה, שהחלום הזה הוא אפשרי ושמישהי פתחה בשבילנו את הדלת. יש עכשיו דור של נשים כאלה שפתחו אולפן או בנו אולפן ביתי ולא פחדו ללמוד את הסאונד וגילו מה זה דיסטורשן... זה לא היה פתוח לנשים. קורין הייתה הראשונה, יש עכשיו קהילה שהיא סללה לה את הדרך".

בגיל עשר עלתה אלאל מתוניס (דרך פריז), עם הוריה ואחיה. אביה היה סוכן מוסד, ועבד יחד עם אביו של יזהר אשדות. כשקוטנר שואל אותה על כך, היא שותקת ומתרכזת בגיטרה. "אסור לך לדבר על זה?" הוא שואל, והיא עונה: "אבא שלי הכניס לי לראש שאם ידעו שאני הבת שלו, אולי יקרה לי משהו. למה לקחת צ'אנס?". וצוחקת.

את האלבום הראשון שלה, "קורין אלאל", הוציאה בגיל 28, לאחר שאת שירותה הצבאי עשתה תחילה בלהקת פיקוד הדרום, ולאחר מכן בצוות הווי הנדסה קרבית, עם יהודית רביץ ויואל לרנר. על האלבום הראשון היא מספרת: "אף חברת תקליטים לא רצתה לעשות לי אותו ואף מפיק לא רצה, הייתי צריכה לבד לממן ולהפיק אותו. היה לי כסף בצד מהופעות – הצבא אהב אותי ושלח אותי להופיע".

לאורך השנים הוציאה אלאל 12 אלבומי אולפן, ובנוסף להם אלבומים משותפים, אלבומי אוסף, אלבומי הופעה ועוד. היא זכתה בפרס מפעל חיים של אקו"ם ב־2003, בפרס לנדאו למפעל חיים לשנת 2022, והיא גם אבירת המסדר הלאומי של לגיון הכבוד הצרפתי (2023).

השירים האהובים שלה הם חלק מהותי מפס הקול הישראלי שלנו: "שיר לשירה", "אנטארקטיקה", "זן נדיר", "דרך הכורכר", "ימי הפרח והאהבה", "לחיות" ועוד כל כך הרבה. לאלאל היה את השילוב המושלם של כוכבת רוק – מוזיקה מעולה, קול אדיר וטעם מעולה במילים. השירים שלה ילוו אותנו עוד שנים רבות. יהי זכרה האהוב ברוך.

קרדיט תמונה ראשית: מעוז ויסטוך לבית אבי חי